ידיעות אחרונות 7 ימים

בתוך בור הפיקוד. “לא משנה מה נעשה, לא נגיע לאחרונת הרקטות"

עקוב אחרי כוח רדואן. המידע שהיה לנו פה, וזה נכון אבסולוטית, טוב הרבה יותר ממה שהיה בדרום - בלי להגיד משהו רע עליהם. הייתה לנו אחיזה מודיעינית חזקה. והיינו ערוכים מולם". גדודים על הגדר 15 ערוכים? הם היו עם ואנחנו רק עם ארבעה. "כן, אבל להביא הנה את הצבא היה שעות". 3 לוקח ראינו בעוטף מה אפשר לעשות בשלוש שעות. "נכון, אבל שוב: המודיעין, ההיערכות ועולמות ההרתעה פה היו הרבה יותר טו ת בים". י' קורא לקמ"ן שלו, משה. "לא יודע מה היה קורה אילו", הוא אומר, "אבל התרחיש הזה, של פשיטות על יישובים וטבח - לא נכון. אם הם היו חושבים או מתכננים לה ת צטרף לחמאס, היינו יודעים קודם ונערכים מולם". "בקיצור", אומר י', "לא נס ולא נעליים. בכלל, אני לא אוהב את הדיבור על נסים. אנחנו עובדים פה קשה מאוד. שום נס - פה אי אפשר היה להרים בהפתעה אירוע בסדר גודל שהיה בעוטף עזה". "אף פעם אסור לומר 'לי זה לא יקרה'", אומר משה הקמ"ן. "למדנו להיות צנועים ופחדנים, אבל במבחן התוצאה ובפרספק ת טיבה של שנתיים וחצי - ההיערכויות פה היו נכונות, פעם אחר פעם". אז אתה אומר לי שחיזבאללה היה מור ־ תע? "זו לא מילה שאנחנו משתמשים בה פה. מילה שרופה. הצניעות נלמדה, אבל מצד שני אסור להאדיר אותם יותר מדי. סביר להניח שזה לא היה קורה פה. המודיעין היה טוב". אנחנו ממשיכים לדבר על הפער בין ההצלחות הצבאיות למצב הרוח. "מה שא ת נחנו עושים לא משתקף בחוץ", אומר י', "אבל בכלל לא, לצערי. דיברתי עם חבר ששאל אותי 'איך אתם מתמודדים עם התבוסה?' זה הטריף אותי. תבוסה? מצבנו בוודאות טוב יותר מזה שהיה - תאמין לי שהדבר האחרון שהצד השני מרגיש זה ני ת צחון - וזה מקומם אותי". "יש פה הכרעה, יש פה ניצחון", אומר לי רב סרן במילואים עם עיניים אדומות אחרי לילה ללא שינה. "יש אויב שהולך ומתמעט ונהרג. אנחנו עומדים במשימה הצבאית, גאים במה שאנחנו עושים ורואים תוצאות - חיים של אזרחים ושל חיילים שניצלו כי האויב לא הגיע אליהם, גם בזכותנו. אני רואה את כל הדברים האלה, אבל לא יכול לשתף אותם בבית. זה מתסכל". בסדר, אבל התסכול האזרחי של משפ ־ חה שגרה בצפון גובר בעיניי על התסכול הצבאי שלך, מצטער. "השאלה לגבי קריית־שמונה", אומר י', "ואתה צודק במה שאמרת, תיענה לאורך זמן. זה המבחן. ואני מאמין שהזמן יראה את × ההישגים שהבאנו". drorfo@gmail.com

תה עלינו. גם אם התקופה הזו תארך עוד שנה, נעמוד בה. אנחנו במאבק קיומי, והוא קודם לדברים האחרים, מה לעשות. זו גזי ת רת גורל, אבל אני מאמין שאחרי המערכה הזאת נוכל לשכוח את הצליל של התרעת פיקוד העורף. פשוט נשכח. אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי פה". "ואני רק מזכיר לך", מוסיף אל"מ י', באוקטובר דובר פה על מאות 7 "שעד אלפי טילים של חיזבאללה שיחשיכו את מדינת ישראל. אנשים רצו לקנות גנרטו ת רים. האיום היה אמיתי, אבל הבהלה שנוצ ת רה בתודעה שלנו גדולה בהרבה ממה שהיה במציאות". למה זה? "אני חושב שכחברה וכעם אנחנו קצת עייפים, ובצדק. אנחנו עם חפצי חיים, וכ ת שזה מתנגש עם המציאות, עולה גם סף החשש. אולי היינו צריכים לקבל סטירה, לצערי, להיזכר שאנחנו לא בלתי מנוצ ת חים. לצאת מהשאננות. היום יש חיץ בי ת נינו לבינם, שהסיר את האיום הישיר מכל יישוב בישראל - בגבול עזה, לבנון וסוריה. אנחנו מנקים את השטח. האיום הישיר הזה לא יהיה יותר. גם איום הכטב"מים, שהיה האיום הכי מפחיד, הצטמצם, כמעט נעלם. ת � באוקטובר חיינו בסוג של התכ 7 עד בות עם האויב. זה לא קיים יותר. אנחנו מייצרים מציאות אחרת, מרחיקים את האיום ומגיבים מיידית. זו התפיסה הנכונה, ואני מקווה שהדרג המדיני יצליח לתחזק את זה מבחינה מדינית". ומה אתה רואה, שוב רצועת ביטחון? "רק מלשמוע את המילים האלה נהיים לי גירודים בכל הגוף. לא נקים רצועת בי ת טחון כמו המודל ההוא. נקים רצועה יותר אקטיבית שתביא אותנו להסדר. נייצר את זה, וכשהמהלכים המדיניים יאפשרו את זה נצא משם. אין לנו עניין להישאר בלבנון". דווקא יש אנשים שרוצים להתיישב בל ־ בנון. "אלה הגיגים של אנשים שלא מייצגים דבר. זה גם לא קורה בשטח. אין לישראל שאיפות התפשטות. השאיפה היחידה היא ביטחון, וכמובן גם שלום". אתה חושב שלגרש יותר ממיליון אנשים מהבית עוזר לישראל, לביטחון או לש ־ לום? "אני לא מגרש, אני מאריך את חייהם. לא בציניות. הם בני ערובה של טרוריס ת טים פונדמנטליסטים, שבחסותם מוציאים אזרחים אחרים להורג, שהם אנחנו. זה שאני מוציא אותם מאזור הלחימה ומייצר אזור סטרילי זה דבר אתי וערכי שמציל את חייהם. גם אם זה מוציא אותם מאזור הנוחות שלהם". אתה לא מייצר ככה את האויב הבא? "לא חושב. אולי באותו רגע הם כוע ת סים ומתוסכלים לראות בית שהפך לעיי חורבות. אבל בתוך תוכם הם יודעים את מי להאשים: את החיזבאללה בלבנון ובעזה את החמאס. אני מקווה שהם ייקחו אחריות על חייהם". × × × אני חושב על כל ההישגים שמנו באוזניי - הרחקת איום הנ"ט, הסרת איום הפשיטה, הקטנת הסכנה שבכטב"מים ואפילו הירי ת דה בכמות השיגורים הממוצעת שניחתת על יישובי הצפון. זה הרבה וזה יפה - אבל זה רחוק מלהספיק. הקולות של תושבי

צילום: דובר צה"ל

ולירות, זה לא משהו שאתה יכול למנוע, אלא אם כן תמנע ממנו להיות במרחב. הדרך היחידה שהוא לא יירה היא הרתעה, לא כי תהרוג את האחרון". אז אתה מדלל את כוחות רדואן, שזה מצוין, אבל אנשים עדיין ממשיכים לה ־ תגייס לשם? "כן, אבל מגויסים אנשים ברמה נמוכה יותר, שמקבלים הכשרה גרועה יותר. את כל שרשרת הפיקוד הורדנו. אז כן, תמיד יש מחליף, אבל הם חסרי ניסיון. הרמה שלהם יורדת עוד ועוד. זה כבר לא לוח ת מי הקומנדו המצוידים שהתאמנו בסוריה.

הצפון הנאנקים נשמעים חזק יותר באוזניי מקולות אנשי הצבא המרוצים מעצמם, גם אם יש הרבה אמת בדבריהם. אנחנו יורדים, או עולים, אל "חמ"ל רדואן". חמ"ל קטן ואינטימי יותר ביחס לחמ"ל האלוף והחממ"א, שמקיפים פחות או יותר את הכל. כאן, כמו בחמ"ל של אופק פעיל, הכל מרגיש הרבה יותר בוטיק - עד כדי מכונת האספרסו המשוכללת שניצבת בצד החדר ולידה עוגת תפוזים ביתית. תא"ל י' הוא מפקד החמ"ל, ורוב האנ ת במשמרת) 20 סה"כ, או כ־ 60 שים פה (כ־ הם ליהוק אישי שלו, כמו גם מכונת

תא"ל י', מפקד החמ"ל שמופקד על הלחימה בכוח רדואן: "הרוב ברחו, ואלה שנותרו נכנעו. המורל שלהם ירוד, אין להם ציוד, מגויסים אנשים ברמה נמוכה יותר, שמקבלים הכשרה גרועה יותר. זה כבר לא לוחמי הקומנדו שהתאמנו בסוריה. ממש לא. הורדנו להם ארבעה דורות של פיקוד. כל מפגש מסתיים בניצחון מובהק שלנו"

ממש לא. הורדנו להם ארבעה דורות של פיקוד. כל מפגש מסתיים בניצחון מובהק שלנו". לפני כשבועיים שבה כוח גבעתי שני מחבלי רדואן. מה למדתם מהם? "הרוב ברחו, ואלה שנותרו נכנעו. למ ת דנו שהמורל שלהם ירוד, שאין להם ציוד מתאים, ראית עליהם את סימני הכניעה והשבירה, ראית שאין קשר בין הצה ת רות המנהיגים לבין הכוח בפועל. המי ת דע שהושג מהם היה משמעותי, אבל אני מרשה לעצמי לומר שלא היה משהו אחד שהפתיע באמת". י' וצוותו החביב מראים לי מקבץ סר ת טונים מתוך המבצעים המובחרים: פה הפ ת צצות אימתניות על כניסה למנהרות על יד הליטני, שם הפצצות נקודתיות ופחות. באחד הסרטונים נראה מחבל עוסק בע ת נייניו עד שהוא עולה השמיימה בפיצוץ אדיר, שמלמד אותנו שהוא נשא כמות רצינית מאוד של אמל"ח. אני לא עצוב על מותו של מחבל, שיהיה ברור, אבל סרטונים של אנשים מתפוצצים לא עושים לי טוב. במוסף הזה התפרסם בינואר תחקיר גדול של עמיתי יאיר קראוס, על מה שהיה קורה אילו חיזבאללה היה מצטרף לחמאס באוקטובר. דובר שם על טבח רציני 7־ ב ונורא יותר ממה שהיה בעוטף עזה. "קראתי", אומר תא"ל י', "זה מאוד עי ת צבן וקומם אותי. אני לא יכול לומר מה היה קורה אם היו תוקפים, אבל יש פה אנ ת שים ששנים עוסקים ונערכים מול האיום הזה, עם משאבים אדירים. הושקעה כמות אדירה של חיילים, מאמצים ומודיעין בל ת

האספרסו. בצד ימין של החדר יושבים אנשי המודיעין, "עם המידע הכי אינ ת טימי", ובצד שמאל אנשי המבצעים. על חלק מהמסכים, רחפנים סורקים את השטח עמוק־עמוק בתוך לבנון בחיפוש אחר מחבלים. את החלק האחר של המ ת סכים, איפה שהחומר הבאמת מעניין, לא נתנו לי לראות. "אנחנו מכלול בתוך מרכז האש הפי ת קודי", הוא אומר, "שנועד להתמודד עם באוקטובר היו 7 פוג'י (גדודי) רדואן. לפני גדודים כאלה עם משימות ותוכניות 15 לפשיטה על יישובים בסמוך לגדר. היום אין להם גדודים, וכוח רדואן לא ערוך יותר לבצע תקיפות כאלה". מחב 3,000־ באוקטובר דובר על כ 7 עד ־ לי רדואן. כמה נותרו? "במרחב דרום לבנון, מאות. אנחנו לא יודעים את המספר המדויק, אבל לבטח 1,500־ פחותמאלף. ב'חיצי הצפון' חיסלנו כ לפחות. 400 מהם, וב'שאגת הארי' עוד כ־ חיילי כוח 1,500 באוקטובר היו לך 7 אם ב־ רדואן על הגדר - זה היה הפחד הכי גדול. היום אין לך סמוך לגדר כלום. אולי פעי ת לים בודדים, אבל אין אף מסגרת גדודית או חטיבתית. לא קיים. זה אחד האירועים הכי משמעותיים במלחמה הזאת". ומעבר לליטני, הם משתקמים? "לא. אנחנו פועלים גם צפונית לליטני, ואנחנו בחופש פעולה בכל מקום בלבנון. שמע, אין סיכוי למחוק אותם לגמרי. כי תמיד יהיה עוד אחד. בסוף אתה רוצה לש ת חוק את היכולות. הם לא יכולים לפשוט על יישובים. אם פעיל אחד רוצה לקחת נ"ט

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 26