תל אביב 04.05.22

שכונת אלמנזול. "את הצילום הזה צילמתי מתוך בית בשכונה הוותיקה ביותר בעוספיא. מה שעניין אותי כאן הוא הנסתר מול הגלוי"

"בכל מקום מעניינת אותי מאוד ארכיטקטורה. במקרה הזה מדובר במבנה שהציור על הקיר החיצוני שלו יוצר דימוי בתוך דימוי"

עוספיא

מצפה רמון

אם צריך להציב נקודה על מפת המסע שאליו יצאה נורית ירדן, אומנית-צלמת מתל אביב, אפשר לסמן 2015 אותה ביום חורפי אחד בשלהי כשהבינה ששכחה את המשקפיים שלה במסעדה באופקים. אחר כך הכל התג ־ לגל מהר מאוד. אבל רגע, נעשה סדר. הזמינה את ירדן חברה 2015 בדצמבר להצטרף אליה לנסיעה לפסטיבל "אדום" באופקים שמארגנת מדי שנה מכללת ספיר. ירדן נענתה בחיוב. מכל הפעילויות בפסטיבל בחרה ירדן לעלות על מעין "אוטובוס תיירים" שלקח את מי שעלה עליו לסיור בר ־ חבי אופקים. באחת התחנות חיכתה לנוסעים-תיירים אישה, תושבת העיר, שהקימה בביתה עסק קייטרינג מצ ־ ליח. היא כיבדה את התיירים במעדנים שלה. ירדן התרשמה ממנה מאוד.

בממ"ד בכפר עזה אם זה היה תלוי בה ירדן הייתה מע ־ דיפה שלא להגיד מילה על המסע, "פרויקט שהות" שמו. היא הייתה מעדי ־ פה שניכנס אליו דרך האתר שלה ונמצא בעצמנו את המילים והמחשבות מול הצילומים שלה והמילים המלוות אותם. שנעבור אנחנו עם עצמנו יחד איתה במעברים רכים מצילומי עכו העתיקה שגלים ירוקים מלחכים את חומותיה ומשם אל קירות המרכז המסחרי בערד. קירות נעצבים, אולי עזובים. "הממשלה מייבשת את ערד כלכלית ולכן הרבה תושבים עוזבים", אמר לירדן מישהו והמשפט הזה מקמט איזה עצב בלב המ ־ תבונן בתמונות המעטפת של מה שהיה אמור להיות מקום חי ושוקק. ירדן הייתה רוצה במקום שהיא תגיד אז שאנחנו ניכנס אל הצילומים שצילמה במעלות-תרשיחא.

בית העם בקיבוץ ברעם "כל שנה כשהקליפה מתקלפת מהגזעים של עצמי הקטלב, אני מזמינה את הילדים לחבק אותם" (מתוך הפרויקט) ירדן: "זה צילום שאני מאוד אוהבת. בחרתי אותו כי החדר שבו לנתי במשך שבוע היה ממש מול בית העם. כל פעם שפתחתי את הדלת ראיתי את הצד האחורי של בית העם. לא את החזית. זה צד שבדרך כלל לא שמים אליו לב והוא כל כך יפה". בדרך לנמל בעכו העתיקה "לסירה שלי קוראים 'אהבת הים'. בגלל שיש פחות דגים בים וקשה להתפרנס רק מדיג, קנינו סירות לדייגים ואנחנו משלימים הכנסה, לוקחים תיירים לשיט שקלים" (מתוך הפרויקט) 10 של רבע שעה ב- ירדן: "קישוט הקירות החיצוניים בעכו מאוד מאפיין את עכו העתיקה. ממש אפשר לראות איך קבוצות של נערים מסתובבות עם מדריכים וציירים ומ ־ ציירים. הרבה מהציורים קשורים לחיים שלהם שם".

למשל שנתעכב על הפסל של בן גוריון, שנראה שבור ומשונה, ומשם נדלג הלאה, אל הצי ־ לום העדין או המחו ־ ספס עדין, שבשקט שלו, תמיד בשקט, מועך לך משהו בלב. "אבל משהו חייבים להגיד", אני אומרת לה בחיוך זום רחוק, כי אני בבית

בסוף היום היא הלכה לא ־ כול במסעדה באופקים. רק בבית בתל אביב היא קלטה שהמשק ־ פיים שלה נשארו במ ־ סעדה, ואחרי שבועיים נסעה שוב לאופקים להחזיר את האבדה. "אחרי שעברתי במ ־ סעדה וקיבלתי את המ ־ שקפיים עשיתי משהו שלא

שלי בתל אביב והיא בכפר עזה, יוש ־ בת בחדר שקירותיו לבנים ווילון צהוב מכסה חלק מהחלון הסגור שמאחוריה. "מאחורי החלון", ירדן נעתרת ופותחת צוהר אל הלא נראה. "נמצאת הגדר המפרידה בין ישראל לעזה". ואת פוחדת? היא מחייכת. "לא. לא פוחדת. יש פה ממ"ד, אבל בכל זאת מקווה שלא יקרה כלום", ומסמנת שאפשר להתחיל. מילה טובה התחלה, אני חושבת. איך בכלל מתחילים לספר על ההח ־

תכננתי ובכלל לא מתאים לי לעשות. התקשרתי לאשת הקייטרינג. אמר ־ תי לה שאני כאן, באופקים, ושיש עוד הרבה זמן עד שהאוטובוס לתל אביב ייצא ואולי היא מוכנה לפגוש אותי. להפתעתי היא אמרה שכן ובאה לאסוף אותי. אצלה בבית, בזמן שהיא בישלה ארוחה, פגשתי שני חברים שלה. פעי ־ לים חברתיים שסיפרו לי מה הם עושים באופקים. כשיצאתי משם ידעתי שמ ־ תחיל המסע. ידעתי מה אני רוצה לע ־ שות".

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 4.5.2022 29