תל אביב 3.3.23

חמש ההרצאות האהובות על איילת שהגיעו לטוקהאוס: "היו אלפי אירועים, שמעתי כאן הרצאות באמת על כל נושא שבעולם. אני לא יודעת אם אלה האירועים הכי חשובים אבל אלה מספר דוגמאות לאירועים שהייתי גאה בהם: מרתון הרצאות קצרות על אהבה - כיוון שיום ההולדת של טוקהאוס חל את 14.2 ביום האהבה הפקנו מדי שנה ב "לא דיברנו עוד על אהבה" ומה שהיה מעניין זה שבערב השתתפו מרצים מדיסציפלינות שונות שהחיבור לנושא היה לא צפוי. - ערבים שהרמנו Girl Power Talk לרגל יום האישה והשתתפו בהם נשים מרשימות מכל החברה הישראלית, לאו דווקא ידועות ומוכרות, עם סיפורי חיים מרתקים. ההרצאה של של דומיניק שרמן - סיפור עוצר נשימה שלו שכילד בגיל התדרדר לפשע ולסמים, עבר שיקום 8 מדהים במלכישוע ובסופו של דבר התגייס לצבא והיה למפקד בגדנ"ע. "גהה על הבר"- קיימנו כאן שתי סדרות מרתקות על עולם הרפואה וזו הייתה אחת מהן בשיתוף בית חולים גהה בראשות פרופ' גיל זלצמן מתוך מטרה לחבר בין עולם בריאות הנפש לקהילה. הייתה היענות מדהימה של הקהל. השחקנית דניאל גל התארחה אצלנו במספר אירועים. היא סיפרה במפגש על התקיפה המינית שעברה בילדותה ולאחריו נשים שיתפו בהתרגשות גדולה בתקיפות מיניות וטראומות שהן חוו וקיבלו תמיכה עצומה מהקהל".

חינה כלכלית. זה לא ריאלי".

"חשוב להשקיע בתרבות" מה את חושבת על מצב התרבות היום בתקופה המתוחה שאנו חיים בה? "התקופה מורכבת מאוד. חלק גדול מת ־ רבות המיינסטרים הישראלית חוששת לגעת בפצעים ובקונפליקטים שעוברים עלינו. אולי עכשיו במחאה זה משתנה. בכל אופן קטונתי להתייחס למצב הכללי של התרבות. מה שכן אני חושבת זה, שיש המון תרבות שנעשית שלא יכולה למלא אולמות ולא להיות ממש מסחרית וחשוב שיהיו מקומות שיכולים להתאים למו ־ פעים כאלה. זה היה חלק מהאג'נדה של טוקהאוס". ), אם יחידנית לשלושה, נולדה 56 הראל ( בחולון וגדלה בירושלים בבית חילוני לשני הורים מחנכים, בצבא שירתה כקצינת חי ־ נוך. אחיה הבכור יובל הראל ז"ל נפל במ ־ לחמת לבנון הראשונה. דמותו מוכרת לר ־ בים בעקבות הסיפור הטראגי שעליו נכתב השיר המפורסם בביצועה של מירי אלוני "על דעת המקום". כאחות שכולה, היא עצמה משמשת כמנהלת קרנות ופרויקטים בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פל ־ סטיני. "השיח בפורום בימים קשים כאלה כואב מאוד, תחושה של כאוס וחוסר אונים. כל צד בחברה מקצין, מתחפר בצדקתו. לא מוכן לראות את האנושיות של הצד השני. היחס של החברה הישראלית אל הפורום ופ ־ עילותו נהיה קשה יותר ויותר. מעגל הדמים רק ממשיך וממשיך. ילדים הורגים ילדים. לו הייתי יכולה להעביר את כל התושבים שחיים בין הים לירדן מפגש אחד של פו ־ רום המשפחות השכולות - אולי ניתן היה לצאת ממשחק סכום אפס בו אנו חיים. בכל מקרה אנחנו בפורום לא מתייאשים ונמשיך לפעול למען פיוס כי זה תפקידנו כמשפחות שכולות". היו אמנים שרצו להופיע אצלכם וסירב ־ תם או ההפך בגלל דעות פוליטיות? "לא זוכרת מקרה כזה. היו הרבה פניות של מרצים ומרצות שלא בחרנו בתוכן שלהם בגלל שהם לא היו טובים מספיק או שהנו ־ שא לא נראה לנו מתאים. היתה פעם פנייה לעשות ערב סיאנס שסירבתי. לא זוכרת מקרים שסירבנו בגלל דעות פוליטיות". לאן ממשיכים מכאן? "אני פחות בן אדם של מנוחה אז אני אב ־ דוק את האופציות שלי להמשיך את הפעי ־ לות הזו באופן אחר. אם לקוראים יש הצעות הם מוזמנים לדבר איתי. כרגע אני עוד מתאבלת על המקום כי הוא באמת נתן במה לאנשים בעלי ערך, שאולי לא יכלו למלא 'זאפות וקיסריות', אבל בהחלט יש להם מה להעביר לקהל. אילן ואני שנינו באים מעולמות הטלוויזיה ותמיד היה לנו חשוב שהסאונד יהיה במיטבו והאוכל יהיה טעים. זה כמו לבנות בית בשביל הנפש והרוח. "אנחנו עדיין פועלים בשיא המרץ עד סוף מרץ. אני קוראת לקהל להגיע, ליהנות ולהיפרד מהמועדון. באופן כללי אני חו ־ שבת שאנחנו כישראלים משקיעים כל כך הרבה כסף במזון, בלבוש, ברכוש, אבל אין דבר חשוב מלהשקיע בתרבות, עם הטו ־ קהאוס או בלי הטוקהאוס, אני קוראת לעם ישראל לשמר את הסקרנות והאינטלקטואל ולהשקיע יותר בצריכת תרבות".

"כרגע אני עוד מתאבלת על המקום כי הוא באמת נתן במה לאנשים בעלי ערך שאולי לא יכלו למלא 'זאפות וקיסריות' אבל בהחלט יש להם מה להעביר לקהל"

23

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 3.3.2023