טבריה קריית שמונה 28.01.22

השנים חולפות אך הצער שמלווה את תמי ודוד גולדברג ממושב דישון, מאז שבנם הבכור תומר ז"ל נהרג, לא מתפוגג לרגע ‰ השבוע הם חוזרים לרגע המצמרר ההוא שבו נודע להם על האסון הכבד ומספרים על התקופה הקשה שבה ניסו לאחות שנה, אבל 25 את השברים ‰ "עברו אמנם מבחינתנו כל יום זה אותו יום" אי אפשר לתאר את הכאב

שנה 25 ימלאו ביום שישי הבא לאסון המסוקים, האסון הצבאי הגדול 4 ביותר בתולדות המדינה. בליל ה- , שני מסוקי יסעור שהיו 1997 בפברואר בדרכם למוצבים דלעת ובופור בלבנון, 73 התנגשו באוויר מעל שאר יישוב. כל החיילים שהיו על המסוקים נהרגו. אחד מאותם חיילים היה חייל סיירת עורב , 20 נח"ל, סמל תומר גולדברג ז"ל בן ה- שהיה בדרכו יחד עם חבריו למוצב בופור בלבנון. גולדברג היה בן המושב דישון, הנמצא סמוך לגבול בין ישראל ללבנון, לא רחוק מהמקום שבו נפלו המסוקים. הוריו תמי ודוד גולדברג מספרים הש ח בוע על החיים מאז האסון שנצרב בהם ועל הפצע שנפתח מחדש בכל שנה ביום ההנצחה לחללי האסון. "זה לא קל. אנחנו בתקופה כזו שמעלים את זה עוד ועוד, מצד אחד אני מבינה שזה חשוב להעלות את זכרו, אבל מצד שני יש קושי מאוד גדול לדבר", אומרת אמו. "ילד מושלם" גולדברג ז"ל, אח בכור בין ארבעה אחים, נולד וגדל במושב דישון. "הוא היה ילד טבע, מושבניק. היינו משפחה מוש ח למת עם ארבעה ילדים כשהוא היה הבן הבכור על כל המשתמע מכך; הוא לקח אחריות תמיד והיה אח למופת. תמיד היו חברים סביבו והוא אהב מאוד לטייל בטבע ליד נחל דישון. אנחנו עושים צעדה לזכרו מדישון לנחל דישון מאז האסון. בשנה הראשונה הצעדה היתה רק לזכרו ואחר כך היא הפכה להיות צעדת סיפרה האם. האביב לזכר נופלי דישון", גולדברג התחנך בתיכון 'עמק החולה' בכפר בלום. "הוא היה תלמיד עם יכולות מאוד גבוהות, אבל היה צריך לקבל הרבה פעמים שיחות מוטיבציה בשביל לרצות 16 ללמוד", מספרת אמו, "כשהוא היה בן וחצי הוא רצה לקנות אופנוע, הסכמנו שנקנה לו רק אם הוא יביא תעודת מצ ח טיין והוא הביא תעודה כזו וקיבל אופנוע. עם כל הדאגה, כל כך שמחתי בשבילו. הוא ידע להיזהר ולשמור על עצמו. מכל מה שאני אגיד עליו אני אחסיר, הוא היה ילד מושלם שאי אפשר לתאר במילים. יש לנו מטעים ולול ומגיל צעיר מאוד הוא לקח אחריות ועזר במטלות המשק לאבא שלו". "לא לקחתי אותו לעבוד על חשבון הלימודים, זה היה כלל בשבילי", מוסיף האב דוד, "הוא היה עובד איתי ואם הוא היה צריך משהו הוא היה מקבל. הוא היה יד ימיני". ח � התגייס גולדברג ז"ל ל 1995 ביולי הוא היה עושה 13 טיבת הנח"ל. "מגיל אימוני כושר והיה רץ. הוא הכין את עצמו לצבא", מספרת האם, "הוא שאף להתגייס ליחידה נבחרת ועשה גיבוש חברתו נפגעה 17 לנח"ל, אבל בגיל בתאונה ומרגע שהיא נכנסה לבית החו ח לים הוא לא עזב אותה ונשאר לצדה ימים ולילות. אחרי כמה ימים היא התאוששה ובאה אלינו. כתוצאה מכך הוא לא הלך לאף גיבוש אחר חוץ מהגיבוש לנח"ל.

שנה לאסון המסוקים 25

כשהגיע זמנו להתגייס הוא לא רצה ללכת לנח"ל, אבל לא היתה לו ברירה. כשליווינו אותו לגיוס ראינו על הפנים שלו שהוא לא מאושר שהוא הולך לנח"ל, אבל ישר בהתחלה בשבת הראשונה כשהוא הגיע הביתה הוא אמר לנו 'אתם לא מבינים כמה אני מאושר איפה שאני נמצא'. באותו שלב הוא כבר ידע שהוא יהיה בסיירת ובאמת הגיע לסיירת 'עורב נח"ל'. הוא סיפר על חיילים שנשרו מכל מיני סיבות ובסוף הם נשארו בסך הכל עשרה חבר'ה כשהאסון קרה". דוד: "אני זוכר שהוא אמר לי באחת הפעמים כשהוא חזר הביתה, 'החברים שלי שגדלתי איתם במושב הם חברים, אבל החברים מהצבא הם כמו אחים'. הוא לא סיפר הרבה מה הוא עושה בצבא כדי שלא נדאג לו". הרגשה רעה ביום האסון האם תמי עבדה בחנות בקניון בקרית שמונה. "בא אליי מישהו מחנות סמוכה תושב שאר ישוב ואמר לי שנפל מטוס בשאר ישוב. התחלתי לראות תנועה לא רגילה והיה לחץ בקניון ואז התקשרתי לבעלי ואמרתי לו כנראה היה משהו בשאר ישוב, אז הוא אמר לי 'תסגרי את החנות ותעלי הביתה'. איך שיצאתי ראיתי את כל האמבולנסים. זה היה יום חורפי סוער במיוחד". באותו שלב לא תיארת לעצמך שהוא היה על אחד המסוקים? "לא ידעתי, בכלל לא חשבתי שהוא קשור לאירוע הזה. מבחינתי הוא היה

דנ יאל דדו ן

צילום: אביהו שפירא | " תמי ודוד גולדברג. "מועקה גדולה

6

28.1.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה