צפון כרמיאל 02.02.24

לחזור או לא לחזור?

מדינה במלחמה

הדילמה של קיבוץ אדמית האם הגיע הזמן למכור את הבית ממה מתפרנסים אחרי ‰ על הגבול? כמה זמן משפחה עם ‰ שהעסק נסגר? ילדים יכולה לחיות בצימר של חדר האם לחזור לקיבוץ כשהמצב ‰ אחד? והאם לסמוך על המדינה ‰ ישתנה? והצבא כאשר נסראללה עדיין מכתיב חברים מקיבוץ ‰ את הכללים? 3 אדמית שפונו לכפר מסריק לפני חודשים מדברים על הלבטים הקשים, הדילמות, הוויכוחים והמחלוקות שמפצלות משפחות שלמות

פליטים בארצם

"הוא לא ישוב, הוא לא ישוב ולמה לא ולמה לה ולא חשוב הוא, הוא לא ישוב"

(בלדה לעוזב קיבוץ, מלים יעקב רוטבליט)

לעזוב או לא לעזוב? שאלה זו מפלגת היום את קהילת קיבוץ אדמית, על גבול הצפון, שעקורה מביי באוקטובר ולא רואה כלל 8 תה מאז ה יעד או תאריך משוער לחזרה. שאלה קשה שמפלגת בין משפחות ולפעמים בתוך המשפחות עצמן, כאשר אחד מבני הזוג נשבע שילדיו לא יגדלו עוד מטר ממוצבי כוח רדואן בעוד בן 100 הזוג השני טוען שבית לא עוזבים. ) ורפאל 47 לבני הזוג אתי פריברגר ( ) יש שישה ילדים. רפאל: 50 בולניק ( "אם לא ישתנה משהו מאוד על הגבול, אני לא חוזר". אתי: "התאהבתי באדי מית לפני שהתאהבתי ברפאל. גרמתי לו לבוא לגור שם, וזה היה קשה. אני לא רואה עצמי חיה במקום אחר ולא באדמית. אני מקווה לשכנע את האדם שאני אוהבת ושיימצא פתרון לסוגיית הביטחון של הילדים. אם זה תלוי בי, אני שם". נפגשתי איתם באורחן של קיי בוץ כפר מסריק, לשם פונתה חלק מקהילת קיבוץ אדמית. כל משפחה קיבלה בקתת עץ קטנה, חדר עם מטבח ואמבטיה קטנה, שמתאים לסוף שבוע רומנטי אבל בטח לא לשהייה של חוי דשים ארוכים, יחד עם הילדים. למרות זאת, המפונים בכפר מסריק מחשיבים עצמם ברי מזל שהם לא באיזה מלון מרוחק ועדיין קרובים לבית הנטוש. תושבים, 400 קהילת אדמית, כ התפנתה בעקבות בקשה של המועצה האזורית מטה אשר למקומות שונים בארץ יממה לאחר הטבח. בקיבוץ נשארה כיתת כוננות, מספר בעלי 9 תפקידים וכוח צבאי מתוגבר. ב באוקטובר, קיבלו אלו שנשארו הוכחה ניצחת עד כמה המקום מסוכן: חוליה של החיזבאללה חדרה לישראל קיי לומטר מהקיבוץ, מבלי שהתגלתה וחוסלה לאחר קרב עם כוח צה"ל בו נפלו סא"ל עלים סעד ז"ל, מינוח ג'ת, מינוח ג'ת ועוד 300 סגן מפקד חטיבה שני לוחמים. מי שנותר בקיבוץ באותו יום, שמע היטב את קולות הירי והצטי ווה להיסגר במרחבים מוגנים. ממ"דים י � יח 150 מ- 50% אגב, יש לפחות מ - דות דיור ביישוב.

"אנחנו בסוג רפאל: . גם 22 של מלכוד אם משפחה היום מרגישה לא טוב ורוצה לעזוב, מי יקנה את הבית? איפה תעבוד? מה נעשה?"

רפאל, אמרתי לו מלחמה, הוא לא הבין, אי אפשר להבין את זה. זוכרת את המי ספרים, מעשרות נפגעים בתוך דקות עלה למאות. למחרת, המועצה המליצה שנתפנה. אמרתי שבית לא עוזבים, אני לא הולכת לשום מקום. התעלמתי אבל לבסוף צלצלה המנהלת של האורחן בכפר מסריק, היא חברה טובה ואמרה לי: אתי, בואי'. סירבתי והתחלתי לבי כות. לבסוף התארגנו ונסענו". הכל מתחיל לקרוס טניה קרונוס: "ראיתי מלא התראות בטלפון שלו. משהו לא הרגיש נכון ולקחתי את הטלפון כי הוא בכיתת כוננות. חיילים הגיעו הבנתי משהו גדול מתרחש. אני אחות וחייבת להיות קרובה לבית חולים ועושה מילואים כקצינת נפגעים. העברתי את שלושת הילדים להורים בנהי ריה. אחרי שבוע וחצי הטסתי אותם להולנד לאחותי כי היה ברור שזה לא יימשך כמה ימים. אני ובעלי גוייסנו, ונשארנו פה. בסוף דצמבר הילדים

אדי גל // צילום: נחום סגל

אני המשכתי במשמרות בחמ"ל, בכיי ." 8 תת הכוננות, עם צו ): "באותו 61 אשתו של איציק, גלי ( יום עמדנו לנסוע לחגוג יום הולכת לאחד הנכדים. איציק העיר אותי ואמר לי: 'לא ניסע, המדינה בוערת'. אז לא חשבתי כמה מסוכן פה. אז פרסמו פיי . לקחתי דברים 12.30 נוי מרצון, עד ליומיים. בסוף השבוע הראשון שהייתי מחוץ לבית הבנתי שזה לא יום יומיים". אתי פרייברגר: "בשעת בוקר מוקי דמת החל שיח בקבוצת הווטסאפ של בנות אדמית. אחת החברות כתבה כי אחותה נעולה בממ"ד, בקיבוץ בארי וצעקה הצילו, התהפכו השמיים. הלי כתי אליה היא בכתה. זוכרת שאמרתי לעצמי מלחמה. וניסיתי להבין מה זה אומר? לא הבנתי מה זה שאחותה לא יכולה לצאת מהממ"ד. הערתי את

"הבנתי שיש מלחמה" ), אחות במקצועה 44 טניה קרונוס ( וקצינת נפגעים, נשארה בקיבוץ עם בעלה, חבר בכיתת הכוננות: "בעלי היה בש"ג, הלכתי להביא לו אוכל. פתאום כולם החלו לרוץ, שמענו הרגשתי 7 יריות, אמרו יש חדירה. ב שהכל בסדר, באותו רגע הבנתי שיש מלחמה. עברתי בין שיחים בקיבוץ, הגעתי הביתה והתחבאתי שם". באוקטובר, כל אחד ואחת 7 את ה חווה אחרת. תחושות של פחד מול המראות הקשים מהדרום. איציק כהן ), חבר כיתת כוננות: "כשראינו מה 67 ( קורה בדרום, פתחנו חמ"ל והקפצנו את כיתת הכוננות ונסעתי להביא נשקים. למחרת כבר ביקשו מאיתנו להתפנות.

"אני בן אדם תמי: שמתכנן הכל והיום לא מסוגלת לתכנן כלום. יש ימים של דיכאון, מה קורה עם הבית, עם עצי הפרי?"

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: דוד ראט / עריכה: יניר אלפיה / עורך: אורית זילברברג מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול: orit-z@yedtik.co.il ‰ 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' חיפה ‰ טל 26 כתובתנו: בעלי המלאכה

צילום: נחום סגל | מפוני קו העימות צילום שער:

2.2.2024 ˆ ידיעות הצפון, כרמיאל