תל אביב 29.04.22

ל י א ו ר ב ן עמ י

ספורט

בית יעקב עולה עולה כשמתן בית יעקב, בן למשפחה של אוהדי מכבי יפו היה בן שלוש, שנים חלפו מאז, הילד גדל, עבר בכמה קבוצות, 22 ‰ הקבוצה התפרקה אבל באמצע העונה חזר לקבוצה שהוא נולד להוביל ‰ "להילחם, לתת הכל, תהיה מנהיג, אתה יכול", שואגים לו האוהדים שעבורם נשבע להעלות את מכבי יפו ללאומית. וקיים

הרומנטיקה, הנוסטלגיה, תהילת הימים ההם, נדרסו כולם תחת דחפורי העירייה - אבל הדבר הזה, האנטנה, צחוק הגורל, כלומר לא מצחיק בכלל, שרד את השנים האלה. אובדן ערכים, אולי אפשר לקרוא לזה. רק שליקום דרכים נפתלות משלו מטר 150 לתת קטנות. כי כאן, אולי מערמת החורבות והגעגועים שנות נ רו מגאון, בנחל עוז, רחוב של שיכו נ ני רכבת מתפוררים, פה ושם מוס נ דות דת, גדל מי שעתיד היה להחזיר את מכבי יפו אל המקום הראוי לה. אל ימיה הגדולים. ועכשיו הוא פה, , הבן 25 לידינו. מתן בית יעקב, בן של דני, כוכב מכבי יפו הנוכחית, מגיבורי העלייה ללאומית לפני שבועיים. סמל יפואי של הימים הללו. × × × כשמתן היה בן שלוש מכבי יפו הת נ פרקה. זיכרונות אין לו משם. הוא היה קטן מדי. הוא שיחק מגיל שש במח נ "הנה", רוני מצביע אל אחד העצים. "לכאן הייתי מטפס, עוד בימי מגרש הפחים. למעלה היה לי קבוע כיסא". "אני הייתי מתפלח", אחיו התאום דני מתאר. "מהפרדס היינו מרימים את הפח, נכנסים מלמטה"

לקת הנוער של הפועל תל אביב, ואז גדנ"ע תל אביב. ובין לבין הסיפורים. ואנדרטת גאון שליד הבית. "שמע נ תי איזה אימפריה יפו הייתה", הוא נ � . יפו קמה בי 12 מתאר, ונזכר בגיל תיים, כקבוצת אוהדים בליגה ג', וב נ סוף אותה עונה טיפסה לליגה ב'. אל משחק העלייה בבלומפילד, נגד בית דגן, הגיעו עשרת אלפים צופים, בי נ ניהם מתן ואבא. "משהו מטורף", מתן נזכר. "שמעתי את הקהל, אמרתי 'איך בא לי לשחק גם פה'. התחלתי ללכת למשחקים של יפו". זה קרה. מתן הגיע 20 איפשהו בגיל לקבוצה של אבא. "מאז שהגיע לגיל בוגרים, נלחמתי שיהיה במכבי יפו", דני אומר. "גדלנו במגרש הזה. היינו כ � , בורחים מבית הספר. או 11-10 בני לים מהקבב של מירנדה, ושעתיים לפני המשחק כבר באצטדיון. מכבי יפו הייתה אז כמו מכבי חיפה". רוני: "מה זה הייתה? עד היום". דני: "קהל חבל על הזמן. היית רוצה להיכנס, כל הסדרנים בולגרים. אנ נ שים מדברים איתך רק בבולגרית". בארבע השנים ביפו בית יעקב הפך למנהיג. פה ושם היו לו גיחות החו נ צה. פעמיים ניסה בלאומית. השנה, למשל, לפני שחזר ליפו, נדד בין הפו נ על רמת השרון, הפועל מרמורק ויר נ מיהו חולון. ובין לבין, ממש בזמן שרץ בשביל סמל אחר, אפשר היה לראות את אבא ביציע ביפו. "הוא משחק שם, והלב שלי כל הזמן פה", מתאר דני. היו גם פעמים שמתן שיחק נגד יפו. למשל, בתחילת העונה, כשהיה במ נ רמורק. "לא הלכתי למשחק", הדוד רוני מספר. "לא רציתי לראות את מתן שם לנו איזה גול. אנחנו יפו, אין

"מגיל קטן לובש כחול-לבן וזה הזמן, עכשיו תהיה מוכן להילחם, לתת הכל, תהיה מנהיג אתה יכול

בית יעקב בית יעקב הוווו-הוווו" שנה עברו. 22

ובכל זאת, על האדמה העזובה שפה אפשר עוד להריח ולשמוע. ניחוח הקבבים של ג'קו; "הוא איתי", קריאת המבוגר לסדרן בכניסה כדי שיכניס ילד בלי כרטיס; צהלות האלפים; "טה-טה-טה-טה-טה", צפירות הר נ כבים בניצחונות. פעם היה פה בית. הבית של מכבי יפו. בהתחלה מגרש הפחים ואז אצט נ דיון גאון. ועכשיו יש פה חול, קוצים, סביונים. מאז עלו דחפורים על היצי נ עים לא עשו עם השטח שום דבר. סתם הרסו, בלי לבנות. בלי תחליף. ברזלי מעקה קטן נותרו מאז. וקבוצה אחת שנודדת. , מצביע 61 "הנה", רוני בית יעקב, בן אל אחד העצים. "לכאן הייתי מטפס, עוד בימי מגרש הפחים. למעלה היה לי קבוע כיסא. יושב, רואה משם את המשחק". "אני הייתי מתפלח", אחיו התאום דני מתאר. "מהפרדס היינו מרי נ מים את הפח, נכנסים מלמטה. באים מתחת לכיסאות העץ בטריבונה ועו נ לים למעלה". ואז דני מצביע אל אנטנה סלולרית גדולה. "כאב לב", הוא אומר. "רק זה נשאר מהמגרש". וזה באמת כאב לב. כי הכדורגל של העיר יפו, גאוות הקהילה הבולגרית,

הילד שחולם להגיע | רחוק. הקעקוע צילום: דנה קופל

מה לעשות". האב דני כן הגיע לראות. "הייתי חצוי, רציתי את ההצלחה של מתן", הוא הולך בין הטיפות. × × × כמה מילים על מתן. זה מסוג השחקנים שבא לך לחבק ושנייה אחר כך לחנוק. או הפוך. לפעמים ביחד. קשר התקפי, מאלה שיודעים לתת את הגול בשנייה שצ נ ריך. כישרון למות, קסם מפה ועד סושרד. ואז פתאום דריבלים, סלא נ לומים. שיהיה בריא, אוהב בין הר נ גליים. "הווווווו", הוא מחקה עכשיו את תגובת הקהל העצבני אחרי עוד תעלול שלו במגרש שמתברדק. "מבין אותם, אם אתה מאבד כדור, מתעצבנים. ככה זה אוהדים. שחקן אוהב קצת אחד על אחד, בין הרג נ ליים. לא אומר כל משחק. לפני שנ נ תיים-שלוש הייתי בלי תכל'ס, יכול

38

29.4.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן