תל אביב 29.04.22

זה מזמן לא רק כדורגל. זה אבא, אמא, דודים. זה מורשת. דני, מתן ורוני בית יעקב השבוע צילום: עוז מועלם |

נולד להוביל. מתן חוגג | את העלייה ללאומית צילום: מאיה לוי

הייתה הפעם הראשונה שמתן נכנס לחדר שלו בשישי ויצא במוצאי שבת. הדלת סגורה, אי אפשר לדבר איתו". אחרי שמתן יצא מהחדר הוא כתב הודעה לאוהדים. "ניתן את הדם, הלב, הריאות, הרגליים, הידיים, את הכל", הבטיח. "זה שלנו. אנחנו רק צריכים שתהיו איתנו ותתמכו בנו". "ובאמת", הוא אומר היום, "במ ־ שחקים אחרונים האוהדים באו כמו מטורפים". ואז מגיע המשחק האחרון, נגד מכבי יבנה, שאם מנצחים, עולים. "ובחדר הלבשה, כולם, רק שיתחיל כבר המשחק", בית יעקב מתאר. "ואתה יודע שאתה עולה ומנצח. גם כשדובב גבאי החטיא פנדל, אתה יודע שהכל טוב, אתה תנצח. ובש ־ ריקת הסיום, כמו חלום. לוקח כמה ימים להבין, וואללה העלנו אותם". × × × בחזרה לשרידי גאון. כשעומדים שם, על החול והדרדרים, ליד מה שהיה פעם אצטדיון, הדריבליסט שצמח מבין ההריסות חושף קעקוע על ירך ימין. מצויר שם גב של ילד, , שנושא פניו לאופק, אל 11 מספר מגרש כלשהו. מתן אומר שזה הוא, הילד שחולם להגיע רחוק. עם מה שיש לו ברגליים, ברור שי ־ גיע. והלוואי שזה יהיה עם מכבי יפו, הקבוצה שהוא כאילו נולד להוביל. לכו תדעו, אולי המגרש שאליו הילד בקעקוע נושא עיניים, זה הבית שיום אחד יהיה לנו. היקום, שיהיה בריא, יודע לפעמים לסדר דברים.

רים. אני לא יישן בלילה'". מתן: "קיבלתי המון הודעות מאוהדים. 'די, תעשו את זה כבר, מה אתם עושים לנו. אני הולך לבית חולים בגללכם'. ואתה מתחיל לה ־ בין מה זאת האהבה לקבוצה הזאת. ואתה רוצה כבר שזה יקרה. לתת להם את ההרגשה הזאת, רק לעלות אותם ליגה". רוני: "בשלושה משחקים האחרונים בבוקר, הולכים 4:30- היינו קמים ב למרפסת לעשן סיגריות, מהלחץ". דני: "הולך לישון בלילה, לוקח כדור בונדורמין. לא נרדם. קם בלילה, לא מוצא את עצמי. 2:00- ב פתאום יושב במטבח, מעשן. חושב על מכבי יפו". רוני: "כאילו שרק זה מה שיש לך בחיים". דני: "ואם מפסידים, הלך על השי ־ שי-שבת. כשהפסדנו לנורדיה ירו ־ שלים, במחזורים האחרונים, זאת קשר התקפי, מאלה שיודעים לתת את הגול בשנייה שצריך. כישרון למות, קסם מפה ועד סושרד. ואז פתאום דריבלים, סלאלומים. "הווווווו", הוא מחקה את תגובת הקהל העצבני אחרי עוד תעלול שלו במגרש

"פה היה הבית". 2008 , מגרש גאון צילום: רונן מחלב |

לעבור עשר ובסוף לא לתת גול. היום אני יותר מתון. התבגרתי, יותר תכל'ס". אולי זאת הסיבה שביפו קצת חששו לפני שהחזירו את מתן באמצע העו ־ נה. על המשבצת של "ההוא שאוהב יותר מדי את הכדור" היה כבר את ערן לוי. ובכדורגל, לא יודע מי קבע, מותר כדור אחד. אז הכינו אותו שלא תמיד ישחק. ואז הוא נחת להרכב של רבע גמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב, משחק שבו לוי קרע את המיניסקוס. והופ, הובלת הקבוצה עברה אליו. מפה זה הלך לשמונה שערים בתשעה משחקים. חלקם מכ ־ ריעים. דרמטיים. למשל נגד אילת, . גול 16 מהאוויר, בחצי סיבוב מה- שרואים בתיעודים מימי ואן באסטן. "הכל התחבר", הוא מסכים. "כש ־ באתי רציתי לשחק עם ערן, וקרה שנפצע. אז אתה לוקח יותר אחריות". ערן לוי, ראית את זה כשהוא

חזר מהפציעה, הוא אחד שרוצה את הכדור. "ואתה נותן לו, כי אתה יודע שהוא יעשה דברים יפים. אז אתה יותר רץ לעומק, יותר עושה תנועה, פחות עם הכדור, וזה בסדר". מכבי יפו זה מזמן לא רק כדור ־ גל. זה אבא, אמא, סבא, דודים. זה מורשת. זה חלומות גדולים שבהמ ־ תנה יותר משני עשורים. זו כמיהה לחזור ללאומית, הליגה שבה יפו פורקה. ואלה גם הניסיונות הכו ־ שלים לאורך העשור פלוס האחרון, שהובילו רבים לאבד תקווה. סבל ־ נות. בריאות. מאמן יפו, איציק ברוך, סיפר שראה את מצב האוהדים בשלבי ההכרעה של העונה. אם לא היינו עולים, אמר, זה היה עולה בחיי אדם. שלושתם מסכימים עם האמירה הזו. "אנשים היו מתים", דני אומר. "היו מתקשרים אליי: 'דני, אני עם כדו ־

39

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 29.4.2022