תל אביב רמת גן 10.05.24

אורי: "כהורה לא קל

טוב, לחיות, לצאת למסיבות ולהמשיך לעבוד. אני בריסטה ב'טאטי' בדיזנגוף בתל אביב. מור הביא אותי ועבדנו שם יחד מהבוקר עד הלילה. עכשיו אני עובד שם עם אחותו". ברכת הגומל בין השורות תחמושת החלמה נוספת של אורי ושל אימו שנה 30 הייתה המוזיקה. נורית, גרפיקאית מזה בידיעות אחרונות, חלמה מילדות על מוזיקה, שנה החליטה ללמוד בבית ספר 14 אבל רק לפני לשירה והחלה לכתוב, להלחין ולשיר. "המוזיקה היא דפקה לי בדלת כמו 50 רדפה אחריי, ובגיל סוס דוהר ואמרה, 'גברת, למה את מחכה, לבית אלבומים שהוצאתי לאור 13 אבות?'. כבר יש לי 180 - ביוטיוב, בדיסקים, בעברית ובאנגלית, ו שירים שאני מבצעת, חלקם קאברים. לעיתים היא מופיעה בתמונע או בבית היוצר – תמיד עם התכשיטים הגדולים והנוצצים שאני מעצבת בעצמי, שעושים את ה'וואו' הזה כשאני עולה על הבמה. כל חודש אני מקליטה שיר חדש". המון עשייה, מעט חשיפה. זה לא מתסכל? "ממש לא. אני מאוד עם הרגליים על הקרקע. בתחילת הקריירה הלכתי לכוכב נולד ודה וויס, אבל אני מציאותית: אף אחד לא יסתכל עליי בגילי. אני מאוד שמחה וגאה במה שאני עושה. אני חיה את החלום ויוצרת כל הזמן. יש רגע שאת כבר לא רודפת אחרי תהילה והצלחה. הבנתי את המקום שלי ואני עושה הכל בלי לחץ ואובססיה, ומי שמקשיב לי זוכה. המוזיקה שלי היא חד משמ מעית בשבילי, אני לא עושה את זה בשביל כסף, אין לי ציפיות ולא אכזבות. אנחנו לא עשירים, אבל אני יודעת שיש משהו ייחודי שאשאיר אחמ ריי לבנים שלי". שניכם כתבתם שירים על אירוע נובה. אורי: "אצלי זה קרה חודש אחרי האירוע. נפלה מ � דקות השיר היה מוכן. ה 40 עליי המוזה ותוך פיק רועי ניצני שמע את הסיפור והפיק לי אותו בחינם. היום הוא ביוטיוב וכולם עפים עליו". נורית: "הגעתי למצב שכמעט בכל תחום, שעות' 4 התחושות שלי עוברות לשירים. את ' כתבתי כי רציתי לספר מה עברנו כהורים ברגע האימה, כולל ברכת הגומל שמופיעה בין השומ רות. אורי ואני כתבנו, ללא תאום בינינו, על אורי: "תמיד הייתי קרוב להורים, לאבא בעיקר". נורית: "יש לי ארבעה בנים, ותמיד הייתי דאמ גנית כלפיהם, אבל עכשיו יותר. אני מרגישה שלאורי יש הבנה לגבי מה שעברנו, וזה חידד אצלו משהו ביחס כלפינו". אורי: "עכשיו יותר קל לי לשים את עצמי בנעמ ליים שלהם ולהשקיף על האירוע מנקודת מבטם. יש לי המון אמפתיה על מה שהם עברו. אני מרמ גיש קצת רע שהם היו איתי על הקו כשניסיתי להציל את מור, וגם כשהבנו שלא הצלחתי. אם יכולתי, הייתי חוסך את זה מהם". נורית: כששמעת את השיר שלי הבנת טוב יותר מה עברתי? אורי: "ברור. בכיתי כששמעתי אותו. כהורה לא קל לך להגיד לילד שלך מה בדיוק עבר עליך, יש חסמים ומחסומים, ואתה מנסה להיראות קשוח, לשמש דוגמה ולא להתפרק, אבל בכתיבה אמא ממש מצליחה להעביר תחושות ורגשות, ולא חומ סכת בשום דבר. כששמעתי את השיר הבנתי את העוצמה של מה שהיא מרגישה, היא ממש הצלימ חה לשחרר וזה היה מאוד עוצמתי בשבילי. אני עדיין דומע בכל פעם שאני שומע אותו". אותו היום, כל אחד מנקודת מבטו". זה שינה משהו ביחסים ביניכם?

אורי ונורית זיגלר. "לדבר על הכל"

לך להגיד לילד שלך מה בדיוק עבר עליך, אתה מנסה להיראות קשוח, לשמש דוגמה ולא להתפרק, אבל בכתיבה אמא לא חוסכת בשום דבר. אני דומע בכל פעם שאני שומע את השיר שלה"

נורית: "לקבל טלפון עם 'אמא, יורים עלינו' זה באמת סיוט. הבן שלך מתחבא, הנוחבות יורות סביבו, וזה חוסר אונים נורא. באיזשהו שלב נכנסתי לחדר וצרחתי, 'אבא, אמא, אלוהים, תחזירו לי את הילד'"

27

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 10.5.2024