תל אביב 25.03.22
אביב-יפו מפעילה קרן ייעודית, שמסייעת לבעלי ¯ עיריית תל מבנים לשימור, בהגבלות מחמירות עפ"י תכנית השימור, המתקשים בביצוע השימור, לשמר את המבנה שבבעלותם. גובה הסיוע ייקבע עפ"י שווי הזכויות הניתנות להעברה מהמבנה. הסיוע יינתן בהתאם לתקציב שעומד לרשות הקרן. ביצוע השימור באמצעות תקציב זה ייקבע בכפוף לאישור גורמי התכנון העירוניים. ככלל, תינתן עדיפות למבנים, שבהם קיימת התארגנות ונכונות מצד כל בעלות ובעלי הזכויות במבנה לביצוע השימור, תוך זמן קצר ובהתאם ללוחות הזמנים שייקבעו ע"י הגורמים המוסמכים. העירייה תלווה את הליך הגשת הבקשה (ללא התחייבות לקבלת כל הבקשות). הגשת מועמדות לקבלת סיוע מהקרן היא , באמצעות "טופס להקשת מועמדות 2022 באפריל 24 עד לקבלת סיוע מקרן הסכמי השימור על ידי בעלי בניין לשימור עם הגבלות מחמירות" המופיע ליד העירייה , כולל האסמכתות לפי הנדרש. www.tel-aviv.gov.il מידע נוסף על מסלול הסיוע לביצוע שימור במבנה לשימור עם הגבלות מחמירות, ניתן לקבל ביחידה ליישום , מנהל ההנדסה, 303 תכנון השימור, אגף תכנון עיר, חדר 03-7247275 ' , טל 68 שד' בן גוריון Spokojny_s@mail.tel-aviv.gov.il או באמצעות הדוא"ל קול קורא לקרן הסכמי שימור הודעה לבעלות ולבעלי מבנים לשימור עם הגבלות ב' 2650/ מחמירות בתכנית השימור תא
שחקני תיאטרון מלנקי ב"סיפור וחצי" צילום: מארק צו |
אומנם חסרי שפה, אבל מצד שני הם היו אנשים משכילים בעלי מקצועות חופשיים. המדינה לא עשתה יותר מדי כדי לשלב אותם בשוק העבו ־ דה. הטעות המהותית היא בהתכנות החברתית להתאקלמות. בימים אלה, כבר יש עלייה של פליטים ארצה ואני מבקש מהישראלים להיות קצת פחות גזעניים ולהיות יותר אנושיים". אתה נולדת ברוסיה. זה בטח מעמיד אותך במצב לא פשוט, לא? "זה ברור שאני תומך באוקראינה למרות שאני חייב לציין שלי באופן אישי אין קרו ־ בי משפחה לא שם ולא ברוסיה. אני החלטתי לתרום לגיוס הכספים לאוטובוסים שמבריחים פליטים אל מחוץ לגבולות אוקראינה. זה המי ־ נימום שאני יכול לעשות. אני מתפלל שלא נסיים את המלחמה הזאת עם פצצת אטום". היית רוצה להעביר מסר אישי לרשויות בתל אביב לקראת הגעתם של אלפי עולים? "אני הייתי רוצה שהם יגיעו להצגה, לא בגלל שזו הצגה שבה אני משחק אלא כי באמת אפשר ללמוד הרבה מהסיפורים האלה, איך להיערך לקליטת עולים. במיוחד איך לגרום לילדים שלא יודעים את השפה, להרגיש טוב בבית הספר. וגם איך להכין מסגרות תעסוקה וחברה. לא חייבים שגם הפעם העולים ייזרקו למציאות שונה ולא יהיה מי שיעטוף, ירגיע, יסביר ויטפל בהם כראוי".
נונין-שוורץ משחק את לב קוגן. "להבדיל ממני", הוא אומר. "לב הגיע עם משפחתו המורחבת לארץ ויחסית שמר על אופטי ־ מיות בתהליך הקליטה. אחרי כן זה משתנה. אגב, גם הסיפור שלי הוא חלק מהארבעה המופיעים בהצגה, אבל מישהו אחר משחק אותו". איך אתה רואה את הסיפור שלך עכשיו כשהוא מוצג על במה? "כשעבדנו על ההצגה, עוד לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה, התייחסתי כל הזמן לסיפור שלי. ריחמתי על עצמי שהייתי לבד, שאבא לא היה בתמונה, שהייתי זה שדאג לאמא. ככל שהמלחמה התקדמה התחלתי להבין שהעלייה שלי הייתה קלה לעומת מה שהפליטים והעולים היהודים חווים היום. אני פשוט מרחם עליהם. אני גם מרחם על הרוסים שיודעים בדיוק מי הטוב ומי הרע, אבל הם לא יכולים לזעוק את זה בכיכרות ברוסיה כי הם עלולים להכנס לכלא. כשהתחילה המלחמה אנחנו כבר היינו בעיצומן של החזרות והדברים נהיו רלוונטיים מאוד". איפה הטעויות בקליטת העלייה שאתה חווית על בשרך? "הדבר המרכזי זה המוכנות של החברה לקבל את השונה. הממשלה הייתה צריכה לתת יותר במה למסגרות ולהכין את בתי הספר לעלייה ולעולים. גם מבחינת תעסוקה. המבוגרים הגיעו
תחזוקת הבית ותיקונים כלליים במחיר לכל כיס נוב"ה הנדימן
בס"ד
עדות אחת מתוך ההצגה: "ההטרדות המיניות הבלתי פוסקות"
"פתאום זה היכה בי. אני לבד... הכל שונה. הכל זר. וחוסר האונים, כשאין לך פה להסביר - זה משאיר אותך בעמדת חולשה איומה, משתקת. צוחקים עלייך ואת פשוט עומדת ולא מוצאת מה לענות, כדי שלא ייצחקו יותר. ואז, בלילה, מנסחת תשובות מבריקות, שכמובן לא תעיזי לעולם להגיד בקול. רק בראש זה נשמע מצויין... ובלי מבטא... וההטרדות המיניות הבלתי פוסקות, כאילו כתוב לך על המצח שמותר... מבלבלות עוד יותר. עד שמישהו רוצה בקרבתך, זה רק כדי להציק ולפגוע. לגעת. לנצל את הצורך העצום שלך בחברה והשתלבות. 'זה כתוב בתנ"ך שמותר לבנים לגעת ברוסיות', 'רוסיות באו בשביל שנהנה' ועוד ועוד משפטים משפילים, הזויים ומחפיצים. אחרי חצי שנה החלטתי שאני לא מקבלת את המצב. אני נלחמת. קראתי כל ספר שמצאתי, ראיתי סדרות בעברית, דיברתי עם עצמי במקלחת. אחרי שנה ידעתי עברית מצויין. אחרי שנתיים לא היה לי מבטא. סירבתי להתבודד, סירבתי להתבדל. סירבתי לקבל את העובדה שבאתי למקום שהיה אמור להכיל אותי, כדי להיות בו בצד. אמא, פעילה שנים בסוכנות היהודית, מורה לעברית בבית ספר יהודי, הבטיחה לי שבאתי למדינה שלי. המדינה הזו לא רצתה אותי, אבל אני רציתי אותה וזה הספיק. זאת המדינה שלי עכשיו. הכי שלי שיש. כי לא השארתי לה ברירה..." • קטע מתוך סיפור העלייה של ג'ולי קייט שפורסם בקבוצת הפייסבוק "רוסיות ללא חוש הומור וחבריהן" ומשולב בהצגה "סיפור וחצי"
במחירים הוגנים
התקנת רשתות ליונים צביעת בתים * התקנת גופי תאורה * החלפת מסנני מים * הרכבת מדפים LCD * התקנת זרועות * תליית מראות * הרכבת ברזים ועוד... מקצועיות ואמינות 055-2493300
לא בשבת
ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 25.3.2022 23
Made with FlippingBook Digital Publishing Software