טבריה קריית שמונה 31.12.21

אריה רוזנברג. "אם הייתי יכול הייתי עוסק כל היום בנתינה"

מטבריה לאריה רוזנברג היתה ילדות לא פשוטה כמי שגדל בשיכון ג' בעיר, אלא שהחיים האלה הכינו אותו למי שהוא היום. מי שגדל כילד מפוחד ברחוב קשוח חיפש את חברתם של ילדים ותמיד הרגיש בטוח בקרבתם, דבר שהוביל אותו לבחור בלימודי חינוך מיוחד ובטיפול רגשי בילדים עם צרכים מיוחדים. במשך שנים הוא רצה להגשים את חלומו להעניק להם את כל הכלים שחסרו לו בילדותו ובימים אלו זה קורה עם הקמת גן שיקומי 'אריה בגן' – בית משק חי לילדים שקורם עור וגידים בבית סביו וסבתו בשכונה. ילדות קשה ), נשוי ואב לשלושה, עובד 36 רוזנברג ( היום במשרד החינוך כגנן משלים בגנים ביישובי עמק הירדן וברמת הגולן. הוא נולד וגדל בשיכון ג' בטבריה, בסמוך לביתו של סביו וסבתו שבו הוא פתח את המשק החי לי ו לדים ובילדותו עבר חוויות שהשפיעו עליו עד היום. "היום המצב בשכונה הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם, היא השתפרה פלאים", הוא אומר, "פעם היתה המון אלימות בש ו כונה וזה מאוד השפיע עליי כילד, זה גרם לי להיות ילד מאוד מפוחד. גם אני חוויתי אלימות, בכל מיני זירות ובעיקר ברחוב. המעטפת של החברים והמשפחה תמיד היתה חמה ודואגת, אבל הרחוב היה מאוד קשוח. חוויות החיים של לגדול בשכונה כזו מאוד סוערת גרמו לי להיות ילד יחסית מאוד שקט ונחבא אל הכלים. בכיתה אף פעם לא עשיתי בעיות, רק שמרתי על פרופיל נמוך. לא שיתפתי שום דבר. הבית שלנו גם התמודד עם מצוקה כלכלית גדולה וסיפור של תאונת דרכים קשה שליווה אותנו מאז שהייתי ילד. דוד שלי ואשתו נהרגו בתאונת דרכים ואמא שלי וסבתא שלי גידלו את האחיינים שנשארו יתומים שהם אחים שלי לכל דבר". את המרחב הבטוח שהיה חסר לו הוא מצא במגן דוד אדום שהיה עבורו כבית. הוא התנ ו ואחרי הצבא 21 ועד גיל 16 דב בארגון מגיל עבד שם במשך שמונה שנים נוספות. "מצא ו תי שם בית מאוד בטוח שאפשר לי להגשים את הרצון לנתינה ולדאגה", הוא מספר, "באיזשהו שלב סבתא שלי נפטרה וסבא שלי סבל מדמנציה. אני בן יחיד והאחיינים היו גדולים כך שהרבה פעמים מצאתי את עצמי עם החברים בשכונה כי בתוך הבית הייתי לבד, הוריי עבדו עד שעה מאוחרת. מה שהיה חסר לי בתוך הסביבה הזו זה מרחב חברתי כי המרחב החברתי שאני פגשתי בשיכון ג' היה מאיים עבורי. את המרחב הזה מצאתי במד"א. הייתי נהג אמבולנס ועבדתי כתורן מוקד, קיבלתי קריאות ויילדתי נשים דרך הטלפון. הייתי אחראי מתנדבי נוער ואחראי מתנדבים מרחבי ואחראי לוגיסטי ו קה מרחבי, הייתי מדריך והכשרתי לא מעט קורסים של מתנדבי הנוער. הייתי פעיל גם בפורום של השולחן העגול של מחלקת הנו ו ער העירונית בטבריה". איך החוויות שעברת במד"א השפיעו עליך? "היה לי איזשהו מנגנון שכל הזמן רצתי, אף פעם לא עצרתי לשאול איך הדברים משפיעים עליי כי אם הייתי עוצר לשאול כנראה הייתי קורס, אז רצתי כמה שיכולתי. כשהייתי חוזר ממשמרת במד"א לא הייתי מצליח להירדם כי הרגשתי שעד שהגעתי הביתה רק עשיתי עבור אחרים והייתי צריך לעשות משהו עבור הנפש שלי, משהו שמצ ו

הוא גדל בשיכון ג' בטבריה בסביבת רחוב קשוחה ואלימה וחווה ילדות לא פשוטה, אבל תמיד הרגישבטוח בקרב ילדים ‰ אחרי שהתנדב ועבדשנים במד"א, אריה רוזנברג מצאאת ייעודו בלימודי חינוך מיוחד וטיפול רגשי בנוכחותבעלי חיים ‰ בימיםאלו הואמקים גן שיקומי לילדיםעם צרכיםמיוחדיםהכולל משק חי של בעלי חייםשהציל ומושתתעל ערכיםשל נתינה ועזרההדדית ‰ "החלום שלי הוא לייצר מסגרתעם דאגה לילדים, לבעלי חיים ולאוכלוסייההמבוגרת" בית בטוח

דנ יאל דדו ן / / צילום: אפי שריר

מיח ולא משהו שהורג, כי המחזות המזעזעים שנחשפתי אליהם שם מאוד השפיעו עליי". חיבור לילדים ו � תוך כדי עבודתו במד"א הבין ר 26 בגיל זנברג כי הוא חייב לעשות שינוי והתחיל ללמוד תואר ראשון במכללת אורנים בחינוך מיוחד לגיל הרך. "הבנתי שאני רוצה להיות מושקע יותר במשפחה ולא בעבודה בלי סוף, עבודה שממש הורגת את הנשמה, אפילו שהיה לי כוח וסיפוק מאוד גדול. ראיתי תאונות דרכים, אנשים

הספציפי הזה אני צריך תואר ראשון ובמה ו לך לימודי התואר פגשתי את עצמי בפעם הראשונה על הלוח". מה זאת אומרת? "המשפחה לא היתה פנויה ולא היתה לה את המסוגלות לשלוח אותי אז לאבחונים, זו משפחה שכל הזמן היתה במרוץ של דאגה הישרדותית. ואז פתאום בתואר הראשון ראיתי כל מיני מאפיינים של ילדים שיש להם כותרת כמו הפרעת קשב וריכוז, דברים שהתמודדתי איתם כילד אבל אף פעם לא היה לזה שם ואף אחד לא כיוון אותי ונתן לי כלים. כל התהליך הזה של לפגוש את הדברים האלה על הלוח בפעם הראשונה הוא לא דבר שקל להתמודד איתו". באותה נקודה הבנת שאתה רוצה לעזור לילדים אחרים? "זה משהו שכבר הבנתי כילד. הצורך הזה במפגש חברתי ולהגיע לעוד ילדים. תמיד ידעתי שאני רוצה לייצר את המרחב הזה, הייתי שואל איך אין מרחבים לילדים שההורים שלהם נמצאים בעבודה ואין להם את היכולת לתת להם את האמצעים והכ ו לים".

שלי מאוד רגישה, והבנתי שאני לא יכול להישאר שם לנצח וחיפשתי את המקום הזה של עבודה טיפולית". בחרת בחינוך מיוחד לגיל הרך כי זה משהו שהוא טיפולי? "כן, תמיד גם היה לי חיבור רגשי מיוחד לילדים. הסיטואציות בשכונה גרמו לי לא למהר לייצר מערכת יחסים כי לא ידעתי מי הבן אדם שעומד מולי ומתי הוא יתפוצץ עליי, אבל ילדים אף פעם לא היה עבורי גורם מאיים. תמיד הרג ו שתי בקרבתם הרבה יותר בטוח, הם גם תמיד היו אוהבים ודואגים

בלי שום סטיגמות. גם היה לי חיבור לבעלי חיים אז חיפשתי את מה מתאים לי, איזושהי עבודה שמשלבת בעלי חיים וילדים וגיליתי את תחום הלימודים של טיפול רגשי בנוכחות בעלי חיים. רציתי את המפגש הבינאישי. הבנתי שבשביל ללמוד את התחום

"זה משק חי שמייצר דאגה לבעלי החיים. כל החיות כאן אלו חיות שהצלתי אותן. גם החיות הבאות שיגיעו לפה, כמו התרנגולות, יהיו ניצולות תעשיית המזון"

שקוראים לך להציל אותם ואתה לא יכול כי בחלוקה של סדר העדיפויות אתה מבין שכבר אין מה להציל. צריך לעשות חש ו בון קר ומנותק, אבל אז כשאתה חוזר חזרה הביתה אתה צריך להתחיל את סדר היום מחדש. הנפש

22

31.12.2021 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה