תל אביב 07/01/22

חיבוק מאבא

"ילד של חופש". סשה ועמנואל

אבא סשה מפרגן ומאמין: "להיות שחקן זה מסע אישי סוחף ומטלטל. הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו טיפה יותר יציבים רגשית. חשבתי שהילדים אולי יעסקו במחשבים, אבל יש להם חיידק במה מילדות"

רוכב על אופניים רגילים, עושה כושר, מכיר מקומות בעיר, רחובות. אני נכנס לבניינים ומקבל אנרגיות מאנשים. מפגש עם אנשים מטעין אותי. במפגשים הקצרים האלה אני קולט דקויות". כמו למשל? "פעם, לפני הקורונה, אנשים היו יותר מחויכים. הייתי מגיע עם משלוח אוכל, נותן את השקית ואנשים היו מחייכים אליי. היום אני פוגש יותר מרמור ועצב. אגב, אני שונא כשמזמינים משלוח ואומרים להשאיר ליד הדלת. אני אוהב לפגוש את האנשים שאני מביא להם אוכל. אני נהנה לראות בתים של אנשים, לקלוט וייבים. אני שם לב אם מישהו גר בדירה קרה או מוארת. אני באמת מוצא את עצמי כל פעם בסיפור חדש בזמן הדקה הזו כשאני מביא אוכל למישהו". הוא אמנם נולד בארץ, אבל מחובר מאוד לתרבות שממנה הגיעו הוריו. "הספרות האהובה עליי היא הספרות הרוסית", הוא אומר. "אני אוהב מוזיקה קלאסית רוסית וכ ט שאני שומע את הצלילים אני ישר מתרגש. גם גשר בשנים הראשונות שלו היה תיאטרון עם 'תוכן מאוד רוסי'. בכלל, רוסיה היא המון בשבילי". כשלמד באוניברסיטה היה דמידוב חלק ממשלחת חילופי סטודנטים. הוא נחת במו ט סקבה והגשים חלום כשזכה ללמוד במכון על שם VGIK הממלכתי הרוסי לקולנוע סרגיי גרסימוב. בו למד גם הבמאי האהוב עליו אנדריי טרקובסקי. מה כל כך קוסם לך בקולנוע הרוסי? "יש שם תרבות. אתה מקבל לצוות ההפ ט קה שלך צלם, מפיק וסאונדמן. כל אחד מהם לומד רק את המקצוע שלו במשך ארבע שנים. מתמקדים ומתמקצעים. בישראל בא ט רבע שנים מתפזרים. לומדים קצת מהכל. שם זה פשוט מקצוענות לשמה, הצוות הרוסי בא לבקר אותי פה בארץ. עד היום אנחנו בקשר ואני רוצה ליצור איתם משהו גם בעתיד". הקורונה הייתה הזדמנות עבורו לעשות קצת קולנוע. "בסגר הראשון", דמידוב ט � מ 100 מספר. "כשעוד אסור היה לעבור רים צילמתי סרט שנקרא 'שוטטות'. זה סרט מטרים כי 100 על אדם שמפר את גבול ה- הוא מרגיש שהוא חייב למצוא מישהו לחבק

החיים והגיעה איתו לעירוני א' ("העיפו אותי משם כי לא הייתי נכנס לשיעורים. העדפתי לבלות עם חברים"). וגם באנקו ט רי ("סבתא מימנה את הלימודים אז מתוך כבוד אליה הרגשתי צורך לסיים ולהצליח בבגרויות"). אחרי כן התגייס ליחידת האב ט טחה בקריה. כשהשתחרר הלך ללמוד בימוי והפקה באוניברסיטת תל אביב ("אבל לא סיימתי שם את הלימודים. המורים שלי שמו לב שבכל הסרטים שלי יש משהו יותר מדי תיאטרלי. גם אני הרגשתי שאני רוצה להתבטא יותר באופן פיזי. הבמה קראה לי"). דמידוב לא חיכה יותר מדי זמן ואחרי שה ט נשיר את עצמו מהאוניברסיטה, נרשם מיד ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים. "ומה קרה?", הוא שואל ומחייך. מה קרה? "הגיעה הקורונה והלימודים נעצרו". כמה דרמות. "כן", הוא צוחק. "הדרמה הרוסית עוברת במשפחה שלנו. הכל מאוד דרמטי אצלנו למרות שהשחקנית הכי טובה ודרמטית זו דווקא אמא של אמא שלי, סבתי, שהיא רופאה. הייתה ראש מחלקת ילדים בבית חולים בסיביר, שם היא פגשה את סבא שלי. אני אוהב אותה, היא סובייטית עם קלאסה משכמה ומעלה. בכלל, ההורים של אמא ואבא לא מגיעים מתחומי האומנות. הם רופאים ומדענים. השושלת של המשחק מתחילה רק מההורים". שוטטות מטרים 100־ ב משבר הקורונה היכה חזק במשפחת דמי ט דוב. תיאטרון גשר, כמו תיאטראות אח ט רים, הוציא את כל שחקניו לחל"ת. הפקות טלוויזיה וקולנוע נדחו או בוטלו לגמרי. עמנואל, שהחל לעבוד כשליח עוד כשהיה סטודנט למשחק בסמינר הקיבוצים, המשיך לעשות את זה לאורך כל התקופה הקשה. למען האמת, עד היום הוא גם משחק וגם שליח. "זאת עבודה ממכרת ומהנה", דמידוב אומר. "אני מאוד אוהב להיות שליח. אני

) מוכר מאינספור 64 אבא ישראל (סשה) דמידוב ( הצגות וסרטים. "העבד", "כפר", "עניין של סגנון", "החברים של יאנה", "קלרה הקדושה" ועוד ועוד. סשה, לא רצית שהילדים שלך יהיו שחקנים. "כן, זה מקצוע מורכב: או שאתה בייאוש או שאתה באושר עילאי. זה מתיש ויש בזה המון ניגודיות. להיות שחקן זה מסע אישי סוחף ומטלטל. הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו טיפה יותר יציבים רגשית. חשבתי שהילדים אולי יעסקו במחשבים, אבל יש להם חיידק במה כי מילדות הם ראו אותנו בהצגות והיו בחזרות שלנו. הם נולדו לזה". אתה צופה לעמנואל קריירה כמו שלך? "עמנואל הוא יפיוף, חכם, רואה קדימה ומעבר. יש לו תכונות אופי מדהימות שהוא פיתח. אני חושב שהעתיד שלו יהיה מעניין. אני לא רוצה להגיד מה יהיה כי אי אפשר לדעת, אבל לפי הכוח של הלב והמוח שלו, הוא יגיע רחוק. יש לנו דעות שונות. הוא יותר תל אביבי כזה, יותר שייך לאווירה אירופית דמוקרטית. ילד של חופש ואינדיבידואליזם שזה חזק וטוב ויפה. גם כשאני הייתי צעיר הייתי כזה. אני חושב שייחודיות כמו של עמנואל צריך לשמור ולא לפגום בה". הוא מאוד מחובר לשורשים התרבותיים שלכם. "הוא לומד, מדבר וקורא רוסית. מתעניין במה שקו ט רה בעולם הקולנוע והספרות ברוסיה. בכלל, הוא פתוח לכל תרבויות העולם וזה דבר יפה. הוא מכיר אפילו קולנוע שעושים באיראן ובטורקיה. הוא בי ט נלאומי. ברוסיה היו קוראים לזה קוסמופוליטי. בנו ט גע לקריירה שלו אז עמנואל הוא רק בתחילת הדרך ויש לו עוד מה ללמוד במשחק. יש דקויות שהוא עוד צריך לשים אליהן לב. אני מאיר את עיניו לגביהן ובטוח שהוא יצליח". "עמנואל פתוח לעולם ויגיע רחוק"

"לא עברתי לדימונה, אבל אני אוהב להיות שם, אוהב את הווייב ולהתנתק קצת מפה, אבל לא אעקור מתל אביב כי עיקר העבודה והחיים הם בתל אביב"

23

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 7.1.2022