תל אביב 04.05.22

מסע ישראלי

כנסיית סנט פיטר פאולוס. "חמש נשים הגיעו לכנסיית סנט פיטר פאולוס וצילמו את עצמן. בעצם יש כאן חמש סצינות סלפי שקורות בו זמנית"

אספו את הבלות של הכותנה. "כשהגעתי אל המשאית הריקה התברר לי שפספסתי את הקטיף. זה רק מה שנשאר"

שפרעם

מושב תימורים

פטריות כמהין בקיבוץ ברעם

שהות". קדמו לו ערד, קיבוץ ברעם, מע - לות-תרשיחא, מצפה רמון, עוספיא, קיבוץ כפר מסריק, עכו העתיקה, מושב מעלה גמלא, שפרעם, מושב תימורים, כפר תבור ואילת. איך את בוחרת לאן להגיע? "בשש השנים שהפרויקט הזה בתנועה אני מספרת עליו להרבה אנשים. לתל - מידים שלי, לסטודנטים שלי, לחברים. למרות שהפרויקט רחוק מסיום אני גם מציגה אותו. זה אומנם לא בחלל של גלריה או מוזיאון אלא באתר שלי. הרבה פעמים קורה שאנשים מקשיבים ורואים מתלהבים. רוצים להיות אנשי הקשר שלי במקומות שבהם הם גרים. זה הדבר המרגש והיפה ביותר בפרויקט. אנשים מצטרפים, רוצים להיות חלק". מקומות. 13- ובכל זאת היית רק ב "כן. מראש אני יכולה לצאת רק לשניים- שלושה מקומות בשנה. בשנתיים של הקו - רונה, בגלל הסגרים, זה היה בלתי אפשרי. ניצלתי את הזמן הזה לבנות לכל מקום שהייתי בו ספר דיגיטלי יחד עם המעצ - בת רנה רזניקוב. לכל צורת יישוב נבחרו כמה צילומים שתמיד מתחילים במטבח של דירת האירוח שבה גרתי. אחרי כן הצילו - מים משעות השוטטות שלי במקום מלווים בציטוטים שנאמרו לי במהלך הפגישות".

שנה, 20 המקום או לפחות כאלה שגרים בו מכירים אותו, בוחרים לגור בו וגם עושים למענו. מן הסתם איש הקשר בוחר אנשים מעולמו. והיו הרבה מאוד עולמות. אנשי אדמה, אנשי ים, אנשי תרבות. כל מיני". היא נפגשת בכל מקום עם חמישה אנשים. כל פגישה נמשכת כשעתיים. הפגישות לא מצולמות ולא מוקלטות. ירדן מבטיחה לשמור על כך שיישארו אנונימיים. "במ - קומות קטנים זה ממש הכרחי", היא מסבי - רה. "צריך גם לזכור שמדובר באנשים זרים. הם צריכים לתת בי אמון למרות שאנח - נו לא מכירים. אז אני מוציאה פנקס קטן ומדי פעם כותבת משפט או כמה משפטים שנאמרו בחדר. הפגישות נעשות ביומיים הראשונים של השהות שלי במקום. אחרי כן אני יוצאת לשוטט ולצלם. שוטטות ברגל. תמיד ברגל. אני לא מצלמת אחד לאחד מה שנאמר לי. אני מצלמת צילומים שישלימו את הנאמר". מה את שואלת בשיחות? "אני מבקשת שיספרו לי על המקום וגם מה המקום הזה עבורם. אני לומדת על המ - קום דרך חמישה אנשים שסיפרו לי דברים בשבוע ספציפי שבו הייתי שם. ייתכן שאם הייתי מגיעה בשבוע אחר או פוגשת אנשים אחרים אז הייתי לומדת דברים אחרים". ב"פרויקט 13- כפר עזה הוא המקום ה

לטה של ירדן לצאת מדירתה בתל אביב ולחיות שבוע במקומות שהיא לא מכירה. כל פעם שבוע במקום אחר. בכפרים, בע - רים, במושבים, בקיבוצים, בקבוצות שי - תופיות, אצל ערבים, אצל יהודים, אצל גם וגם. המגוון והרזולוציות של צורות היישוב שאפשר למצוא פה במרחב עצום. לפני שעלתה על האוטובוס הראשון בדרך לעיר הראשונה במסע – ערד - לא ידעה ירדן ולא העלתה בדעתה שיש כל כך הרבה. "ולא קלטתי עד כמה אני לא מכי - רה", היא אומרת. פרויקט בתנועה הרעיון של ירדן נשמע פשוט. היא תבחר להגיע למקומות שלא הייתה בהם מעולם. אין לה העדפה לצפון, דרום, ערבי, יהודי או אחר. מה שכן, בכל מקום כזה צריך להיות לה איש קשר, תמיד בן המקום שידאג למצוא מקום צנוע שבו תוכל לגור במשך שבוע. בתשלום כמובן. איש הקשר גם ידאג להפגיש את ירדן עם חמישה פעילים חב - רתיים בני המקום. "לא הגדרתי איזה סוג של פעילים חברתיים", היא מספרת. "בכל מקום יש הבנה אחרת של המושג הזה. לא שינה לי אם מדובר בגברים או נשים. מה שכן, ביקשתי שמי שאפגוש אותם יהיו בני הנביעה בכפר תבור "הדרך הטובה ביותר למי שעובר לגור בכפר תבור ורוצה להתערות כאן חב - רתית, היא להתנדב. יש בכפר מארג התנדבותי מפותח ומגוון מאוד שמהווה חלק משמעותי מהחיים ביישוב. אין כאן קהילה אחת, אנחנו בעצם קהילה של קהילות ויש לא מעט אנשים שמשתייכים לכמה קבוצות במקביל" (מתוך הפרויקט) ירדן: "תפסו אותי המילים 'אנחנו קהילה של קהילות' כי בביקור פה ממש אפשר לה - רגיש את הקהילות, את החיבורים. בצילום הזה לא רואים שממש ליד העץ יש נביעת מים קטנה. אנשים, כל מיני אנשים, מגיעים לנוח ליד העץ והנביעה. יש מי שדאג שאפ - שר יהיה לנוח פה".

ירדן אומרת שהמסע שלה להכרת יושבי הארץ הזו לא פוליטי. לפחות לא במובן של החלוקה הגסה לימין ושמאל. הוא פוליטי במובן הזה שהיא מוכנה להכיל נרטיבים חדשים וחיבורים חדשים לארץ שאותם לא הכירה. הוא פוליטי גם בכך שבחרה להגיש אותו בשלוש השפות העיקריות המדוברות כאן – עברית, ערבית ואנגלית. יצאת לחקור את המרחב הישראלי כי הרגשת שאת לא מכירה. עכשיו את מכי ־ רה? "כן. אני גם מכירה מקומות חדשים, וגם אנשים חדשים. נהיה אכפת לי ממקומות ומאנשים רבים כל כך. למשל איש הקשר מעכו. כשהתחילו בעכו המהומות בזמן 'שומר החומות' התקשרתי אליו לשאול מה שלומו. הוא אמר שהוא בסדר והתרגש מזה שהעובדים הערבים של המלון שלו ישבו בלילה מחוץ למלון כדי למנוע פגיעה בו. זה נגע בי. או שלפני כמה זמן ראיתי בטלוויזיה כתבה על מישהו מקיבוץ ברעם שהיה לו חלום במשך שנים לגדל פטריות כמהין. הוא היה אחד האנשים שנפגשתי איתם כשהגעתי לברעם. הוא לקח אותי לשטח, סיפר לי על הניסוי שהוא עושה עם

4.5.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן 30