תל אביב רמת גן 10.05.24

בנאדם בהכרה ותכף יגיע האמבולנס ונטפל בו. עצרתי את הרכב, לקחתי שמיכה ולחצתי על הפצע שלו בראש, וברגל. ראיתי שהוא לא ממש אתנו, רגע הוא צעק עליי, 'די, זה כואב לי' והעיף לי את היד, ורגע צעק, 'למה אתה לא עוזר לי?'". במצוקתו חייג אורי שוב הביתה, כשמבעד לנייד שומעים הוריו את הטילים, היריות והצק דקות על הקו הם שמעו אותי 20 עקות. "אחרי צועק, 'מור, תישאר איתי, תהיה איתי', ואז הוא נכנס למצב של שוק. הראש שלו נשמט לאחור. ניסיתי לעשות לו החייאה וזה לא עזר. גם אני וגם הם הבנו שזה אבוד". סיוט בשידור חי אורי זוכר היטב גם את הרגע ההוא, כשכמעט החליט לוותר. "הבנתי שאין מי שיעזור לי", הוא אומר, "אני מוקף במחבלים, החבר הכי טוב שלי מת לי בידיים, הייתי פצוע וזאת הייתה דילמה רצינית – להילחם על החיים שלי או לוותר, אבל אז, בשבריר שנייה החלטתי: אני חייב להציל את עצמי". אורי הסתתר בכל מקום אפשרי כשהיריות סביבו נמשכות בלי הרף. לבסוף, אחרי שעות של אימה, חולץ ברכב אזרחי לבית החולים. הקליע שספג תקוע עד היום בכתפו, ומככב horror בעטיפת השיר שכתב ועלה ליטיוב, . movie מה היה הרגע הכי קשה לאורך השעות האלה? אורי: "כשהתחבאתי אחותו של מור התקשק רה. היא שאלה מה איתו והייתי צריך להגיד לה את האמת. זה היה הדבר הכי קשה בעולם. הוא היה ממש הנפש התאומה שלי. אין משהו יותר קשה מלאבד את החבר שלך". נורית, גם את עברת סיוט בשידור חי. "לקבל טלפון עם 'אמא, יורים עלינו' זה באמת סיוט. כששמענו ברקע את מור צועק, 'תעזור לי', ואת אורי אומר, 'הוא לא נותן לי', לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כמובן שהתקק שרנו למשטרה ולאמבולנס, הם אמרו לנו, 'אנק חנו בדרך', אבל גם אם היו מגיעים מחו"ל היה לוקח להם פחות זמן. ברור שפחדתי מהגרוע מכל. את יודעת שהבן שלך מתחבא והנוחבות יורות סביבו, וזה חוסר אונים נורא. באיזשהו שלב נכנסתי לחדר וצרחתי, 'אבא, אמא, אלוהים, תחזירו לי את הילד'. נדרתי שאם הוא יחזור אשמור שבת, וזה מה שאני עושה מאז. זאת דרכי לומר תודה". אחרי חיבוקי החזרה הביתה וההקלה העצומה, הגיעו החרדות. "במשך חודש פחדתי לצאת מהבית, לנסוע ברכב. הייתי בחרדה מתמשק כת. פחדתי שמישהו ייכנס מאיזה חלון", היא אומרת. אורי, לעומת זאת, התאושש מהר יותר. "לא הדחקתי כלום ולא לקח לי זמן לעכל", הוא אומר. "זכרתי כל פרט ברמת הדקות וכל הזמן דיברתי, סיפרתי ובעיקר נאחזתי באנק שים שאני אוהב ואוהבים אותי. ראיתי שתי פסיכולוגיות, שתיהן אמרו לי שאני לא זקוק לטיפול". נסעת עם קבוצת ניצולי נובה ליער הסודי בקפריסין. מה גילית שם? "זאת הייתה חוויה טובה, להקיף את עצמי באנשים שהיו שם ועברו דברים דומים לשלי. זה עשה לי טוב, אבל הריפוי העיקרי היה עבוק רי להיות בשגרה, לעשות דברים שעושים לי

השעות הכי ארוכות בעולם לאורך השעות שבהן אורי זיגלר נמלט ממחבלים, נפצע ואיבד את חברו הטוב, ליוו אותו הוריו בטלפון את הסיוט המשותף הביעו אורי ‰ ) ואמו נורית Dope Style (הראפר האן–זיגלר (זיגי), בדרך הכי אמיתית שהם יודעים: כל אחד מהם כתב, הלחין ושר את האימה מנקודת "כששמעתי את השיר בכיתי. ‰ מבטו הבנתי את העוצמה של מה שאמא מרגישה", אומר אורי

מור כהן ז"ל ואורי. החברים הכי טובים צילום פרטי |

רגע לפני שאורי ביום שישי ההוא, זיגלר יצא מביתו בתל אביבי לכיוון המסיבה בנובה, אמו נורית הרימה גבה ושאלה, 'למה דווקא שם? ומה יקרה אם יהיו טילים?'. אורי עוד הספיק לצחוק ולהגיד, 'אז תהיה מסיבה טיל', מבלי לדעת שהטילים יהיו רק הפרומו ויימשך 6:29 בסיוט מתמשך, שיתחיל בשעה ארבע שעות ארוכות כמו נצח. בארבע השעות האלה היה אורי תחת מתקפת מחבלים, נמלט על נפשו בדרכים-לא דרכים, נפצע ואיבד את חברו הטוב שנרצח לנגד עיניו – כשאת כל זה מלווים הוריו בטלפון. אותן ארבע שעות מצאו ביטוי אצל הבן ואמו באמצק עות הדבר שהם הכי אוהבים לעשות: המוזיקה. , כותבת, מלחינה 64 נורית האן-זיגלר (זיגי), ק � , ה Dope Style , הראפר 22 ושרה. אורי, שירים שכתב והלחין. אחרי 50 ליט עד היום כ־ זוועת הנובה, כשהטקסטים נשפכו מתוכם, הצליח כל אחד מהם להבין טוב יותר מה עבר על השני ברגעים שבהם המוות היה כל כך קרוב ומוחשי. כדור במצח של מור למסיבה ברעים הגיע אורי ברכבו יחד עם החבר הכי טוב שלו, מור כהן ז"ל, תושב אזור. ס � , כשהמוזיקה עצרה, המסיבה נ 6:29 בשעה גרה וכולם התבקשו ללכת הביתה, אורי יצא יחד עם מור לכיוון הרכב, בתקווה לעוף משם כמה שיותר מהר. "לא מיהרנו יותר מדי, טילים זה לא משהו חדש במדינת ישראל", הוא אומר, "אבל הסתבכנו בחניון, היה עומס, רכבים חתכו מימין ומשמאל והיציאה לתל אביב נחסמה". אורי ומור עוד הספיקו לעשות פרסה ולק צאת לכביש, אבל שם החל מסע ייסורים, שכל פרטיו חקוקים במדויק בראשו. הוא זוכר הכל דקה לדקה - איך חלפו טנדר שחור עם רעולי פנים ונשקים, והתכופפו כשהחלו לירות; איך התקשר הביתה ואמר להורים, 'הכל בסדר, אנק חנו בדרך הביתה'; ואיך נסעו בהנחיית הווייז , היישר אל המלכודת, בה חיכה 232 לכביש להם מחבל רעול פנים עם קלאצ'ניקוב שרוקן לעברם מחסנית שלמה. "הכל קרה תוך מאיות השנייה", הוא אומר. "התכופפנו, שברתי את ההגה שמאלה, נתתי גז ושמעתי את הכדורים אוכלים את המתכת, ופתאום אני רואה את מור עם חור במצח ומבין שמצבו על הפנים. ניסיתי לשכנע את עצמי שיהיה בסדר, שהק

סיגל בר-קובץ // צילום: אלי דסה

26

10.5.2024 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן