תל אביב10.12.21

לצאת מהמסגרת השמרנית. גוב ארי

צילום: מאיה לגוטין

יוסיפון

יוסיפון: "היא קורעת מצחוק ומחקה ממש טוב את העדה. אמרתי לה ששמחתי לשמוע את האהבה של אמא שלה אליי. שתמשיך לעשות את הסרטונים"

הפרסית העתיקה היו מציירים את הנשים עם גבות מחוברות. כמו פרידה קאלו רק בגרסה האיראנית. כשהייתי ילדה התחננתי לאמא שלי שתסכים שאסדר את הגבות והיא סיר ־ בה בתוקף. לקחתי את חוויית הילדות הזו כדימוי למאבק של הילדה להרגיש שייכת לחברה הישראלית ולטשטש סממנים של מוצא ומצד שני את המאבק של אמא שלי לשמור עליי מכל משמר בתוך המסגרת השמר ־ נית". מתי והיכן הסרט יעלה? "כרגע הוא נמצא בתהליך הגשה לקרנות תמיכה. אנחנו מחכים לתשובות". עד שיגיעו תשובות פוע ־ לת גוב ארי בעוד זירה שהיא אוהבת – צילום. כשלמ ־ דה צילום בבית הספר גברא היא התבקשה לצלם פרוט ־ רט עצמי. אז היא צילמה את עצמה על הגג, הכינה לעצמה ארוחה חגיגית שהוגשה על שטיחים פרסיים כאילו חוגגת את חג הנורוז החשוב והאהוב ביותר באיראן (מפרסית: "יום חדש"). הנורוז הוא גם ראש השנה וגם חג האביב הפרסי. הצילומים האלה יקרים מאוד לליבה. "אני יודעת שיש חידוש שי ־ חות על הסכם הגרעין בהעש ־ רת האורניום אבל מעבר לזה. אצלי יש הפרדה בין הפן הפו ־ ליטי לפן התרבותי", היא אומ ־ רת בחיוך. "פעם נסענו לבו ־ סניה לפסטיבל הצגות ואיתנו הגיעו גם קבוצה של שחקנים איראנים, כל הזמן חיכיתי לדבר איתם וכשזה קרה – תוך שנייה התחברנו. גם מהצד של הקבוצה שלהם וגם שלנו היה רצון מטורף להתחבר ולהכיר. זה גרם לי להמשיך להאמין שהחיבור התרבותי הוא גשר של אור מפה ועד איראן".

את אמא שלי מדברת פרסית בטלפון ואני הייתי מתכווצת", היא מספרת. "כל כך הת ־ ביישתי במבטא שלה". הבושה וההימנעות להתח ־ בר לשורשים המשיכו עם גוב ארי למגמת התיאטרון בתי ־ כון ולשירות הצבאי בגדוד קרקל. "בצבא הכי התביישתי לא רק במוצא אלא בכל מה שקשור למיניות. אמא אף פעם לא דיברה איתי על זה. כשהיינו ילדים אמא ודודה שלי הסתובבו עם צ'אדור (סוג של כיסוי ראש). הן היו צנועות ושונות". אחרי הצבא נסעה גוב ארי לטייל בניו זילנד ותאילנד. כשחזרה נרשמה מיד למכינה של יורם לוינשטיין ולאחריה התקבלה לבית הספר גודמן בבאר שבע. בתום ארבע שנות לימודים הגיעה אז גוב ארי בת לתל אביב. 27 ה־ את הסרט על משפחתה הת ־ חילה גוב ארי לפני כמה שנים. בהתחלה כסדרה קומית מופר ־ עת על בסיס דמותה של אמה הפרסייה. לגיבורה בסרט שלה קוראים שירז ג'ון (פירוש המי ־ לה ג'ון בפרסית הוא נשמתי, יקירת ליבי). "בבית קוראים לי עדיין תמר ג'ון", היא צוחקת. את הסרט מביים ברק כהן, בוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל. "גם הוא מבית פרסי", גוב ארי אומרת. "היה לי קל לחבור למישהו שמכיר את הגינונים מהבית". מה הסצינות המרכזיות בו ומה רצית להגיד בהן? "אחת הסצינות הכי משמעו ־ תיות מבחינתי בסרט זו הסצינה הפותחת שבה הגיבורה שיראז מנהלת מאבק מול אמא שלה שתסכים לסדר את הגבות המ ־ חוברות והפראיות שלה. הגבות העבות הן מעין סימן היכר לנשים הפרסיות. גם באומנות

ובהם תכנים "פרסיים". איך זה נולד? "יום אחד פשוט לקחתי טל ־ פון ועשיתי חיקוי של אמא שלי מדברת על הקשר של דני זיסקינד ושני מ'חתונמי' אלף 25 ומפה לשם נהיו לי צפיות. כששני הגיעה לפריים טיים נפתחה דלת לדיבור על חיפוש אחרי אהבה בתרבות הפרסית. אצלנו בעדה להיות נחווה בעייתי. + 30 רווקה בגיל אמא שלי מאוד הזדהתה עם השיחות של שני ואמא שלה ולכן החלטתי לחקות אותה בשיחות הכי אינטימיות שלנו גם על רווקות. החיקויים של אמא שלי עוזרים לי להשלים עם איך שאני חווה את עולם הרווקות דרכה. היא כמובן רוצה שאני אתחתן כבר". מקבלת תגובות? "המון. הן מרגשות ונותנות לי דלק להמשיך ליצור. מי ־ שהי כתבה לי שלה ולמשפחה הפרסית שלה אין שום דבר במשותף והם בקושי מדברים, ופתאום בזכות הסרטונים שלי הם התחילו לדבר. גם העמוד הרשמי של 'חתונמי' העלה את הסרטון של החיקוי של אמא שלי מדברת על שני ודני. יש גלים של תגובות וכולם אומ ־ רים שהסרטונים מזכירים להם את הסבתא, את האמא ואת הדודה כי בסופו של דבר, לכל הפרסים יש משהו דומה בשיח ובצניעות". של מי הצ'אדור? הוריה של גוב ארי הכירו בי ־ רושלים. אביה נולד בישראל להורים ממוצא פרסי. כשהייתה בת חמש התגרשו הוריה. כמה שנים לאחר מכן נישא אביה בשנית והקים משפחה חדשה. "כשהייתי ילדה היו באות אליי חברות הביתה, שומעות

30.4.2021 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן 25 ידיעות רמת גן ˆ 17.1.2020 2 לפרטים ראו עמוד

4

27

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 10.12.2021