טבריה קריית שמונה 3.12.21

החולצה שאיתה אלין תרוץ

אלין ספקטור. חושבת על מיזמים נוספים

"היתה סיטואציה שתייגו את הילד שלי ואמרו עליו שהוא עם אוטיזם, ואני נשברתי מזה. אחרי המקרה הזה הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו שיעורר את השיח. אני רוצה לדעת שבעיר שלי הילד שלי יפרח ויגדל בקהילה שיודעת לדבר שוויון"

ללמד ילד שהוא עם תמימות אמיתית שלא כל האנשים בעולם הם טובים. הוא רואה רק את הטוב בכולם", היא מספרת. לעורר את השיח אל עולם הריצה נכנסה ספקטור לפני שנה בעיצומה של הקורונה. "כל חיי עסקתי בכל מיני סוגים של ספורט אבל ריצה אף פעם לא היתה הענף שלי. בספ ־ טמבר בשנה שעברה בסגר השני סגרו לנו את הסטודיו שבו התאמנתי, ריצה היתה אז הספורט היחידני שהיה אפשרי וכך גיליתי את עולם הריצה". ספקטור החלה לרוץ בהדרגה והיום היא כבר רצה בצורה מקצועית. "כשהתחלתי לא הצלחתי לרוץ דקה ברצף ולאט-לאט הצלחתי להשתפר ובאיזשהו שלב הגע ־ ק"מ", היא מתארת, 10 תי ליכולת לרוץ "ריצה זה משהו שאם אתה מתמיד בו אתה רואה מיד את השיפור, הבנתי כמה זה מקביל למה שאני חווה בתהליך הזה של האוטיזם; ככל שאתה מתמיד, עקבי ומשקיע - רואים תוצאות. הריצה שלי עם הילד שלי היא כמו המרתון, רק שכאן זה בלי הפסקות ועצירות, הדופק גבוה כל הזמן וזה לא נגמר". אחרי שהחליטה להשתתף במרתון טבריה הקרוב, בחרה ספקטור לרתום אותו להעלאת המודעות לאוטיזם. "החלטתי שאני ארוץ את חצי המרתון שלי בטבריה ואקדיש את הריצה הזו לילד שלי. החלטתי לרוץ עם חולצה ממותגת עם הסלוגן 'אוטיזם זה לא קללה'. בהתחלה זה היה ביני לבין עצמי ורק בעלי וכמה חברות קרובות ידעו, אבל אז החלטתי שאני מעלה פוסט לפייסבוק. הפעילה החברתית רוזה אלפסי קראה אותו וכתבה לי אחר כך שריגשתי אותה ושאנחנו חייבות לע ־ שות משהו מעבר, ואז פניתי למתנדבת בר אלפסי מטבריה ושאלתי אותה אם יש כיוון למשהו גדול יותר. "בינתיים הפוסט שלי עבר בקבוצות ופנו אליי כבר כמה רצים, חלק ירוצו עם חולצות וחלק יעודדו בקו הסיום. השגנו תרומה מ'דודו אירועים' שתרם חולצות ומ'פוטו גיפט' שתרם באפים. בהתחלה לא ציפיתי שזה יתפוס תאוצה כל כך. רוזה ובר הן שתי פעילות חב ־ רתיות מדהימות והן דאגו לתרומות האלה. זו רק יריית הפתיחה כי אנחנו רוצות לחשוב על מיזמים שישפיעו על השיח, כמו פעילויות להורים בבתי ספר או קבוצת ריצה לילדים על הספקטרום, משהו שיוכל לעורר את השיח קודם כל בקהילה שלנו. אני מחפשת שותפים נו ־ ספים ומי שרוצה להיות שותף מוזמן".

הלאומית, אבל אני רוצה לדעת שבעיר שלי הילד שלי יפרח ויגדל בקהילה שיודעת לדבר שוויון, הכלה ואחדות אבל לא כסיסמה". היום ליאם מאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה והוא משולב בכיתה רגילה אבל ההתמודדות נמשכת. "היום הוא בת ־ פקוד גבוה אחרי השקעה רבה. יש לו את האתגרים שלו וזה מסע בלתי פוסק, לשמ ־ חתי אני פוגשת גם אנשים טובים שרואים אותו כילד שרוצה להיות חלק, אבל הוא צריך הרבה פעמים תיווך. יכולים לפגוע בו והוא לא יבין את הסיטואציה, וזה הכי מפחיד אותי. אם הוא אוהב אותך זו אהבה אמיתית, הוא לא מבין ניואנסים של צי ־ ניות. לצערי חלק מההתמודדות שלי היא לתווך לו את הדברים האלה. כל כך קשה

הרגשתי שאני לא יכולה יותר ושאני חייבת לעשות משהו שיעורר את השיח. אני לא מתיימרת להשפיע על המודעות

במה את נתקלת באופן אישי? "נתקלתי בכל מיני אמירות, 'הנה הילד המוזר בגן שעשועים' וכל מיני מבטים. כשאתה שומע חבר'ה צעירים שאומרים 'מה אתה אוטיסט', 'מה אתה מפגר', כל מילה כזו מפלחת את הלב. מדובר בנפשות ובמשפחות, זה הרבה מעבר להתבדחות עם חבר ולצחוק עליו שהוא אוטיסט, וזה נובע מחוסר ידע. אני לא נפגעת מהאמירה, אני נפגעת מכך שזה העולם שהילד שלי יהיה בו". לאחרונה, בעקבות סיטואציה שנפגעה ממנה, החליטה ספקטור כי היא יוצאת להילחם למען העלאת המודעות לאוטיזם בחברה. "היתה סיטואציה שתייגו את הילד שלי ואמרו עליו שהוא עם אוטי ־ זם, ואני נשברתי מזה. אחרי המקרה הזה

"בריצה ככל שאתה מתמיד, עקבי ומשקיע - רואים תוצאות. הריצה שלי עם הילד שלי היא כמו המרתון, רק שכאן זה בלי הפסקות ועצירות, הדופק גבוה כל הזמן וזה לא נגמר"

11 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.12.2021