תל אביב 01.07.22

"אם מיקום התחנה המרכזית יוזז תהיה לכך השפעה גדי טונס: מבחינת זיהום אוויר על כל גוש דן. זה גם משהו סמלי"

אלף עצים זה לזרות 100 להגיד שישתלו שולמית בליך: חול בעיניים. צריכים תוכנית הגנה על העצים הבוגרים"

כך גדולה כמו עיריית תל אביב שיש בה עוד הרבה כוחות". בליך למודת מאבקים. היא נולדה בתל אביב. אביה הוא האדריכל בילו בליך, חבר בכיר בפקולטה לארכיט ־ קטורה ובינוי ערים בטכניון. "גדלתי בבית שבו דיברו על ענייני אדריכלות ואורבניות וסביבה. אני זוכרת איך אבא שלי, שהוא אורבניסט גדול, תמיד אמר שחייבים להתחשב בסביבה. השתתפתי כילדה במאבק להגנת העצים בגן מאיר. הצלחנו לגרום לעירייה לזנוח את הכ ־ וונה לעקור את העצים. ההצלחה הזאת נטעה בי את ההבנה שמאבקים ציבו ־ ריים יכולים להצליח". ל"הורים בעד האקלים" הצטרפה לפני שנתיים. "אני חייבת להגיד שה ־ רבה אנשים פרטיים מובילים יוזמות אישיות בנושא האקלים. זה מאוד יפה ומרגש, אבל אין תחושה של פעולה גדולה ועירונית שהעירייה מובילה. אין מספיק רכזי קיימות קהילתיים והייתי מצפה מעירייה כמו תל אביב להוביל את הנושא ולהיות הלפיד והעירייה שערים אחרות נושאות אליה עיניים. בליך מעורבת במאבק לשמירת הע ־ צים הוותיקים בעיר ופועלת למען כך שהעירייה תראה בעצים הבוגרים תשתית שיש לקחת אותה בחשבון. "יש פרויקטור לענייני שתילת עצים", היא 100 אומרת", "אבל להגיד שישתלו אלף עצים זה לזרות חול בעיניים. אנ ־ חנו צריכים שתהיה תוכנית הגנה על העצים הבוגרים". בליך גם מתעניינת בנושא זיהום האוויר. "לפני כמה זמן חיפשתי באתר העירוני רשימה של אתרי הבנייה הפ ־ עילים באזור המגורים שלי בצפון הישן. אני מגדלת פה שתי בנות ורציתי לראות מה רמת זיהום האוויר באזור הזה ובכלל בעיר. העירייה לא ממש מספקת נתונים בתחום הזה למרות שאי אפשר להימלט מאתרי הבנייה והחפירות בכל העיר". פלסטיק בשימוש חוזר אל הפגישה הגיעה ליאת מנור-עזר עם שקית בד מלאה בגדים יד שנייה. "אולי מישהו ימצא פה בגד שמעניין אותו", היא אמרה. מנור-עזר למדה אופנה בשנקר.

רם זיהום. לא ויתרתי. פניתי לעירייה. כנראה שלא הייתי היחידה שפנתה כי

אדריכלית טלי ברגל, רכזת המרחב הציבורי במשרד מהנדס העיר - אחראית היער העירוני: "אני לגמרי מבינה את התחושה של ההורים. באמת מי שמסתכל רואה שיש המון המון כריתות, אבל זאת לא כל התמונה כי העירייה נלחמת מאוד על העצים מתוך הבנה כואבת שלא כולם יישארו. ראוי לציין שכל תוכנית בנייה או חפירה מתחילה בבחינת העצים שנמצאים בשטח המדובר. נעשית חשיבה רבה על איך שומרים על כמה שיותר עצים בתוך תהליכי פיתוח מאוד מסיביים שהעיר נמ ־ צאת בהם. גם בעירייה מבינים שעל העצים הבוגרים חייבים לשמור כמה שיותר, אבל שוב, יש גם הבנה שניאלץ לאבד עצים לטובת הפיתוח. יש שינוי גדול בחשיבה בכל המחלקות והאגפים בעירייה. זה לא תמיד היה כך. אחד מהתהליכים ששונו זה הקשר עם מנהלת הרכבת הקלה, פרויקט לאומי שהוא מעל סמכויות העירייה. על פי התוכניות המקוריות של הרכבת הקלה אז כל העצים בשדרות ירושלים היו אמורים להיכרת. זה לא קרה בסוף גם בגלל הלחץ והמאבק של תושבים וגם מתוך הלחץ שהפעילה העירייה. גם באלנבי התוכניות המקוריות דיברו על כריתה של לפחות שורת עצים כדי לאפשר עוד נתיב תחבורה לרכבים פרטיים. העירייה נלחמה ובסופו של דבר העצים ניצלו. המחיר היה סגירת הרחוב לתחבורה פרטית. באלנבי יהיו רק שבילי אופניים ורכבת. גם בשדרות דוד המלך היו אמורים לרדת שמונה עצים בוגרים כי תהיה שם תחנת רכבת. העירייה נלחמה וצמצמה את המספר לארבעה. או התוכנית בדרך עצים. עצרנו את הפרויקט 48 נמיר לשביל אופניים שכללה כריתה של הזה כדי להגן על העצים. היה משבר גדול מול הגופים הלאומיים, אבל בסופו של דבר בוצעה העתקה כפולה של העצים וגם הוספנו עוד שורת עצים. ועוד דוגמה, במרמורק היו אמורים לרדת עצים בשביל האופניים. בעירייה נלחמו, בעיקר באגף התנועה, וכל העצים נשארו. אז נכון, זה קשה וכואב לאבד עצים, אבל אי אפשר להגיד שרוצים פיתוח ומצד שני לא להיות מוכנים לשלם גם מחיר". ומה בנוגע לעצים הבוגרים שנמצאים בשטחים הפרטיים? איך מגינים עליהם בתהליכי ההתחדשות העירונית או הקמות תשתית שונים? "זה נושא מאוד מאוד מורכב ובעייתי שיש לו השלכות משפטיות כי ברור שהעירייה רוצה להגן על העצים הבוגרים, אבל היא פחות יכולה לעשות את זה בשטח פרטי. אנחנו עסוקים בעבודת לימוד והבנה איך אפשר להגביר את הפיקוח והאכיפה כדי שהעצים יישמרו באתרי הבנייה הפרטיים. הנה אחת מהבעיות השכיחות. אם העירייה תאסור לכרות עץ מטרים ממרכז הגזע, ואני 10 בוגר בשטח פרטי ששורשיו מגיעים עד ראיתי עצים כאלה, אז הדיירים באותו בניין ייאלצו לוותר על מקומות חניה. המשמעות היא שהעירייה תצטרך לפצות אותם על זה. אז מה עושים? איך מצד אחד שומרים על זכויות התושבים ומהצד האחר מגנים על העצים? זה נושא ומורכב וקשה מאוד ולמרות המורכבות היו לא מעט מקרים שעצרנו בנייה בשטחים פרטיים כי לא שמרו על העצים הבוגרים שסומנו מראש כעצים לשימור. האם אנחנו מצליחים להגן על כל הע ־ צים? לצערי, לא, אבל אנחנו מאוד נלחמים". טלי ברגל, אחראית היער העירוני: "לתהליכי הפיתוח יש מחירים כואבים"

הפסיקו להאיר את המגדל". שירים על העצים

יוני קוזולובסקי, פיזיקאי בפיתוח רפואי, הוא גם אב לשלושה תלמידים בבית הספר גרץ. ל"הורים בעד אקלים" הצטרף קצת אחרי שהתפרצה הקורונה. קוזולובסקי ודדון-צור היו חלק מה ־ מאבק המוצלח של הורים נגד שימוש הצהרונים וגני הילדים בעיר בכלים חד פעמיים. המאבק שלהם הצליח. לפני כמה שבועות הודיעה העירייה כי תפ ־ סיק להשתמש בכלים החד פעמיים. קו ־ זולובסקי סימן וי אחד, אבל זה לא מונע ממנו לחפש, ולמצוא, דרכים לרתום עוד תושבים לפעול. כך למשל, בט"ו בשבט האחרון יצאו הוא וצור-דדון, שגם היא כמוהו חברה בוועד ההורים בגרץ, לתלות שירים על עצים בשד ־ רות בן גוריון במטרה להעלות מודעות על הצורך לשמור עליהם. אחרי כן הם חילקו תעודות הצטיינות שהכינו בע ־ צמם לבעלי עסקים שמוכרים מזון בריא יותר (למשל פלאפל וחומוס) ובחודש שעבר ערך קוזולובסקי תחרות צילומי עצים נושאת פרסים. אתה מרגיש שהעירייה שותפה למאבקים האלה? "אי אפשר לדבר על העירייה כמק ־ שה אחת. ברור שיש שם אנשים שה ־ נושא של משבר האקלים קרוב לליבם והם עושים מאמצים גדולים. למשל, רשות הקיימות, שעושה פרויקטים נה ־ דרים של גינות קהילתיות. אבל אלה פרויקטים נקודתיים. אין מספיק אנ ־ שים בעמדות סמכות אמיתיות בעירייה שמקדמים בצורה נרחבת את הנושא". שולמית בליך, מורה לקיימות בד ־ רויאנוב. תושבת פעילה, מסכימה עם קוזולובסקי. "אנשי רשותהקיימותאינם עובדי עירייה. אם היו מקימים מנהלת ייעודית הדברים היו נראים אחרת. נעה רגב - רכזת שכונות מקיימות ברשות, ענת אהוד - רכזת חינוך ברשות, וטלי ברגל - רכזת המרחב הציבורי במשרד מהנדס העיר ואחראית היער העירוני, נהדרות. הלב שלהן במקום הנכון. אבל הן עדיין לא מספיקות מול מערכת כל

החברים להגנת הטבע

24

1.7.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן