תל אביב 25.03.22

תרבות

/ ליעד ורבר / / צילום: ריאן /

ו � יושב לאון נ כבר ארבעה שבועות נין-שוורץ מול דיווחי המלחמה וקליטת העולים היהודים המגיעים מאוקראינה המדממת ומרו ו שנה לאחור, 30 סיה שכלכלתה מתרסקת ונזרק לימים בהם הוא עצמו עלה לישראל. "אני חווה סוג של דיכאון", אומר בפשטות נונין שמשחק בהצגה החדשה של תיאטרון מלנקי - "סיפור וחצי" - העוסקת בטראומות של העולים ליש ו . 90 ראל מברית המועצות בשנות ה- למה? "הרבה שנים אנחנו העולים הדחקנו את הטראומה. שמנו את התחושות במגירה ולא שנה אנחנו 30 דיברנו על זה. פתאום אחרי קולטים כמה קשה הייתה העלייה. הזיכרונות מהאלימות כלפינו בבתי הספר מציפים, קשיי השפה, היחס של הצברים אלינו וחוסר הרצון שלהם לקבל אותנו. רק היום אני מבין כמה הייתי צריך להילחם על המקום שלי פה. בהצ ו גה אנחנו ממש זועקים את זה". תן דוגמה לרגע כזה קשה. "בחטיבת הביניים היה ברור שהישראלים שנולדו פה הרגישו חזקים כקבוצה גדולה בעוד שאנחנו הרוסים, היינו רק ארבעה בשכבה. הם תקפו אותנו באלימות ובקללות בזמן ההפס ו קות. ניסיתי להימנע מצרות אבל זה היה בלתי אפשרי כי היינו מעטים מול רבים. לבנים הם קראו 'רוסי מסריח' ולבנות 'רוסיה זונה'. כל הקלישאות. חווינו יחס מזלזל, הקנטות והצ ו קות. בתיכון כשהתבגרנו כבר היינו מאוחדים, יצרנו 'מאפייה' ונתנו פייט. ברוסיה, אם מר ו ביצים לך, זה קרב הוגן, אחד על אחד. פה באה חבורה שלמה על ילד אחד או שניים. במשך שנים תהיתי מה לא בסדר בי, מה שונה בי שגרם להם להציק לי. נראה שהם רצו לתת את התחושה של 'מה אתה עושה פה', אבל בדרך אלימה ומקטינה". שייך או לא שייך . 1978 ) נולד במוסקבה ב- 44 נונין שוורץ ( ו � . "נ 14 כשעלה עם אמו לישראל הוא היה בן לדתי מחוץ לנישואים", הוא מספר. "המשפחה של אבא שלי בכלל לא יודעת על קיומי וגם עם אבא אני בקשר דל מאוד". למה עליתם לישראל? "אני לא בחרתי לעלות לארץ", נונין-שוורץ מבהיר מיד. "הבחירה של אמא שלי, ושל עוד רבים באותה עלייה, לא נבעה מציונות, בואו נודה באמת הזו. המצב הכלכלי וההתפרקות של ברית המועצות הן שהביאו אותנו לעלות לארץ. כמו שהמצב הכלכלי והביטחוני הקשה היום דוחף הרבה אנשים לעלות לארץ". התחנה הראשונה של האם ובנה הנער הייתה בנצרת עלית. שש שנים אחרי כן עקרו לחי ו "זה ברור שאני תומך באוקראינה. אני תורם כסף לאוטובוסים שמבריחים פליטים את הגבולות מאוקראינה. זה המינימום שאני יכול לעשות"

"כנראה שתמיד תהיה לי איזו דואליות בהוויה". נונין-שוורץ השבוע

זה שוב אותו הכאב

שעלהמרוסיה לישראל הייתהקשהבמיוחד: 14 השנההראשונהשל לאון נונין שוורץ, נער בן שנה אחרי הוא חוזר אל טראומות 30 ‰ מכות, קללות וקריאות גנאי היו עניין שבשגרה הקליטה שלו כשחקן בהצגה חדשה ("סיפור וחצי", תיאטרון מלנקי) שהפכה לאקטואלית כשבישראל נוחתים אלפי עולים מאוקראינה ומרוסיה ‰ "צריך ללמוד מהסיפורים שלנו ובמיוחד לגרום לילדים שלא יודעים את השפה להרגיש טוב", הוא אומר

פה. שם פגש צעירה ששכנעה אותו לבוא לחוג לתיאטרון. "לא יודע למה הלכתי", הוא צוחק. "לא היה לי כלום עם תיאטרון, אבל מרגע שה ו שתתפתי, התאהבתי במקצוע והרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות". באופן מפתיע את לימודי המשחק שלו הת ו חיל במוסקבה. "חשבתי שהלימודים שם יותר רציניים", הוא אומר. "והייתה לי גם השפה". אבל זה בערך כל מה שהיה לו כי נונין- שוורץ כבר לא הרגיש בבית בעיר שבה נולד. הנוף היה מוכר, האנשים, האוכל, הרחובות, אבל הכל היה זר עבורו. "לא הייתי שייך", הוא מודה. מהר מאוד הוא הבין שהוא רוצה ללמוד בי ו שראל. הפעם המסע לארץ היה לגמרי מבחי ו רה ומרצון. הוא עבר את הבחינות לבית הספר למשחק של ניסן נתיב והתחיל ללמוד. "כנראה שתמיד תהיה לי איזו דואליות בהוויה. ברוסיה הרגשתי שאני מכיר אבל לא שייך. בניסן נתיב

הרגשתי גם שייך וגם לא, אבל אני שמח שבסוף למדתי בארץ. זה נתן לי המון". במה צהובה וטלוויזיות זו ההפקה הראשונה של נונין-שוורץ עם תיאטרון הפרינג' מלנקי. "סיפור וחצי" מתא ו רת לעומק את הסיפורים "הקטנים" מאחורי מברית 90 העלייה הגדולה בתחילת שנות ה- המועצות לשעבר. ההצגה מאירה פינות שלא זכו עד כה להיות חלק מהשיח הכלל ישרא ו לי. יחד עם מיכאל טפליצקי, הבמאי והמנהל האומנותי של תיאטרון מלנקי, חקרו שחקני ההצגה הדס אייל, דוד זיסלסון, קסניה מרקוזה ונונין־שוורץ את סיפורי הרקע של הדמויות ויצרו במשותף מארג מחזאי מטלטל המתאר תקופה. מדובר בהצגה הדוקומנטרית הראשונה של ת � . היא מ 1997 תיאטרון מלנקי הפועל מאז

עדת את חוויותיהם של ארבע דמויות שעלו מברית המועצות לשעבר. רצפת הבמה צהובה לגמרי ומדמה את השמש והחום הישראליים. על הרצפה מוצבות ארבע טלוויזיות בהן מו ו קרנים הסרטונים המקוריים של הדמויות בעת שהם מספרות למצלמה את מה עבר עליהם וכך מתחילה ההצגה. השחקנים על הבמה בעצם מראים לקהל את תהליך חיקוי הדמויות שנתנו עדות. ראיינתם עולים לשעבר? "בפייסבוק יש קבוצה שנקראת 'רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן' (שאותה מנהלת לנה רו ו סובסקי - ל.ו). רבים מהעולות והעולים לשעבר משתפים בקבוצה את החוויות וסיפורי הקליטה שלהם. יש מאות ואלפי סיפורים. אנחנו בחרנו מתוכם ארבעה ונפגשנו עם האנשים. שאלנו שאלות, קראנו את היומנים האישיים שלהם וכל מה שרלוונטי. צילמנו אותם וגם ניסינו לשחק אותם. ככה ההצגה נולדה".

22

25.3.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן