תל אביב10.12.21

לאמה. "אני גאה בו ותמיד אזכור אותו", אומרת ריה ילדת הים. גם היא, כמו ברטנובה אמה, גולשת. "אני גם עושה יוגה", היא משתפת. "וגם חות ו רת בחסקה. אני מבינה בזרמים של הים ואני יכולה להציל ילדים אחרים אם הם בסכנת טביעה. אבא גם למד קבלה ולימד אותי את סודות הרוחניות". אולי תהיי מצילה כשתהיי גדולה. ריה רצינית כשהיא עונה: "אני חו ו למת להיות וטרינרית של חיות ים ולטפל בדולפינים וצבים. לאנשים לא אכפת מהים. הם זורקים אליו הכל ולא מבינים שחיות מתות מזה. אני רוצה להציל את החיות האלה כשאהיה גדו ו לה". להציל. זה משהו שעובר כנראה בדי. אן.איי. הארות היה מחויב למשימה הזאת בכל רובד. הוא היה הראשון שהביא לחופים גלשני הצלה. הוא ראה אותם בהוואי וזיהה הזדמנות לעשות שינוי קריטי בתחום הצלת טובעים. ברטנובה: "עד הגלשנים השתמשו המצילים רק בחסקה. הגלשנים מאפ ו שרים להגיע אל הטובעים מהר. מעבר לכך לגלשנים יש ידיות מיוחדות שמאפשרות למי שנמשה מהים לאחוז בהן. היום אין תחנה בארץ ללא גלשן הצלה. הארות אחראי לכך". הארות גם היה הראשון שחשב לפתוח חלון בקיר המטבחון בסוכת ההצלה כך שהמציל יוכל גם בזמן בישול או שטי ו פת כלים לראות מה קורה במים. ברטנובה מעריכה שהוא הציל אלפי אנשים. "בממוצע הוא הציל כל חודש איש", היא מסבירה. "את המספר 150 ו � ע 30 הזה צריך לקחת ולהכפיל ב - נות". בזמן שהיא מדברת, ריה נכנסה לח ו תור בים. ברטנובה משגיחה עליה עם אותה המשקפת שהייתה של הארות. משגיח לידה גם אחיינו של הארות, י � ). "מאז ומתמיד רצ 21 הגופ אבקיאן ( תי להמשיך את הדרך של דוד שלי", מספר מי שנולד בכלל בירושלים. "עכשיו אחרי שהוא נפטר לקחתי את זה בשתי ידיים, עברתי לגור אצל סבתא ביפו (אמא של הארות) ואני לומד הצלה". מנהל התחנה הוא בן דוד נוסף של הארות, סטפן. "היינו חברים טובים", הוא מספר. הגופ, המצילים בחופים בתל אביב יודעים שאתה האחיין של הארות? "המצילים דוחפים אותי קדימה, מח ו דדים איתי את השפה העברית, מל ו מדים אותי איך לחתור ולשחות. הם אומרים לי שהם לוקחים אותי כמשי ו מה ופרויקט אישי לזכרו של הארות". הארות נחשב אגדה עוד בחייו. ברטנו ו בה רוצה שהאגדה הזו תמשיך לחיות. בגלל זה הסרט התיעודי שהיא מתכ ו ננת להפיק לזכרו חשוב לה כל כך. היא רוצה שהאנשים שהארות הציל יספרו על זה, שיספרו על המקצועיות שלו, על האינטואיציות שלו, על האומץ שלו ועל החיבור הגדול והאהבה שהיו לו לים ולאנשים. איפה את מחפשת את האנשים שהוא הציל? "זה לא כל כך פשוט למצוא. בעצם הכתבה הזאת היא התנעה של המה ו לך. אני מקווה שאנשים יקראו ויפנו אלינו. אשמח שאנשים שהציל יכתבו br . bratanova 77@ לי למייל הזה: ‏". gmail . com

אגדת הים תחיה לעד

ללא חיוני. היה לו קשה לחשוב שיש אנשים שמגיעים לים, אבל הוא לא יכול להשגיח ולשמור וגם להציל". באפריל, כשכולם היו אמורים 26 ב- להיות סגורים בבתיהם, גילתה בבוקר ברטנובה שהארות לא בבית. "חשבתי שהוא יצא לטייל ורק שכח את הט ו לפון", היא מספרת. זמן קצר אחרי כן היא קיבלה טלפון מבית החולים וולפסון. הארות הובהל לשם אחרי שנמצא מחוסר הכרה ברחוב. האבחנה של הרופאים: דום לב שגרם לפגיעה מוחית קשה. כשהגיע אליו האמבול ו דקות 40 נס עמלו פראמדקים במשך לטפל בו והצליחו להחזיר לו את הדו ו פק, אבל הארות לא הצליח להתעורר ושקע בתרדמת שנמשכה כשנה וחצי. באוקטובר, לפני כחודש, הלך 27 ב- לעולמו. "אנחנו לא יהודים", ברטנובה אומ ו רת. "אבל אנחנו מאמינים שהיינו צריכים כולנו לעבור תיקון ולעשות תהליכים בשנה וחצי מאז שהארות התמוטט. בכל הזמן הזה הוא כנראה לא היה מוכן ללכת. הוא שחרר רק אחרי שראה שאני וריה בסדר ונסתדר בל ו עדיו". את חושבת שלעובדה שאסור היה לו לעבוד בים היה קשר להתמוטטות? "באפריל היו צריכים לפתוח את עונת הרחצה, אך היא לא נפתחה בגלל הקורונה. הארות לקח את זה קשה ועבר שינוי רוחני. הוא הרגיש את המכה הזו של העולם, והיא הייתה חזקה. הוא היה מטייל בלילות סביב הבית ולא משתף בכעס ועצב שהרגיש בתוכו. מדובר באדם חזק, בריא, ספורטאי, טבעוני. אי אפשר לדעת בוודאות, אבל יכול להיות שלדיכאון הפנימי שהארות חווה עקב הסגר, היה קשר לדום הלב שלו". הארות היה מאושפז חודשיים בוולפ ו סון ולאחר מכן היה שנה בבית החולים השיקומי רעות. בזמן הזה חלה בקורו ו נה ועבר למוסד בצפון הארץ שם היה בבידוד. ריה וברטנובה עברו לטבעון לכמה שבועות כדי להיות ליד המוסד בו שהה. כשהחלים מהקורונה העבירו אותו לאיכילוב, שם היה מאושפז עד יום מותו. אל הסוכה מגיע המציל יריב שוורץ, חברו הקרוב וקולגה רבת שנים. שנה. 20 שוורץ מציל כבר יותר מ- רוב הזמן בתחנת חוף ירושלים. עם . 2007 הארות עבד משנת

צילום: אורי ריכטר | "אבא לימד אותי הכל". ריה בטקס

ריה: "אני גם עושה יוגה כמו אבא וגם חותרת בחסק'ה. אני מבינה בזרמים של הים ואני יכולה להציל ילדים אחרים אם הם בסכנת טביעה. אבא גם למד קבלה ולימד אותי את סודות הרוחניות" אבקיאן: "המצילים דוחפים אותי קדימה, מחדדים איתי את השפה העברית, מלמדים אותי איך לחתור ולשחות. הם אומרים לי שהם לוקחים אותי כמשימה ופרויקט אישי לזכרו

הרבה שנים אתם יחד. יש אולי זיכ ־ רון אחד מיוחד שלך ממנו? "כן. עברנו הרבה, הצלנו המון אנ ו שים, אבל היה יום אחד מסוכן במיוחד. זה היה בתקופת החופש הגדול. היה ים שקט, דגלים לבנים. פתאום הרוח החלה להתחזק. בחוף היו מאות ילדים ובני נוער. הארות ואני נכנסנו למים פעמים באותו יום. 25 ויצאנו לפחות הוצאנו המון ילדים מהמעמקים עד שהגעתי להתמוטטות פיזית. ללא הארות הייתי נשבר, אבל החיבור שלנו היה חזק והסינרגיה שלנו במים גרמה לשנינו לשמור על כוחות באותו יום. באמת זאת הייתה כמות קיצונית של ילדים ובני נוער שצריך היה להציל". גלשנים במקום חסקה הפעם האחרונה שריה ראתה את אביה הייתה לפני שהוא קיבל דום לב, אבל היא הקפידה לדבר אליו בטלפון ולשתף אותו בכמה היא אוהבת אותו. במוסדות בהם אושפז היו מצמידים את הטלפון לאוזנו וריה הייתה מס ו פרת מהצד השני של הטלפון כל מה שקורה לה ועד כמה היא מתגעגעת וכואבת. גם החברים מלימודי הקבלה של הארות לא ויתרו. "כל יום היה להם מפגש בזום", ברטנובה מספרת. "הייתי שמה לו אוזניות והוא שמע את השי ו עורים". ריה (משמעות המילה רי ביפנית היא אדיבות וכבוד. את האות ה' הם הוסי ו פו בהקשר היהודי ומתוך רצון לשלב את היפנית והעברית) מקשיבה בשקט

של הארות הדוד שלי"

24

10.12.2021 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן