ידיעות אחרונות 7 ימים

17.4.2026 ׀ ׀ ל' בניסן תשפ"ו 3249 גיליון

עשרת הספורטאים הישראלים הגדולים של כל הזמנים: נבחרת החלומות

בלעדי

הדירוג המלא אבנר בורוכוב, ימים" 7" כותבי 52 > ועוד אורחים

ארץ חדשה

מהעיירה טטוון שבבולגריה ועד חוות "ספירלה" בפורטוגל: מסע בין הקהילות הישראליות שצומחות בחו"ל 42 > תחיה ברק

הרוטב הצפוני

חמישה שפים מהצפון המופגז מספרים למה דווקא עכשיו אוכל גלילי זה הכי 60 > תיקי גולן נירה ורותי רוסו עם הבשלנים של 68 > קו האש וגם:

הצצה נדירה לחדר המלחמה הסודי, עמוק - עמוק מתחת להר כנען, שממנו מנוהלים כל החיסולים והקרבות בלבנון 18 > דרור פויר

30> אתי אברמוב > ה ת י ע ו ד ה א ח ר ו ן : הגיבורים שצולמו בשדה הקרב – ואז נפלו. פרויקט זיכרון

ב 78 עצמאות

גריל גז קלאסיק מפואר * כירת צד + מבערים 4 BTU 58,000 תפוקת חום

Advantage Pro גריל גז * כירת צד + TRU INFRARED טכנולוגיית | מבערים 3

Essential גריל גז * כירת צד + TRU INFRARED טכנולוגיית | מבערים 4

* גריל גז "קוק אאוט" מבערים 3 BTU 31,500 תפוקת חום

אחריות יבואן רשמי

כיסוי מתנה!

כיסוי מתנה!

כיסוי מתנה!

15 שנות אחריות על המבערים

25 שנות אחריות על המבערים

25 שנות אחריות על המבערים

₪ 2,690

₪ 2,099 90 ₪ 1,999 * מערכת ישיבה "אמבר" 90

₪ 2,499

₪ 1,690 ₪ 1,499

90 רק

₪ 2,799 90

* מערכת ישיבה "סופיה"

* פינת אוכל ״ריביירה״ כסאות עץ טיק 4 + ס״מ 120X70 שולחן

₪ 3,799 90 ₪ 3,499 90

₪ 2,499

₪ 2,199 90 ₪ 1,499

90

90

רק

* 16" מאוורר עמוד EF-1618SA

* שלט + 16" מאוורר תליה EFR-1622

שלט + מאוורר אובלי בטיחותי * LED ותאורת ATL - 1930 | BLADELESS FAN 3D

* כולל שלט 42" מאוורר מגדל HC-FT42

₪ 179

₪ 169

₪ 399

₪ 199

90 רק

רק 90

רק 90

90

רק

* מכונת ברד סלאשי בז' | שחור | WES-ICE2L

* כוסות 25 תרמוס מיחם חשמלי HC-140

* INVERTER כ"ס 1 - מזגן עילי כ BTU-9000 | HAC-9000

* ליטר 80 מצנן אוויר נייד MAS-12000B

ליח' ₪ 699

₪ 169

₪ 1,299

₪ 1,299

90

90

רק 90

רק 90

₪ 999 90

₪ 249 90

הום סנטר רשאית מכל סיבה שהיא, להפסיק ו/או לעצור את מבצעי ו/או עד גמר המלאי. 23.4.2026- ממגוון המק״טים המשתתפים במבצע. בתוקף עד ה * המוצרים. התמונות להמחשה בלבד. הרשת שומרת הזכות להגביל את כמות הקניה. כל המחירים כוללים מע״מ. אין כפל מבצעים והנחות. חלק מהמוצרים אינם יח׳. לעיתים נדירות יתכן שהמוצר המפורסם 50 , קיים ברשת מלאי של לפחות ₪50 נמצאים בכל הסנטרים. לכל הפריטים המתפרסמים במודעה זו שמחירם מעל במודעה זו לא ימצא ברשת כתוצאה מתהליך היבוא של המוצר לישראל, בנסיבות אלו ניתן להזמין בחנות את המוצר במחיר המפורסם ולקבלו כשיגיע לחנות. הובלה, הרכבה ומדידה בכפוף למדיניות הום סנטר המפורסמת בסניפים. המחיר הקודם של המוצרים שבמבצע בתוקף לפחות בשבוע האחרון. מחירי המועדון בלבד. החזר כספי יעשה במסגרת המחאת מועדון דיגיטלית. כפוף לתקנון המועדון. ט.ל.ח. PowerCard המופיעים במודעה זו מותנים בתשלום בכרטיס אשראי

WWW.HOMECENTER.CO.IL רכישה מהבית איתור סניפים שירות לקוחות

16-20.4 | ימים בלבד 5- ל

** מנקה ספות LITTLE GREEN 4098N

** ליטר 1.8 קומקום חשמלי B1823 | שחור

** 20V נטען 6“ גוף מסור עגול

1500W

₪ 46

₪ 576

₪ 296

₪ 99 90 רק

₪ 499 רק

₪ 799 90 רק

** גריל פחמים ברזילאי ס"מ 100X40

** פינת אוכל "בורגס" כסאות 4 + ס"מ 135X90 שולחן

** ברז פרח גבוה מנירוסטה זהב מט | שחור מט | מוברש מט | כרום

השולחן נפתח ס"מ 270 - ל

₪ 1,296

₪ 326

ליח' ₪ 296

רק ₪ 2,199 50

רק

רק ₪ 499 90

₪ 549 90

ו/או עד גמר המלאי בכפוף לתקנון המבצע. התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח. 20.4.26 **המבצע בתוקף עד ה-

ארון * מגירות 2 + דלת אחת לבן | צבע עץ ₪ 399

ארון * מגירות 2 + דלתות 3 לבן | צבע עץ ₪ 899 ₪ 999 מידות:

ארון * מגירות 2 + דלתות 2 לבן | צבע עץ ₪ 628

ארון * תלייה + דלתות 2 לבן | צבע עץ ₪ 628 ₪ 689 מידות:

₪ 699

מידות: ס״מ 185 :' ג ס״מ 41 : ' ר ס״מ 40 : ' ע ₪ 499 90

מידות: ס״מ 185 : ' ג ס״מ 80 : ' ר ס״מ 40 : ' ע

ס״מ 185 : ' ג ס״מ 119 : ' ר ס״מ 52 : ' ע

ס״מ 185 : ' ג ס״מ 80 : ' ר ס״מ 52 : ' ע

לחברי מועדון

נטו מהתשלום החזר כספי 5%

3249 גיליון ל' בניסן תשפ"ו 17.4.2026

] ת ו כ ן [

איור: יזהר כהן | KAWNAT HAJU צילומים: אפי שריר, דובר צה"ל, מהאלבום המשפחתי, גטי אימג'ס, איי־אף־פי /

18

42

52

30

60

עזיבה לצורך קהילה 42 בשטח פראי בפורטוגל, בכפר בבולגריה, בפרברי סלוניקי ובדרום איטליה: משפחות ישראליות החליטו לעזוב את הארץ ולייסד יישובים באווירה משפחתית, וזה לא (רק) / תחיה ברק בגלל המלחמה שווים זהב 52 ימים": עיתונאים ואנשי תקשורת 7" דירוג מרטו שערות, התווכחו עם עצמם ולבסוף הכריעו - אלה עשרת הספורטאים הישראלים הגדולים בתולדות המדינה. פרויקט מיוחד / אבנר בורוכוב ליום העצמאות

מדורים:

פיקוד העומק 18 במעבה הר כנען שוכן הבור הסודי של פיקוד הצפון, שממנו מתנהלת המערכה בלבנון. שליח ימים" יצא לביקור נדיר במתקן החשאי, 7" ושמע מה באמת מצבו של חיזבאללה, ואיך / דרור פויר נראה מקרוב חיסול בשידור חי געגוע במסגרת 30 התמונות שצולמו במהלך הקרבות קיבלו משמעות חדשה כאשר הלוחמים שהונצחו בהן נהרגו זמן קצר לאחר מכן. עכשיו מספרים בני משפחותיהם של ארבעה גיבורים שנפלו על הבן שאיבדו ועל המזכרת המיוחדת שתישאר / אתי אברמוב איתם תמיד

טעימה מהצפון 60 חמישה שפים מחיפה ועד רמת הגולן מספרים על החיים תחת אש בלתי פוסקת, על המלחמה האישית שלהם לשרוד בעולם המסעדנות גם כשהתיירות באזור בשפל, ומשתפים במתכון למנה שמצליחה להביא / תיקי גולן להם נחמה גם בימים קשים

09 > שלמה ארצי 10 > רענן שקד 12 > חנוך דאום 14 > דניאלה 66 > יוסי שטרית 68 > נירה ורותי רוסו 70 > הורוסקופ 72 > שעשועונים 77 > איתי הרמן 78 > דנה ספקטור

17.4.2026 ׀ ׀ ל' בניסן תשפ"ו 3249 גיליון

בלעדי

עשרת הספורטאים הישראלים הגדולים של כל הזמנים: נבחרת החלומות

הדירוג המלא אבנר בורוכוב, ימים" 7" כותבי 52 > ועוד אורחים

ארץ חדשה

מהעיירה טטוון שבבולגריה ועד חוות "ספירלה" בפורטוגל: מסע בין הקהילות הישראליות שצומחות בחו"ל 42 > תחיה ברק

עורכת המוסף: אפרת זמר־ברונפמן. עורכי משנה: שרון סגל, אבנר בורוכוב, קרן מלמד־מרגלית, ענבל בן דרור. עורכת גרפית: נועה אלונים שניר. עיצוב: לביאה טושינסקי, שירי אשבל בכור, שוקי דולב, אורלי שני, אסנת צירלין. הפקה: גיל דן. עריכה לשונית: ירדן יצחק, אריאל גוטליב.

צילום השער: שאטרסטוק (המחשה)

הרוטב הצפוני

הצצה נדירה לחדר המלחמה הסודי, עמוק - עמוק מתחת להר כנען, שממנו מנוהלים כל החיסולים והקרבות בלבנון 18 > דרור פויר

חמישה שפים מהצפון המופגז מספרים למה דווקא עכשיו אוכל גלילי זה הכי 60 > תיקי גולן נירה ורותי רוסו עם הבשלנים של 68 > קו האש

7days@yedioth.co.il

30> אתי אברמוב > ה ת י ע ו ד ה א ח ר ו ן : הגיבורים שצולמו בשדה הקרב – ואז נפלו. פרויקט זיכרון וגם:

רמת-גן - בית נטוצי עודפים ,2 רח' בן גוריון , חניה חינם 1 (מגדלי בסר בחניון המגדל) 03-6005151 : טל

מתחם העיצוב DCITY מעלה אדומים ירושלים 02-6799449 : טל

חיפה - בית נטוצי מרכז הקונגרסים (מול קניון חיפה) 04-8550567 : טל

הרצליה פיתוח - חנות הדגל (חניה 5 רח' שנקר חינם) במגדל גב ים 09-9554000 : טל

מתחם העיצוב Redesign 44 דרך חיפה קריית אתא 073-2240545 : טל

מתחם העיצוב Park Design , בני ברק 3 הלח"י חניה חינם 03-5500883 : טל

תמונה להמחשה בלבד, ט.ל.ח.

תתחדשו כי מגיע לכם נטוצי

מגוון מערכות ישיבה איטלקיות ₪ 9,900 החל מ-

₪ 13,950 ₪9,900 החל מ מערכת ישיבה עם שזלונג מבד FLAVIO

₪ 16,470 ₪11,900 החל מ ספה תלת ארוכה מעור AUDACIA

₪ 14,570 ₪10,900 החל מ מערכת ישיבה פינתית מבד VENEZIA

PORTO

מערכת ישיבה תלת ודו מעור ₪ 24,000 ₪ 17,490 החל מ- MASSIMO

כורסה מעור עם רקליינר חשמלי

₪ 6,990 ₪5,990

italsofa_ israel

italsofa . co . il באתר

italsofa איטלסופה -

073-2390991 ליועץ מכירות

052-5185301 בוואטסאפ

חדש מתחם העיצוב Park Design

קריית אתא , מתחם העיצוב KUKA חנות הדגל 44 , דרך חיפה Redesign 073-3822999 :' טל ראשון לציון שבעת הכוכבים .חניה חינם 4 שד' יוסף לישנסקי 03-3731434 :' טל

רחובות ביל״ו סנטר 08-9418411 :׳ טל פתוח בשבת

באר-שבע 48 דיזיין פלוס דרך חברון 08-6889946 :׳ טל

ירושלים מעלה אדומים DCITY מתחם העיצוב 073-2240554 :' טל עודפים ירושלים מעלה אדומים DCITY מתחם העיצוב 073-2240554 :' טל

, בני ברק 3 הלח"י 03-6186187 :' טל

חיפה חוצות המפרץ

אילת משווק מורשה רהיטי איכות אזור התעשייה החדש 08-6379286 :' טל

באר-שבע עודפים 48 דיזיין פלוס דרך חברון 073-2390991 :׳ טל

(במתחם המרכזי) 04-8400121 :' טל

או עד גמר המלאי, לחברי מועדון ומצטרפים חדשים בלבד. התמונות להמחשה בלבד. ט.ל.ח 17.5.26- ה עד בתוקף

/ שלמה ארצ י /

איור: יזהר כהן

ההזדמנות לפגוש את עצמנו

"אין דבר כזה סיום", אמר אחד הילדים סיום? / שאלתי את עצמי לפנות איפה אני? החמודים בטלוויזיה. בוקר, כשהתעוררתי לפתע בלי שעה, תאריך וזמן. אתה לא או עם 2 ארטמיס בפקיסטן ולא עלית לירח עם החללית קושמרו וסמדג'ה להימלאיה. טוב, באמת למחרת הפסקת האש הכל התעורר לחיים, הופיעו בבארבי, ואני חשבתי איך בכללאפשר לחזור טיפקס להופיע כשהלכו לנו ארבע הופעות בחודש הזה ומצב הרוח מוזר. לא אומר בקרשים, אבל בהחלט במותשים. ונזכרתי בזוג שנקלעתי איתם במקרה למקלט השכונתי באזעקה במוצ"ש הזה. בסדר, אבל כרטיסים לשוני ושאמרו שקנו איך חוזרים לעצמנו. הרבה דיברו איתי השבוע על מצב הרוח / "המוזרות" הזאת. כי בזמן המלחמה נפרדנו מההרגלים הישנים והמצאנו אחרים. למשל: כמעט לא נהגנו ברכב (עובדה, הפקקים עכשיו). אני ראיתי טלוויזיה יותר ממה שמותר וצריך. שנאתי וכעסתי, לא יודע על מה שאכלתי, המרציפן ולמה, אפילו על רבע על חברים, על הרעש שעשו הבנאים ממול. אז איך עכשיו נפגשים עם עצמנו כשבצפון איך, מחדש? מה הכיוון? כשבהורמוז מצור ימי, יורים, כשהמדינה עושה את זה יחסית בקלות. למשל בטקסים זה תמיד עובד כי כשהיא מתחילה לחלק ישר את כל המשואות ופרסי ישראל ישר נהיות מהומות, מי ראוי ומי פחות, מי תידלק ומי חילק, מי הקליק ומי לא הסמיק. ואז דין פישר, איש התחבורה , עלה למסך, 12 ושדות התעופה ב־ והחברים שלי, שרוב מאווייהם נתונים לנסיעות לחוץ לארץ, היו מבסוטים עד הגג. כי כשדין המזוקן לעומת גיציס וניצן, מכריזי האזעקות, נהיה אופטימי, השמיים שמעלינו נהיים גם, ואם לא יקלקלו את השמחה נחזור לנסוע, רק השד יודע לאן. "בא לך פורטוגל?" שאלה. חלמתי בלילה על הופעה מקצות ההתרעות / – כן, הופעה שלו, לא מאיר ישראל בהיכל התרבות של שלי – ושהקהל... טוב, לא חשוב. לא אלאה אתכם. אצלנו והגיעו מכל קצות דווקא בחג השני הילדים היו ואפילו ההתרעות והאזעקות, כולל ממצרי הורמוז, "העיירה עם הרוצח והבלש והאזרחים", שיחקנו במשחק מכירים? מה שבטוח שלאמא של טייס הקרב (שאני מכיר) נהייתה נשימת הקלה קו טהרן־ישראל, שעשה שעות על מסוימת בהפסקת האש. אנחנו רחוב גיבורים בקריית־שמונה / חייבים עכשיו לפגוש את עצמנו. לא רק בממ"דים, לא רק רחוב של גיבורים בקריית־ בתמונה האלמותית שראיתי: אחרי הפגזה, וחיילים ואנשים עומדים וביניהם שמונה כמה ילדים קטנים, קריית־שמונאים. הו, אלוהי המציאות. מה פשר המציאות הזאת שאליה שעות 46 נקלענו? הרי לפי הספירה היינו בסך הכל

בעלה הראשון שמואל ז"ל, שנרצח בידי הנאצים. אז מה המסקנה בכל יום שואה? שהמדינה זו ההצלה שלנו ושצריך לשמור עליה, בכל בחינה שהיא, מכל משמר. אבל ואורבן נפל, ואגב בודפשט, אמא, היו השבוע בחירות זה באמת כבר לא העניין שלך. אחרי שאמא ואחותי הלכו לעולמן נאו בבירקנאו / באושוויץ־ במצעד החיים נסעתי עם הלהקה להופיע בירקנאו. אחרי ההופעה ישבתי על לאגר מנותץ במחנה ואמרתי לו שמה מסלוניקי, עם מאיר ישראל, שהוריו באו וזה העתיד זה עדיין אנחנו וזה עדיין הם שקורה עכשיו והעבר שלא פעם מתערבבים עם אנטישמיות ושנאה והולכים מכות. מאיר האהוב נפטר בתחילת המלחמה, אבל בסוף איך שלא נסתכל על זה העובדה שהצעירים, ובהם זה ניצחון הרוח. נכדיי, ישבו דקה לפני ההתרעות על בירה, חלפו שלוש שנים למות שלוש למאיר שלו / לא, לא היינו ממש מאיר שלו הסופר. מאיר הראשון, "סיפורי חברים, אבל עשינו יחד תקליט מצליח שנקרא הוא כתב ושנינו הקראנו וזה השאיר לנו התנ"ך לילדים". באמפי יום אחד היה בהופעה שלי ייחודי. מקום לדיבור למחרת החמיא לי ושאל אם אפשר להעיר כמה נהלל. הערות. אז אמרתי לו: מאיר, עזוב, למה לך להסתבך? קראתי המון ספרים נפלאים שלך ולא הייתה שאלת אביב / "עגלת קפה בשכונה שלנו ששימחה את האנשים מלחמה" כל הזמן בין האזעקות התכופות במרכז. השבוע גיליתי שסגרו אותה. מה קרה? שאלתי. "העירייה לא נתנה להם רישיון". חבל, זו לתושבים. נחמה הייתה בהחלט לא מקורב לקפה ונשבע לכם שאני שלהם. לא ישבתי שם שם אפילו פעם אחת. כל המלחמה החייתי את נפשי בוויטמינים, ולקחתי גם כמוסה נגד דלקת בגיד היד. כי כל המלחמה עסקנו בדבר אחד, לשרוד – לדאוג למשפחתנו, לילדינו, לסביבותינו, לצאת בזמן הנכון מהממ"ד, להיצמד בדאגה לחיילינו, למדינתנו, למטבח (בישולים), לאופניים, לניווט בין האזעקות (נקלעתי עשר פעמים לאזעקות בחוץ). והכל כדי לפגוש את עצמנו, כי בעיניי במצבים כאלה הכי חשוב זה לשמר את הרוח. הרי משואה כבר הדלקתי, על פרס ישראל ויתרתי, מה נשאר? "מלחמה זה משהו ששווה לנסות?" שאלה אביב הקטנה במפתיע בארוחת שישי. רק הזמן יגיד, קוראים הסברתי לבת השש ואחר כך "פרספקטיבה", לזה הוספתי: עם הטקסים המגיעים אלינו בשבועיים הבאים כדי לזכור מאיפה באנו ולאן נלך, תדעי כאמת בסיסית. – לא כמנטרה אלא שעם ישראל חי היא מעוגת הלימונים, תטעמי בבקשה אמנם חמוצה אבל גם מאוד מתוקה, אמרתי ואחר כך × חתכתי לשנינו פרוסה. הערתי לך בחיים עליהם. הוא גר אלוני אבא. במקום שבו נולדתי, וגם זה עמד לזכותו של השנון המאיר והשלו והחסר. החכם

ואם זה מקום שלישי בארץ. בממ"דים, אמרתי לה: תתגאי, הצעתי, והיא עוגת לימונים, כך, אז כדאי לך לעשות לנו עשתה נהדר. והזכרתי לה שיש לנו את יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות וכל הטקסים החשובים והמיועדים לאחד אותנו ושחייבים להוריד את "ממד המריבות" ולהחזיר אותנו לפגוש את עצמנו, במיוחד עכשיו. לטראמפ אולי לא יהיה תרבות לא טבעית / ִ ה פרס נובל לשלום, אבל נושאת מטוסים על שמו תהיה בטוח בסוף ההרפתקאה הזו. והאיראנים? הם יכבשו את הכבישים, שפוזרו המומחיסטים יפילו את המשטר, התנבאו כל באולפנים והפכו לסלבריטיז. אז כמו שאומרים, "לא ביצים ולא תרנגולות". או שהאיראנים נורא פחדו מהחארות של משמרות המהפכה שירו בהם ברחובות, או שלא יודע. "הם 80 מיליון", אמר מומחה אחד. שבוע אחר כך שמעתי 70 , נשבע לכם. לפי זה 100 מיליון ואחרי שבועיים הם נהיו

תרבות איראנית לא טבעית, ִ ימי המלחמה ה 40 התרחשה ב־ ובמהירות מטורפת. יש אנשים שמשקרים ויש כאלה שממציאים אמת. ככה זה במלחמה, אתה מתחיל בטהרן וגומר בשיחות קשות ועקשניות באיסלאמאבאד בפקיסטן עם השאלה הטראמפיסטית: תגיד, מה הלאה? ואז הגיע יום השמיים של אתי ואמא / השואה השבוע ושני דברים עלו בראשי. הראשונה, "השמיים המופלאה מהיומן שכתבה בשם אתי הילסום שבו הגדירה לפני שנספתה בשואה את המושג שבתוכי", "השמיים שמעליי והשמיים שבתוכי", שני השמיים הכי חשובים לנו בעיתות משבר. והשנייה שעלתה ברוחי היא אמי, שכבר איננה. שוב לקום מעפר שאלתי אותה בדמיוני איך הצליחה אז ולצאת ממחנה אושוויץ הידוע לשמצה שבו חייתה שנה אמר הסופר כמוזלמנית ("המוזלמן הוא העדות", מחייה האיטלקי יהודי פרימו לוי). אחרי השחרור אמא צעדה עם הקילו המסכנים שלה שלושה חודשים כדי להגיע בסוף 22 את בבודפשט לבית הוריה ברומניה, וכל זה אחרי שאיבדה

כל המלחמה עסקנו בדבר אחד, לשרוד - להיצמד בדאגה לחיילינו, למדינתנו, למטבח (בישולים), לניווט בין האזעקות. והכל כדי לפגוש את עצמנו

9 ׀ ימ ים 7 ׀ 17. 04 . 2026

/ רע נ ן שקד /

raanan@y- i .co. i l

איור: גיא מורד

של מי החג הזה יום העצמאות וכל יתר החגים הופכים עכשיו לרכוש ממשלתי ולעוד יום במשרד לענייני שיסוי ופילוג

יום במשרד הממשלתי לשיסוי ופילוג, הוא ריק וחלול מערכים כלשהם ואני לגמרי משחרר אותו השנה לדרכו. לא חוגג כלום, לא רואה כלום, לא רוצה כלום. ובואו לא נתחיל בכלל לגבי פסח וליל הסדר, למי שחגגו. אישית ויתרתי גם עליהם השנה. העדפתי שלא להגיע למצבו של חבר קרוב, שמצא את עצמו בבית עם אישה וצאצא, יושבים שלושתם סביב שולחן ומטמינים אפיקומן לילד בודד. זה פשוט עצוב מדי. ומכיוון שלא חלמתי לעלות על כביש בין־עירוני תחת מטחי טילים וכל העסק הפך מחג חירות לעוד יום שיעבוד, ויתרתי. לא חייבים בכוח, ואם אורית סטרוק גורסת ש"קודם כל חג שמח", אני אטען שקודם כל לא שמח, ולפיכך גם לא חג. ומה לגבי פורים השנה? בואו; פורים נחגג בחניונים 12 בעיקר על ידי כתבי ערוץ מזדמנים בתל־אביב, שמשום מה איכלסו תמיד מסיבות שכל משתתפיהן התחפשו לחוסן לאומי, בזמן שהמקלטים והחניונים שבהם יצא לי להיות איכלסו בעיקר ישראלים מודאגים, מפוחדים ויגעים. שלושה חגים כבר נלקחו השנה לטובת החושך הנצחי של נתניהו, ולא במקרה; חגי ישראל הם הישראליות הבסיסית והראשונית ביותר, הנראטיב שמוזרק לנו לווריד מגיל גן ומאפשר לנו לא רק כרוניקה שנתית ידועה, אלא בעיקר מרחב משותף וכמה ערכים שעדיין מקובלים על כולם. חגים הם, בהגדרה, ימים טובים, אפילו כשהם ימים נוראים. ואחרי שממשלת ישראל סיימה לסמן בעלות על היהדות, הצבא, התקשורת ומערכת המשפט, היא מגיעה, סוף־סוף, למרחב המשותף הראשון והאחרון: חגי ישראל. גם הם צריכים להיות, לשיטתה, בשליטתה. להשקפתה. לשירותה. והמלחמה שתכניס גם את חגי תשרי למקלטים כבר על האש. זו רק עוד סיבה אחת - או עשר, אם לקחת בחשבון את כל החגים המשמעותיים - לסיים את אחיזת החנק של הממשלה הזו, לפני שוויקטור אורבן הפנסיונר יוזמן להדליק כאן משואה ביום העצמאות הבא. כי אנחנו רוצים את החגים השוטפים שלנו בחזרה. כי אנחנו מוכרחים להיות, לפחות כמה פעמים בשנה, מחוברים זה לזה ולא מפולגים לגמרי. וכי באמת שאכלנו מספיק שטויות מאסף גרניט. רוצים מרק עוף, × ושיהיה, לשם שינוי, צח.

אכלתי פעמיים־שלוש בחיים במסעדות של אסף גרניט. היה בינוני למדי, לגמרי ארוחות שהיו

יכולות וצריכות להיגמר במייל, מבלי לגרוע חלילה מכבודו כזוכה מישלן ומכבודי כמי שאכל אינספור ארוחות טובות בהרבה, חלקן בדוכנים מהירים. זה לא באמת משנה שום דבר. גרניט הוא עדיין מסעדן בכיר ואיש עסקים פוטוגני ואדם כישרוני, ואני מת על הסלוגן של קבוצת המסעדות שלו, "מצטערים, אצל אייל שני הכל מוזמן לחודש הקרוב". לא הייתי נדרש לזה אלמלא הבחירה בגרניט להשיא משואה ביום העצמאות, אירוע שמתאים כמו כפפת גומי לממשלת נתניהו, ומתקיים, בדיוק כמותה, במציאות חלופית ומומצאת שבה נתניהו הוא גדול מצביאי ישראל ומשיח בן־דוד, ניצחוננו מול חמאס ואיראן מוחלט, הורמוז הוא שם של סרום לעיניים והאיום הקיומי האמיתי על ישראל הוא בכלל גלי בהרב־מיארה. ובאותו כסף, אסף גרניט הוא שף גדול ופורץ דרך, הדמות המשמעותית ביותר בכינונה של הקולינריה הישראלית - הרבה לפני, נניח, רות סירקיס, שרי אנסקי או שלום קדוש - ובוודאי מייצג יותר את הרוח הישראלית מכל מילואימניק שטוחן ימים ונאלץ לסגור את בית הקפה 250 כבר הקטן שגירד חסכונות כדי לפתוח, או, נניח, מאסף ויותם דוקטור, שהאכילו אלפי 7 רעבים וסייעו לאינספור חקלאים אחרי באוקטובר באמצעות המסעדה שלהם. זו, חברים, מציאות חלופית, כלומר כזו שאין כל קשר בינה לבין המציאות הישראלית הממשית, והיא זו שבה מתקיים, גם השנה, טקס הדלקת המשואות, לשעבר אירוע ממלכתי מאחד וכיום הפקה פרטית של מירי רגב לטובת מלאכת הקודש של ליחוך, סיכוך, סיבון וקרצוף כפות רגלי בני הזוג נתניהו, וכמקובל - תקיעת אצבע כמה שיותר עמוק בעין של לפחות מחצית הציבור בישראל. זו הסיבה לכך שבין 9 משיאי המשואות נמנה גם איזה נהג די־ משיחי שעל שמו נולדה הסיסמה "לזרבב את עזה", נשיא מדינה זרה שקשור לסיפור הישראלי בערך כמו שמירי רגב קשורה אליו - כלומר בכלל לא, הם מסיפור אחר, יותר מז'אנר הפארסה - והרעיון ברור: טקס המשואות הממלכתי לשעבר הפך להיות המופע הכי מופרך במזרח התיכון, לפחות עד שנראה את השמלה שבה תגיע אליו הגברת הראשונה מטעם בעלה.

וזה כבר מרגיז אותי הרבה יותר מתסמונת אסף גרניט; כי עכשיו הם יורים גם בחגים.

די־אן־איי שרק אנחנו מבינים עד הסוף. אהבנו אותו בשנים מסוימות בקטע אירוני, ובשנים אחרות בקטע חברתי, וברוב השנים בלי קטע בכלל; פשוט כמו שהוא. ואז הם באו וחטפו אותו. נתניהו כפה על טקס המשואות 2018 ב־ נאום בחירות של עצמו ונתן את האות להפיכת יום העצמאות משטח מפורז ונקי לעוד כיבוש פוליטי; ממרחב משותף של חגיגה שמייצגת את המדינה לנראטיב שמייצג את הליכוד בלבד, כולל מירי־ רגביזציה מוחלטת של הכל ומשדרי תעמולה מוקלטים מראש על תקן טקסים ממלכתיים. יום העצמאות לא רק הוכתם, אלא הפך לחגיגה במעמד צד אחד, עם שני־שליש מדינה בחוץ והמענה האוטומטי שכולנו קיבלנו: זה לא היום שלכם, לא העצמאות שלכם ולא המדינה שלכם, אפילו אם הקרבתם בנים למענה. רוצים זיכרון נקי? קבלו בן גביר לפרצוף בבית העלמין. רוצים אתוס לאומי? קבלו פרס ישראל רק כדי שיואב קיש יגלה שלא הצבעתם למפלגה הנכונה וישלול אותו. זה כבר מזמן לא יום העצמאות אלא עוד

יום העצמאות הוא האחרון בסדרה, ואם תרשו לי וידוי קטן ומעט מביך: אני אוהב אותו. תמיד אהבתי.

מדובר, כמו אצל רובנו, באחד מזיכרונות הילדות הנרגשים; איך היינו תולים דגל ישראל על המרפסת ומתכננים, לקראת הלילה הגדול, לאן נלך ומה נעשה וכמה כסף ההורים ייתנו לנו לבזבוזים; ואיך נצליח לפלס דרך בין ההמונים ולתפוס מקום טוב לקראת ההופעה החינמית (זוכר את דני סנדרסון על הבמה); ואיך למחרת, ביום עצמו, נראה בבית של חברים "חסמב"ה ונערי ההפקר" בטלוויזיה, ואת זאב (אלימלך) רווח (זורקין) מסנן שוב "תראה מה הבאתי לך, שנוזל", ואז חידון התנ"ך - תמיד סוג של מערכון, גם בגרסת המקור. ואז, בבגרותנו, ההתכנסויות, המנגלים, האירוחים, החברים, הטיולים, מטס חיל האוויר עם הילד. יום העצמאות הוא חג אהוב שבבסיסו, אחרי הכל, גאווה במדינה מבריקה ונועזת ומחופפת ופרועה, עם

אחרי שממשלת ישראל סיימה לסמן בעלות על היהדות, הצבא, התקשורת ומערכת המשפט, היא מגיעה, סוף–סוף, למרחב המשותף הראשון והאחרון: חגי ישראל. גם הם צריכים להיות, לשיטתה, בשליטתה. להשקפתה. לשירותה

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 10

Hästens שלווה, התחדשות ושמחה עם

Photography Simon Procter

מתחם העיצוב Park Design , בני ברק, חניה חינם 3 רחוב הלח"י 03-7733082 טל':

מתחם העיצוב Redesign , קריית אתא 44 דרך חיפה 073-2240543 טל’.

03-7733082 לייעוץ טלפוני

HASTENS.COM

/ ח נ ו ך דא ו ם /

daum30@gmail.com

פיצוץ בצינור מה הלקח שכולנו יכולים ללמוד מוויכוח ווטסאפ סוער ויצרי שפרץ סביב, ובכן, השקיית דשא

בסוף הטור אתן לכם טיפ נחמד שהמצאתי. הוא לא ישנה את חייכם, אבל לי הוא עוזר לפעמים להירגע כשאני מרגיש שנפשי מתחילה לסעור, והחלטתי לשתף אותו עם האומה. אבל לפני כן, בואו נדון בסערת הנפש הזו, הלאומית, מכמה כיוונים. זה יהיה קצת אסוציאטיבי, אבל תהיו איתי: בדיון ווטסאפ סוער לפני כמה שנים התחוללה מריבה אדירה על איזה צינור. אדם שאני מכיר הראה לי את ההתכתבות היצרית הזו, בגלל איך שהסתיימה. זה התחיל בכך שמישהו צילם צינור ושאל מי הניח אותו על הדשא, המשיך עם אדם שני שהסביר שזו המועצה, אדם שלישי תקף את המועצה, רביעי התלונן על הדשא וחמישי אמר שהוא זה שביקש שהצינור יהיה שם. הוויכוח הלך וגעש וקצף ושצף, עד (זו הייתה קבוצת 60 שאדם שלא השתתף בו ביקש לציין שכל הנוכחים בני למעלה מ־ ותיקים), שלכולם יש משפחות, זיכרונות יפים מהעבר ותוכניות לעתיד, וכולם פחות או יותר בריאים. אז אולי במקום להתווכח במשך שעות על צינור, כל אחד ילך ויעשה משהו טוב, לעצמו או לאחרים? ואז, לפתע, הדיון נדם. זה כנראה הותיר בי רושם רב, כי לפעמים מאז, כשאני רואה מהומה מטורפת ומריבה בטונים מוגזמים, אני נזכר באיש ההוא, ומציין לעצמי שמדובר בצינור, בסך הכל צינור. רוב המריבות והטרדות בחיינו הן בגלל איזה צינור, ורוב הצינורות לא מצדיקים שנריב עליהם. כשהייתי בכיתה ד' אבא שלי קיבל מהעבודה כרטיסים למשחק של מכבי 2 תל־אביב. הוא היה רב של תנובה, והם כנראה נתנו חסות או משהו. זו הייתה עונה לא כל כך טובה למכבי, כי מה שאני זוכר מהמשחק זה שבחוץ היה מישהו שעשה פרודיה על הסיכוי שלה להעפיל לשלב הבא. הוא הסתובב בין האנשים מחוץ להיכל ואמר בקול של כרוז משהו בסגנון "עוד לא אבדו סיכוייה של מכבי להעפיל לשלב הבא. אם לימוז׳ תפסיד לצסק"א ותפרוץ מלחמה נוספת ביוגוסלביה, דבר שיפצל את אירופה, ואז מכת ברד תשבית את נמלי התעופה ביוון, או אז תנצח מכבי טכנית את אריס" וכו'. אני זוכר שהסתכלתי על האיש הזה וחשבתי שהוא אחד המצחיקים. היום אני מבין שהוא היה גם כנראה תימהוני למדי, אבל אז בעיקר הערכתי את הקומדיה. הרגשתי שהוא גם מנסה לומר משהו על הרגע הזה, שבו העניינים יוצאים משליטה. במקרים כאלה מקובל להזכיר שגם אם אינך שולט במצב – אתה כן יכול לשלוט בשאלה איך תגיב אליו. והוא הגיב בהומור. עכשיו בואו נשבור רגע את הקיר הרביעי, ואספר לכם משהו על הטור של 3 שבוע שעבר, כי הוא קצת ביאס אותי. ומדוע ביאס? משום שהוא נכתב, כמו הרבה מאוד טורים בשנתיים וחצי האחרונות, בשעה שבה לא היה ברור מה יקרה עם המלחמה, ועד שפורסם הוא היה קצת לא רלוונטי. גם שורות אלה נכתבות במצב עניינים דומה. כרגע יש הפסקת אש עם איראן. מתקיימות שיחות בין האמריקאים לאיראנים במקום ששמו מוזר ביותר, איסלאמאבאד או משהו כזה. אבל יש בהחלט אפשרות שכשתקראו שורות אלה, השיחות כבר יושהו או ייפסקו, ויש גם סיכוי שיחזור הירי לעוד סיבוב קצר או ארוך. בכל מקרה, בשבוע שעבר, כשכתבתי את הטור, הייתה מלחמה וכתבתי עצות לזמן מלחמה: איך להעביר את הזמן בלי להשתגע ואיך להפוך את הלימון למיץ תפוזים. אבל יום שישי הגיע, וכשקיבלתם את העיתון כבר הייתה הפסקת אש, ברוב הארץ הייתה חזרה לשגרה, ואנשים הלכו לישון עם סלולרי סגור, לא פחות, כאילו אנחנו באירופה. מה שאני רוצה לומר זה לא שקשים חייו של בעל טור, כי הם לא. באמת 4 שהכל בסדר. אשריי שזכיתי לחלוק איתכם את הגיגיי. אז ישבתם בשבת שעברה וקראתי טיפים למלחמה שכבר לא מתקיימת. נו, שוין. תשמרו את 1

צילום: שאטרסטוק

צינור השקיה. גם אם אינך שולט במצב – אתה כן יכול לשלוט בשאלה איך תגיב אליו

אבל מה שאני כן מבקש לומר, זה שיש מחיר לשבריריות הזו של חיינו. יש מחיר לאיך שחגגנו את פורים ברבע כוח, יש מחיר לאיך שפסח עבר עלינו (ונקווה שיום הזיכרון ועצמאות יעברו בשקט). יש מחיר לכך שאי־אפשר לתכנן כמעט שום דבר לטווח ארוך. אבל יש גם דרך למזער את המחיר. יש סיפור זן שסיפר לי פעם מדריך בסמינריון שנים אחרי, אולי הוא בכל זאת שווה אזכור: 33 של גשר. אם אני זוכר את הסיפור הזה הסיפור הוא על מורה רוחני שביקש מתלמידיו לצייר שלווה. אז אחד צייר אדם רגוע. אחד שמיים בהירים עם ענני נוצה. אבל הציור שהמורה הצביע עליו כיפה ביותר היה זה שבו היה מפל מים שוצף וסוער מאוד ובצידו, על ענף קטן, ציפור יושבת בקן שבנתה לעצמה בשלווה. ", אני קורא לו. זה הולך ככה: כל אימת 10 ועכשיו לטיפ. "כמה מתוך 5 שמשהו מעכיר את ליבכם, מכעיס אתכם או מעציב, תשאלו את עצמכם זה נניח 10 מתוך 1 מדובר. תחשבו על סולם שבו 10 בכנות בכמה מתוך זה, שלא נדע, אובדן טרגי של בן משפחה. פיטורים זה 10 מתוך 10 ציפורן חודרנית ו־ , תלוי כמה העבודה הייתה באמת טובה ומה המצב 10 מ־ 6 ל־ 5 נניח איפשהו בין הכלכלי. הטיפשהמצאתי הוא כזה: כשיקרה לכםמשהו שגורםלכםלצאתמשלוותכם, הוא. במהרה תגלו שרוב הדברים שאיתם אתם 10 תבררו עם עצמכם כמה מתוך מתמודדים, הדברים שמבאסים אתכם ביומיום, הם די בתחתית הסולם. זה לא אומר או 2 שאסור להתבאס מהם, אבל כשאתה מכיר בכך שאתה מתמודד עם בעיה שהיא , אתה קצת פחות עצוב. 10 מ־ 3 × כי בסוף, כמה כבר אפשר להתבאס מצינור? שבת שלום.

הטיפים למלחמה הבאה.

יש מחיר לשבריריות הזו של חיינו. לאיך שחגגנו את פורים ברבע כוח, לאיך שפסח אפשר לתכנן כמעט שום דבר לטווח ארוך – עבר עלינו, לכך שאי

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 12

דנ יאלה לו נדו ן דקל / עמ ו ד הב י ת /

הזיכרון המוחלט יום הזיכרון הישראלי הוא יחיד ומיוחד, רק שעכשיו צריך להגן עליו מפני פוליטיקאים נטולי ממלכתיות

תו בכיתה אחת, ושניית זיכרון ִ שלמד א בגלל מישהו בלונדיני כמוהו?". אני אוהבת, עדיין אוהבת, אתקדושת האבל ואת הכניסה הקולקטיבית תחת אלונקת השכול. "אנחנו, המשפחות השכולות, לא זקוקות ליום הזה", אמרה לי חברתי שמסתלקת לקצה השני של הגלובוס בכל יום זיכרון, "אבל אני שמחה שהיום הזה קיים". האם הוא עדיין קיים? הישראלית, שפעם ידעה להקיף את מגוון התשובות הניתנות לשאלה מהם החיים ש"מותם ציוו לנו", קורסת תחת עומס התשובות הסותרות, והשלטון, שפעם ידע להתעלות מעל הפוליטיקה הצרה, כשל לחלוטין ביכולתו להעניק משמעות מארגנת ומלכדת. בגרגרנות אין־קץ הוא מבקש להשתלט על הזיכרון ולתעל אותו לצרכיו. עם התפוררותה של הלכידות החברתית, גם יום הזיכרון חטף מכה אנושה. הממלכתיות

סבא שלי, אביה של אמי, נהרג עשר שנים לפני קום המדינה בעת מילוי תפקידו כקצין

בהגנה. "מילוי תפקידו" היה בסך הכל נסיעה מתל־אביב לעמק חפר, ואת מותו חולל במו ידיו כשהתהפך עם רכבו ליד קיבוץ מעברות. אבל לשמחתי, למרות נסיבות מותו המאוד לא הרואיות, הוא בכל זאת הצליח להסתנן אל מצבת חללי מערכות ישראל, ונפילתו עם הרכב לתעלה שבצד הדרך התקבעה רשמית כחלק מהמאבק הלאומי. אני אומרת "לשמחתי", כיוון שמותו, שהתרחש בתקופת המנדט הבריטי, חשבים היו בקושי בגדר מדע ַ כשמ בדיוני, מתועד באתר "יזכור" של משרד הביטחון. ולכן שמונים ושבע שנים לאחר מותו ולרגל יום הזיכרון, לחצתי על סמליל של נר וקיבלתי אשרור: "תודה שהשתתפת בזיכרון. הדלקנו יחד נרות". 1,150,815 דרך אתר "יזכור" של משרד הביטחון, למדתי שסבי היה "צנוע בהליכותיו, חביב ועליז תמיד ועל כן חיבבוהו וצייתו ברצון להוראותיו". שום דבר שעבר בגנים. אלמלא האתר, הייתי יודעת עוד פחות מהכלום שאני יודעת על אודותיו ולא הייתי כמובן מדליקה נר. אמא שלי, שהייתה פעוטה בת שלוש כשנפטר, מעולם לא לקחה אותנו לפקוד את קברו.

שובר לב לראות את המאבקים של המשפחות השכולות על זהות חברי הכנסת הפוקדים את בתי הקברות ביום הזיכרון, שובר לב לשמוע את זעמן של המשפחות השכולות שאינן מעוניינות לחרוט את שמה החדש של המלחמה על המצבה של הבן או הבת, שובר לב באותה מידה לשמוע גם את המשפחות המעוניינות. שובר לב שאין טקס ממלכתי משותף ואין בכי משותף. שובר לב שבחירתם של משיאי המשואות, שאמורים לסיים את הנאום הקצר שלהם עם ה"לתפארת מדינת ישראל!", גורמת למחצית העם לחוש בושה עמוקה. שובר לב השבר. השבר שובר את הלב. שובר את הלב שכל כך הרבה זיכרון מבקש עתה להיכתב, להישמע, להיות מסופר, ושובר את הלב שאנחנו כבר לא יודעים איך. שובר את הלב שהערכים, האמונות והתקוות לעתיד, מורשת גיבורי החיל, הפכו לאזור מסוכסך ונגוע, כשלמחצית מאזרחי המדינה לא ברור עבור מה נלחמים, עבור מה מתים ולקראת איזה עתיד הם צועדים. אם אפשר היה להוסיף עוד יום זיכרון אחד ללוח השנה, כדאי היה לציין את השנים שבהן, בגלל פוליטיזציה ממארת, נפל גם יום הזיכרון. אני חושבת על סבא שלי. אפילו אמא שלי לא הכירה אותו. ובכל זאת החלל שהותיר היעדרו עיצב את אישיותה. היא גדלה ללא אב, וכיוון שאמה לא יכלה לגדל אותה והיא נשלחה לקיבוץ, גם ללא אם. היתמות עיצבה את כל אישיותה, ואז את אימהותה. ואימהותה אותי. ואימהותי את ילדיי. כמה ארוך ופתלתל × הוא צילו של השכול.

כמו רבים ממפעלי ההנצחה הלאומיים ובניגוד למאגרי נופלים בעולם - שהם לרוב

ארכיוניים או טכניים - אתר "יזכור" מצליח להלחים להפליא את הזיכרון

לעוצמת הזיכרון ולנוכחותו המורגשת היא פשוטה ואיומה הרבה יותר: אין אזרח ישראלי שלא מכיר שכול, אם לא מקרוב אז מבינוני, ממעגל שני, דרך חברים, דרך קרובים, דרך בן כיתה של הילדים. דור לדור יביע שכול. לא בדקתי ואני כמובן גם לא אובייקטיבית, אבל אני משוכנעת שזו הסיבה לכמות שירי הזיכרון מוחצי הלב ומרוממי הנפש שנכתבו כאן, ושהפכו להיות פסקול חיינו. מי לא יודע ש"לכל איש יש שם", ש"בשתיים, שתיים ושלושים", ש"החיטה צומחת שוב"? מי לא עמדה כנערה בטקס יום הזיכרון ונזקקה למלחי הרחה כדי להתאושש מהעובדה שכבר לא תנהל רומן עם יוני נתניהו? בספרו של מאיר שלו, "עשו", מונה יעקב את ריבוי ימי הזיכרון על בנו היחיד בנימין: "יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא נשתעמם אפילו רגע", ואז עובר למנות את ימי הזיכרון הפרטיים: "היום שהוא נולד, והיום שהוא נפל, והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה. ומה עם רגע הזיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש? ודקת הדומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו

הפרטי עם זיכרון האומה. זה לא עניין פשוט; זיכרון הוא הרי לא סיפור סדור והוא נתון להשפעה מעצבת. במיוחד כשלמדינה יש צורך בבניית סיפור עם משמעות ובמסגרת מארגנת. זיכרון השכול הישראלי הוא יוצא דופן בעוצמתו. בארצות־הברית למשל מתקיימים טקסים בבתי קברות צבאיים, נבחרי ציבור נושאים דברים, אבל החיים האזרחיים לא נעצרים. כנ"ל באירופה. על אף מלחמות הרסניות עוד , אין 24/7 יותר, אין רגעים ש"החיים נעצרים", אין שידורים צפירות, אין חולצות לבנות ואין השבתה של המשק. מצבות 2,900 הנה נתון מעורר השתאות: בישראל יש ואנדרטאות רשמיות - יחס מספרי של אנדרטה לכל שמונה נופלים. לשם השוואה, במדינות אירופה היחס הוא אנדרטה אחת לכל עשרת אלפים חללים. גם אם לא ידעתם את זה, ידעתם את זה. הרי כל יציאה שלנו לטבע, כל נסיעה על כביש צידי, כל טיפוס לנקודת תצפית או טבילת רגליים במים תעביר אותנו דרך אנדרטה, פינת זיכרון או טנק הפוך. באותה מידה גם אין נקודה על המפה שבה לא קרה משהו: קרב, ירי, חטיפה, פיגוע או פיצוץ. אבל הסיבה האמיתית

שובר את הלב שכל כך הרבה זיכרון מבקש עתה להיכתב, להישמע, להיות מסופר, ושובר את הלב שאנחנו כבר לא יודעים איך. שמורשת גיבורי החיִל הפכה לאזור מסוכסך ונגוע

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 14

"תן לי לספר לך על שעה אחת בשבוע שעבר", אומר אל"מ א', מייסד ומפקד משימת התקי ־ פה "אופק פעיל", שאחראית על חיסול בכירים בחיזבאללה.

"בסביבות עשר בלילה יוצא חימוש מספינת חיל הים, שמחסל את מפקד גזרת הדרום של חיזבא ־ ללה, חאג' יוסף אסמאעיל האשם, במקום מסוים דקות ואנחנו מוציאים 20 בביירות. לא עוברות תקיפה של חיל האוויר על בכירים איראנים שנמ ־ צאים בדירה בביירות. התקיפה פוגעת במטרה. חצי שעה לאחר מכן אנחנו מזהים צוות של מחבלי כוח רדואן שעומד לתקוף כוחות שלנו צפונית לליטני, ומיד שולחים סחוט מנטלית אחרי עבודה בווליום כל כך גבוה וקבלת החלטות קשות בזמן קצר. הלב דופק במהירות ולפעמים מחסיר פעי ־ מה. למרות שאתה יושב, כל השרירים שלך נת ־ פסים. אבל בהחלט יש תחושת גאווה על ההצלחה". באוקטובר 7 החמ"ל של אופק פעיל - שמאז אחראי ישירות לחיסולם של אלפי מחבלי חיזבא ־ מתוכם במהלך "שאגת הארי" - נמצא 500 ללה, כ־ בבור של פיקוד צפון, מרכז העצבים והשליטה של המלחמה בצפון שנחפר עמוק מתחת לאדמה, בלב הסלעי הקשה של הר כנען. כמה עמוק? אסור לומר. רמז: צריך לרדת במעלית, הרבה זמן. ביקרתי שם בשבוע שעבר, בין הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן להודעה של נתניהו על מו"מ עם ממשלת לבנון, במה שמכונה "הצצה נדירה". בפעם האחרונה שבי ־ קר פה עיתונאי השתוללה בעולם מגפה. הפעם, אני חושד, הצבא התיר לנו להיכנס לבור כדי לגשר על הפער שמטריד פה את כולם, בין מה שהם רואים כהצלחה צבאית אדירה נגד חיזבאללה, שתפורט להלן - לבין המציאות הבלתי נסבלת של האזר ־ חים ביישובי הצפון, שספגו וסופגים עשרות שי ־ לשם ארטילריה שמשמידה את הכוח". חתיכת שעה. איך מרגישים כשהיא מסתיימת? "אנחנו לא חוגגים. אתה בעיקר

הצצה נדירה לבור שממנו מתנהלת הלחימה בצפון

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 18 הר כנען. “אנחנו מייצרים מציאות אחרת"

ברוכים הבאים למה שזכה בצה"ל לכינוי "הארמון": עמוק מתחת להר כנען, נמצא הבור החשאי של פיקוד צפון. מכאן מתנהלת כל הלחימה בלבנון: חיסולי בכירים, מתקפות על מחבלי רדואן, הפגזת משגרים ומה לא. דרור פויר נכנס לביקור במתקן המסווג, ושמע למה מכירים שם מקרוב כל מאהבת של מפקד בחיזבאללה, מדוע יש כאן מי שאומר שהביטוי "רצועת הביטחון" "עושה לי גירודים בכל הגוף", ולמה גם בחמ"לים שבמעבה האדמה מבינים שבסוף - הפתרון לא יכול להיות רק צבאי

דרור פויר

צילום: ישעיהו שוורץ, מתוך ויקיפדיה

19 ׀ ימ ים 7 ׀ 17. 04 . 2026

בתוך הבור (עם הכובע: דרור פויר). “התיישבות בלבנון? אלה הגיגים של אנשים שלא מייצגים דבר"

ומה בנוגע להרג של אזרחים בלתי מעו ־ רבים? "אנחנו כפופים לחוק, למדיניות, למי ־ דתיות, וזה תמיד פקטור שנלקח בחשבון. הרוב המוחלט של המשימות יידחה לעיתוי שייצר כמה שפחות נזק אגבי". יום לפני הביקור שלי בבור נערך בל ־ בנון מבצע "חושך נצחי" - מאה מטרות הופצצו בפחות מעשר דקות. במבצע נהרגו איש ונפצעו יותר מאלף. 300 למעלה מ־ לפי צה"ל, מאתיים מהם היו מחבלים; לפי הלבנונים ועיתונים זרים, הרוב המכריע של ההרוגים היו דווקא אזרחים. בבור של פיקוד צפון גאים מאוד במבצע, שאליו התכוננו שנים, ודי מנפנפים את הטענות בדבר אזרחים הרוגים. מה שכן, מספרים לי ש"בהתחלה רצו לקרוא למבצע שמש נצ ־ חית, אבל הרמטכ"ל אמר - לא תהיה להם שמש, יהיה להם חושך נצחי". × × × אני נפרד מא' ועושה את דרכי אל החמ"ל המרכזי בבור, חמ"ל האלוף. במ ־ סדרון אני חולף על פני קרוב משפחה רחוק שמשרת במילואים, ואנחנו משוחחים לרגע. "הוא מנל"ח מש"ת תמ"ס", אומרים לי המלווים שלי. בינינו, תמיד חשדתי בו שהוא כזה! בכלל, אני מפיק עונג לא סביר משלל ראשי התיבות הצבאיים שמקיפים אותי. אני רושם לעצמי כמה מילים כדי לשאול אח"כ, ובסוף שוכח: תמ"ס, שבצ"ק, העמ"צ, פו"ש, חד"ן רע"ן חממ"א, דרל"ת, מלמ"ח, ממב"צ. למה באזרחות אין לנו יותר כאלה? בחמ"ל האלוף אני פוגש את קמב"צ פצ"ן, סא"ל ק'. טיפוס חביב עד מאוד. "מפה", הוא מסביר לי, "מנהלים את כל פעילות הפיקוד. יש לי אלפי לוחמים בשטח, והמקום הזה מסדר את הכל", מה ־ מבצעים הכי מורכבים ועד לאספקת אוכל לחיילים. אנחנו מתיישבים מאחורי קיר זכוכית שמשקיף אל החמ"ל הגדול, שנ ־

לנו בצורה מאוד אינטימית". עד כמה אינטימית?

ראה בדיוק כמו שמדמיינים חמ"ל גדול - רק יותר טוב. כעשרים איש, רובם מי ־ לואימניקים, מכל גוני הצה"ל - מודיעין, חיל אוויר, עורף, רפואה, לוגיסטיקה, ים ועוד - יושבים מסביב לשולחן גדול בחצי מעגל אל מול קיר ענק ועליו שלל מסכים (לכל אחד יש גם מסך קטן משלו) שכל אחד מהם מייצג חמ"ל אחר, ומהם משתקפת המלחמה - רק בשקט ובשחור־לבן. תמונות ,X מגורענות, אנשים קטנים מסומנים ב־ פיצוצים דוממים. אין אזרחים מותשים וילדים מבוהלים, אין רסיסי זכוכיות. המ ־ לחמה קרובה מאוד אבל רחוקה לאללה. בחלק מהמסכים אפשר לראות שידורים ישירים משלל הרחפנים הפזורים בעו ־ מק לבנון. במסך השמאלי התחתון אנחנו עוקבים אחרי מחבל חיזבאללה שרוכב על אופנוע את נסיעתו האחרונה. "עד שהוא לא מת אני לא מצליח להתרכז", אומר ק'. במסך הימני העליון עוקבים אחר שיירה של ארבעה רכבים, במסך אחד רואים את פריסת חמש האוגדות שלנו בלבנון, באחר את פריסת האויב, באמצע המסך הגדול רשימה מתעדכנת של כל מה שקורה כרגע בפיקוד - והמון דברים קורים כרגע, ובכל רגע: שיגורים לכיוון קריית־שמונה, תקי ־ פות של מטוסים, מסוקים שממריאים ונו ־ חתים, תנועת כוחות, חייל נפצע קל מרסיס כוחותינו ("הקשל"טית מוסרת שמסע"ר עלה על מטען, 9 קוצר להנע והמתן"), די־ כלים תקולים, התראות חמות, פריסת כוחות, שיגור מהכפר עיינתא, ועוד שי ־ גורים ליישובי הצפון, ועוד - היו עשרות שיגורים ליישובי הצפון רק בזמן הביקור שלי. באחד המסכים נערכת שיחת וידאו עם המטכ"ל, ויש גם מסכים שמשדרים את ערוצי הטלוויזיה, אחד מהלקחים של בוקר באוקטובר, ואפילו מחשב אחד שמחובר 7 לטלגרם. הכל מתנהל בשקט וברצינות. "ככה", אומר ק', "נראה חמ"ל אלוף". ק' מצביע על אחד המסכים. כוחותינו מכתרים את הכפר בינת ג'ביל, הוא אומר. "בקרוב", אומר ק', "נכריז שבינת ג'ביל

גורים ביום, כולל ביום שבו ביקרתי בבור, שחייהם בסכנה ופרנסתם נפגעה. האם הפער נסגר? בסוף הכתבה תגידו אתם. × × × הבור של פיקוד צפון, שגדול יותר מה ־ בור המרכזי בקריה בתל־אביב, הוא כוורת ענקית, מרשימה ומסובכת בת עשרות קילומטרים של מסדרונות ארוכים, גרמי מדרגות מפותלים, תעלות צרות, דלתות סודיות, חדרים נעולים וחמ"לים מסווגים, שלשלושה מהם נכנסתי. יש גם בית כנסת וחדר אוכל, כמובן. אמרו לי שקל להיאבד בבור, אבל רק אחרי שהלכתי לשירותים ובקושי הצלחתי לחזור הבנתי עד כמה. אפילו מי שמשרת פה שנים לא מכיר את המקום על בוריו. בחלק מהמסדרונות בחרו המתכננים בחוכמה לוותר על קירות מטויחים, ואפשר ממש להרגיש שאתה בתוך מערה, לחוש את הלחות הצוננת, לגעת בהתרגשות בסלע החשוף והקר בן עשרות מיליוני השנים ולטעום את מי הגשם שירדו מהשמיים ומחלחלים כל הדרך אל התהום, מתעלמים מבני האדם ומהמלחמות שלהם. , באזרחות בכיר בתעשייה 57 אל"מ א', ימי 300 האווירית, עשה הרבה יותר מ־ באוקטובר. הוא הקים את 7 מילואים מאז יחידת אופק פעיל לפני כעשור. "המטרה המרכזית הייתה לענות על בעיה מבצעית: במלחמת לבנון השנייה היה לנו בנק מט ־ רות שנגמר אחרי יומיים, אפילו פחות. לא היו עוד מטרות, וזה הפך את הלחימה ללא אפקטיבית. זה נצרב בי, וחשבתי איך לייצר מנגנון יעיל, רציף ואיכותי של הרג פעי ־ לים בכירים בזמן אמת. באנו מתוך תפיסה נדרים עם חשיבה ּ של הייטק - ארבעה פאו מחוץ לקופסה, טכנולוגיה מתקדמת ושי ־ לוב דיסציפלינות שהביאו לתוצאות של אחוזי הצלחה. הפעילות שלנו 90 יותר מ־ היא מאוד תחבולנית ומתוחכמת, מעבר לכל דמיון", אומר א'. "כל מטרה מוכרת

"אינטימיות מלאה. חוץ מלהריח את המטרה, הכל. תשתמש בדמיון. תחשוב שאתה האובייקט ואני מסתכל עליך בכל רגע נתון, חשוף לדברים הכי פרטיים שלך - כולל אלה שאתה לא מספר עליהם לאף אחד. אנחנו צופים על היעד, על הסביבה שלו, יודעים איפה הוא, מה הוא מתכנן. איך הוא מתנהג, איך הוא חושב, מבינים אותו. לאנשים יש חולשות והרגלים והם עושים פעולות קבועות. אדם מתפלל, אוכל, הולך למאהבת שלו. אנשים עושים שגיאות, וככה אנחנו מוצאים אותם". יש בחמ"ל של אופק פעיל עוד סוג של אינטימיות. בנו של א', סרן במילואים, משרת לצדו בחמ"ל ומכווין יחידות אש מדויקות. בת הזוג של הבן היא חוקרת באמ"ן, נמצאת בחמ"ל אף היא, מייצרת מטרות, ו"יש לי בן נוסף, איש צוות אוויר, שלפעמים תוקף את היעדים שאנחנו מייצרים". ממש עסק משפחתי לחיסולים פתחתם לכם פה. "כן", מחייך א' חיוך עגום, "לרוע המזל". בעקבות ההצלחה של היחידה במבצע "חיצי הצפון" (שבמסגרתו סיכל צה"ל ' את רוב צמרת הפיקוד של 24 בספטמבר חיזבאללה, כולל נסראללה), ב"שאגת הארי", מספר א', "קיבלה היחידה אחריות לא רק על הרג בכירים, אלא על חיסול כל שרשרת הערך שתומכת בטרור. אנחנו פו ־ עלים בכל מקום ופוגעים בכל המרכיבים שמייצרים את הפעילות של חיזבאללה". אתם מחסלים, מסכלים, פוגעים ומשמי ־ דים - אבל עושה רושם שזה לא נגמר. עד מתי? כמה עוד מטרות יש לך בבנק המטרות? "יש, יש, הרשימה ארוכה וההזדמנויות קיימות כל הזמן. אבל הכל קשור להתפ ־ תחות המערכה. דע לך שהאויב נפגע, הוא במצוקה ניכרת ומתקשה הרבה יותר לגייס אנשים ולהשאיר אותם. הלחץ עובד".

צילומים: דובר צה"ל

אל"מ א', מפקד חמ"ל הסיכולים "אופק פעיל": "כל מטרה מוכרת לנו בצורה מאוד אינטימית. חוץ מלהריח את המטרה, הכל. אנחנו צופים על היעד, על הסביבה שלו, יודעים איפה הוא, מה הוא מתכנן, מבינים אותו. לאנשים יש חולשות והרגלים והם עושים פעולות קבועות. אדם מתפלל, אוכל, הולך למאהבת שלו. וככה אנחנו מוצאים אותם"

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 20

המזגן הטוב והמוביל בישראל המתקינים ממליצים על טורנדו אינוורטר

אמירשרון שרון מרכז האנרגיה בע"מ שנות וותק 38

מוני אלבז ענק המזגנים שנות וותק 30

נתן אלפסי סמל מזגנים שנות וותק 20

גלעד רוזנמן סופתהמיזוג בע״מ שנות וותק 25

אוהד בן אבו אוהד קור בע"מ שנות וותק 18

להשיג אצל המתקיניםהמורשיםברשתותהחשמל ובחנויותהחשמל המובחרות * 2095 : לייעוץ והזמנותהתקשרו

רונן מינץ מיזוג חיפה שנות וותק 35

ניב וייצמן קירור הילל שנות וותק 12

יש מזגן ויש טורנדו אינוורטר

הפצצה בכפר שיעי בדרום לבנון. “לא נשאיר אבן על אבן"

"התשובה הקצרה: לא. הארוכה: כמי מה אנחנו ְ יום, ידענו ל 600 שנמצא פה כ־ נכנסים. מי שהופתע, אני חושב, זה העו ־ רף. הוא חשב שחיזבאללה הוכרע, שהוא על ברכיו. ואז היישובים התחילו לחטוף. זה כואב, ולא משנה אם זה ארבע רקטות . אסור לנו להשלים עם אף מספר. 400 או צריך לעשות הכל כדי למגר את האיום. זו האחריות שלנו והצבא צריך חופש פעולה כדי לעמוד באתגר הגדול שלנו, להסיר את האיומים מהיישובים, ולפרק את הארגון מנשקו". וזה אפשרי? "אני מאמין שכן, ובתנאי שיהיה לזה המשך מדיני: כמו שאמר קלאוזביץ, המ ־ לחמה היא המשך המדיניות בדרכים אח ־ רות". אחרים לא חושבים ככה. "אפשר לפרק אותו מנשקו, אולי לא עד הנ"ט האחרון, אבל את מה שהיה - איום בלתי נסבל בפשיטה על יישובים, הקמת אוהלים על הגבול והליכה חופשית על קו הגבול - את זה לא נראה יותר. אנחנו מסירים את האיום, וההמשך צריך להיות במישור המדיני. אולי לא נצליח להשמיד את האידיאולוגיה, זה עניין דתי, אבל בוא נרחיק את זה מהאזרחים, וכמובן שנרחיק את זה גם בזמן. האם בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה יקום ארגון אחר שיילחם בנו? סביר להניח. הנחת היסוד שלנו צריכה להיות שהמערכה הזו לא תסתיים לעולם. היא תשתנה. תמיד נחיה על חרבנו". לא הופתעת מהירי. מה כן הפתיע? "לא הרבה, האמת, אנחנו מכירים אותם כבר שנים. מה שכן, רוח הלחימה שלהם והרצון להילחם - הם רואים בזה מלחמת דת - קצת הפתיעה. אבל גם הרוח הזאת נשברת ככל שאנחנו מכים בהם. בסוף גם

נגדע את הקשר בין איראן לחיזבאללה. "החיזבאללה", טוען ק' בעוד הירי לצפון נמשך, "שוכב על הרצפה ואנחנו דורכים לו על הצוואר". × × × אני עוזב את חמ"ל האלוף. בדרכי לחממ"א, חמ"ל מרכז האש, אני עובר שוב במסדרונות הארוכים, הזהים. הייתי פה או לא? מי יודע. ההבדל היחיד בין המס ־ דרונות הוא שולחנות הכיבוד. על שולחן פלסטיק במסדרון אחד אני מוצא חבילת מצות פתוחה ולצידה ריבת תות צבאית בצבע זרחני, שנראית כאילו הקופסה שבה היא נמצאת תתכלה לפניה. על שולחן אחר במסדרון אחר אני מוצא כריכים שנראה שהותקנו עוד לפני ביות החיטה. על שולחן אחר עוגיות ישנות. במסדרון אחד יש בית כנסת, באחר סניף "כוורת", בשלישי מט ־ בחון שנראה כמו כל המטבחונים הצבאיים שהייתם בהם. כי בסוף, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת והסודיות המוגברת, זה פחות או יותר אותו צה"ל מתחת לאדמה כמו הצה"ל שמעליה. הבור של פיקוד צפון נבנה כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים. נראה שזריזות לא הייתה אחד מהם, כי לקח כארבעים שנה לבנות אותו, ויש אומרים שהוא עדיין לא גמור. מכנים אותו "הארמון". הבור עמיד בפני טילים, רעידות אדמה, ובמקרה של התקפת אב"כ יכול להתנתק לגמרי מהעו ־ לם שבחוץ ולתפקד באופן עצמאי. לפעמים נדמה לך שהניתוק הזה מהבחוץ הוא התכו ־ נה העיקרית של המקום. בחד"ן חממ"א - חדר הדיונים של חמ"ל מרכז האש - אני פוגש את אל"מ י', מפקד החמ"ל. איש חינוך ממרכז הארץ ומי ־ ימים. "חיל 600 לואימניק כבר יותר מ־ הים, האוויר, חילות היבשה והמודיעין - הכל חלק מהתזמורת שאנחנו מנצחים עליה פה", הוא מפרט. "זו החממ"א, החמ"ל המרכזי של מאמץ האש הפיקודי, וזה הכלי הדומיננטי ביותר שעומד לרשות האלוף, ובמילה 'אש', הכוונה היא לכל מה שיכול לפרק את היכולת שלהם". אני מודה שחשבתי בתמימותי שהכוונה במילה אש היא לאש. חייבים לאהוב את השפה הצבאית. י' אומר: "החממ"א בנויה מכמה צלעות. יש את זרוע התכנון - שאנ ־ חנו קוראים לה זרוע התכנון". במקום אחר הוא אומר לי, "מפה אפשר להשפיע על המרחב באש". גם י' מלא במחמאות למבצע "חושך נצחי", שעורר בעולם לא מעט זעם. "זה היה תיאום מושלם. תהליך שלקח המון זמן, מודיעין ותכנון שהבשילו לרעיון והזדמ ־ נות שצצה, אושרה ומומשה. היכולת לקחת כל כך הרבה פרטים ולארגן אותם היא אמנות. זה אירוע שתוכנן המון זמן ולקח לא יותר מחמש דקות וחצי. היום אנחנו מבינים שהאויב קיבל מכה קשה. זה הישג משמעותי". יש טענה שנהרגו המון אזרחים. "עצרתי עשרות תקיפות כי ידענו שיש שם אזרחים, גם אם היו לידם אנשים שהיו ראויים למות. אני שמח שאנחנו כאלה, פו ־ עלים כירורגית, מקצועית ומוסרית. אנחנו לא כמוהם. אסור להרוג אזרחים". הופתעת מכמות השיגורים והירי של חי ־ זבאללה אחרי שנתיים וחצי של מלחמה?

AFP - KAWNAT HAJU צילום:

אל"מ י', מפקד חמ"ל מרכז האש: "אפשר לפרק את חיזבאללה מנשקו, אולי לא עד הנ"ט האחרון, אבל את מה שהיה - איום בלתי נסבל בפשיטה על יישובים, הקמת אוהלים על הגבול - את זה לא נראה יותר. ההמשך צריך להיות במישור המדיני. האם בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה יקום ארגון אחר שיילחם בנו? תמיד נחיה על חרבנו"

ליישובי הצפון, נכון? תושבי מטולה ושתו ־ לה כבר לא הולכים לישון בפחד שיפשטו עליהם. זה לא מעסיק אותם - וזה דבר דר ־ באוקטובר. 7 מטי. תיזכר איפה היינו לפני זה דבר מדהים. הרחקנו בצורה ברורה ומוח ־ לטת (ואז מסייג את עצמו: 'בצורה משמעו ־ תית') את איום הפשיטה על יישובי הצפון. הלכנו קדימה לקו הנ"ט - וכבר כמעט לא יורים על היישובים. אנחנו נמצאים בכל רכס שולט שממנו אפשר לירות על היישו ־ בים. כמעט לא יורים יותר, רק נ"ט אחד בארבעת הימים האחרונים. נותרה משימת הרקטות, ואנחנו על זה בכל הכוח". ועדיין, מאה ליום. "כן, אבל שני שליש מזה על הכוחות. על כל תמ"ס (ראשי התיבות של נשק תלול־מסלול, כמו רקטה) שנורה לכוחו ־ תינו ולא ליישובים, זה אומר שאני עושה את המשימה. זה מסוכן, אבל זו המשימה שלנו. ולא השלמנו את העבודה. זה ברור לי. נביא למציאות כזאת שתושבי הצפון יהיה שמחים ובטוחים. הדרך ארוכה ומפו ־ תלת, אבל נגיע לשם. אני מאמין בזה בכל ליבי. חיזבאללה לא בקרב גבורה הרואי. זה לא האויב שהאדרנו וגידלנו. הוא נלחם, כן, אבל אנחנו מתמודדים מולו. בכל קרב, ידנו על העליונה". אז עכשיו יש לנו חמש אוגדות בלבנון. מה התכנון, רצועת ביטחון חדשה? "אנחנו תופסים את הקווים מהם נורה נ"ט. לא תשמע אותי אומר את המילים 'רצועת ביטחון'". , היית ילד כשיצאנו מלבנון, 35 אתה בן ואולי אתה לא זוכר את הגיהינום הזה. מה שונה הפעם? "מעריך שלא נחזור על אותה שיטה, אבל יחד עם זאת צריך לאפשר מציאות שקטה לתושבי הצפון. אנחנו מייצבים את זה עכשיו, בונים גבול בטוח. לא נא ־ פשר לחיזבאללה להתבסס מדרום לליטני. נחסום את הדרכים, נייבש את מקורות המימון, לא נשאיר אבן על אבן. הכל כדי לגרום להם לא לרצות לתקוף. ובעיקר,

בידינו". בידינו? שוב. בפעם המי יודע כמה. אני מרגיש שכולנו ממלאים תפקיד בסרט שכבר היינו בו מלא פעמים, ואף פעם לא היה לו סוף טוב. אנחנו עושים כל פעם את אותו הדבר בערך, ומצפים למשהו אחר לגמרי. אבל מצד שני, מה כבר אפשר לעשות? כשמדגדגים אותך אתה צוחק, כשמנסים להרוג אותך אתה נלחם. מצבו של החייל שנפצע בסדר, מעד ־ לא נפגע. "אנחנו 9 כנים אותנו. גם הדי־ ביממה מאוד שקטה בסך הכל", אומר ק'. לא אם שואלים את תושבי הצפון. על אחד המסכים עדכון: שיגורים מנ ־ בטיה. מטוס מוזעק למקום. "אנחנו מזהים מי שיגרו", אומר ק', "רואים אותם בורחים - ובום, אנחנו תוקפים". אבל זה כבר מאוחר מדי, לא? "הם לא ישגרו שוב. אנחנו תוקפים וצ ־ דים ומפרקים אותם. נקווה שנראה ירידה בכמות הירי". אתה רואה הצלחה? "לא מספיק". למה לא? "כי לא משנה מה נעשה, לא נגיע לא ־ חרונת הרקטות. זו משימה בלתי אפשרית, לבנון מדינה סבוכה, הדברים מוחבאים בכל משגרים 200 מיני ואדיות. השמדנו יותר מ־ בארבעים הימים האחרונים. ועדיין, צריך להשתפר. אפשר להרחיק את האיום דר ־ מטית, וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות. תפקידי שלא יהיה חייל רדואן אחד מדרום לליטני". משגרים מתוך כמה? 200 "לא יודע להגיד, אחוזים גבוהים ממה שיש להם. להבנתי, אנחנו מתקדמים מאוד במשימה. תראה שממוצע השיגורים ירד למאה שיגורים ביום". 200 דרמטית. מ־ כן, אבל מאה שיגורים ביום זה המון. "נכון. אנחנו מבינים את החשיבות ונ ־ מצאים בפעילות עצימה. כל המערכה היא למען היישובים. אתה שואל על מספר הר ־ קטות כדוגמה לחוסר הצלחה - וזה נכון - אבל אתה כבר לא שואל על הפשיטה

הם בני אדם, כשאנשים סביבך מתים, כש ־ תגבורת לא מגיעה והאספקה מושמדת - הם נשברים". אתה לא מרגיש את הפער בין תחושת השליטה והניצחון שאתם משדרים פה לבין הבלבול והפחד בחוץ? "אני חושב שאנשים מבינים את ההיש ־ גים. אבל אני מבין את השחיקה והעייפות של האזרח שרץ למקלט. לך ולתקשורת יש תפקיד חשוב: לתווך את המציאות הזאת, להעצים את זה שאנחנו מביאים הישגים. שעזבנו בתים, עסקים ומשפחות כדי לייצר מציאות אחרת". אולי התפקיד שלי הוא דווקא לתווך את המציאות העגומה והמפחידה שבחוץ לך ולחברים בצבא. כי הפער בין הניצחון פה למטה לחיים הקטועים שם למעלה אדיר. "לא בחרנו במלחמה הזאת. היא נכפ ־ סוכל: חאג' יוסף אסמאעיל האשם

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 24

לחיות בביטחון מלא בקו ראשון לים! ממ"ד

בכל דירה

! פתחנו

הדמיה להמחשה בלבד

הדיור המוגן היוקרתי בארץ קו ראשון לים, חוף ראשל”צ

Ronena&Co

מ׳ מקו המים, המיועד לאנשים עצמאיים 130 לחיות מול הים. לחיות נכון. פרוטיאה בים – דיור מוגן יוקרתי ואקסקלוסיבי, במרחק , מרפסות נוף לים ומפרט כולן עם ממ״ד חדרים ופנטהאוזים, 3 – 2 שמורגלים לאיכות חיים גבוהה. הפרויקט מציע דירות מרווחות של וחיי תרבות ופעילות עשירים. אנחנו מזמינים אתכם לסיור עם קפה ועוגה מול הים, 24/7 פרימיום, לצד שירות אישי, צוות רפואי מקצועי להרגיש את הבריזה, לראות את הדירות המעוצבות ולהכיר מקרוב את הסטנדרט של פרוטיאה.

* 9405 שריינו פגישת ייעוץ אישית וגלו את הפרק הבא שלכם מול הים

proteahomes.co.il / פרוטיאה באלקנה / פרוטיאה בהר / פרוטיאה בכפר / פרוטיאה בים

בתוך בור הפיקוד. “לא משנה מה נעשה, לא נגיע לאחרונת הרקטות"

עקוב אחרי כוח רדואן. המידע שהיה לנו פה, וזה נכון אבסולוטית, טוב הרבה יותר ממה שהיה בדרום - בלי להגיד משהו רע עליהם. הייתה לנו אחיזה מודיעינית חזקה. והיינו ערוכים מולם". גדודים על הגדר 15 ערוכים? הם היו עם ואנחנו רק עם ארבעה. "כן, אבל להביא הנה את הצבא היה שעות". 3 לוקח ראינו בעוטף מה אפשר לעשות בשלוש שעות. "נכון, אבל שוב: המודיעין, ההיערכות ועולמות ההרתעה פה היו הרבה יותר טו ת בים". י' קורא לקמ"ן שלו, משה. "לא יודע מה היה קורה אילו", הוא אומר, "אבל התרחיש הזה, של פשיטות על יישובים וטבח - לא נכון. אם הם היו חושבים או מתכננים לה ת צטרף לחמאס, היינו יודעים קודם ונערכים מולם". "בקיצור", אומר י', "לא נס ולא נעליים. בכלל, אני לא אוהב את הדיבור על נסים. אנחנו עובדים פה קשה מאוד. שום נס - פה אי אפשר היה להרים בהפתעה אירוע בסדר גודל שהיה בעוטף עזה". "אף פעם אסור לומר 'לי זה לא יקרה'", אומר משה הקמ"ן. "למדנו להיות צנועים ופחדנים, אבל במבחן התוצאה ובפרספק ת טיבה של שנתיים וחצי - ההיערכויות פה היו נכונות, פעם אחר פעם". אז אתה אומר לי שחיזבאללה היה מור ־ תע? "זו לא מילה שאנחנו משתמשים בה פה. מילה שרופה. הצניעות נלמדה, אבל מצד שני אסור להאדיר אותם יותר מדי. סביר להניח שזה לא היה קורה פה. המודיעין היה טוב". אנחנו ממשיכים לדבר על הפער בין ההצלחות הצבאיות למצב הרוח. "מה שא ת נחנו עושים לא משתקף בחוץ", אומר י', "אבל בכלל לא, לצערי. דיברתי עם חבר ששאל אותי 'איך אתם מתמודדים עם התבוסה?' זה הטריף אותי. תבוסה? מצבנו בוודאות טוב יותר מזה שהיה - תאמין לי שהדבר האחרון שהצד השני מרגיש זה ני ת צחון - וזה מקומם אותי". "יש פה הכרעה, יש פה ניצחון", אומר לי רב סרן במילואים עם עיניים אדומות אחרי לילה ללא שינה. "יש אויב שהולך ומתמעט ונהרג. אנחנו עומדים במשימה הצבאית, גאים במה שאנחנו עושים ורואים תוצאות - חיים של אזרחים ושל חיילים שניצלו כי האויב לא הגיע אליהם, גם בזכותנו. אני רואה את כל הדברים האלה, אבל לא יכול לשתף אותם בבית. זה מתסכל". בסדר, אבל התסכול האזרחי של משפ ־ חה שגרה בצפון גובר בעיניי על התסכול הצבאי שלך, מצטער. "השאלה לגבי קריית־שמונה", אומר י', "ואתה צודק במה שאמרת, תיענה לאורך זמן. זה המבחן. ואני מאמין שהזמן יראה את × ההישגים שהבאנו". drorfo@gmail.com

תה עלינו. גם אם התקופה הזו תארך עוד שנה, נעמוד בה. אנחנו במאבק קיומי, והוא קודם לדברים האחרים, מה לעשות. זו גזי ת רת גורל, אבל אני מאמין שאחרי המערכה הזאת נוכל לשכוח את הצליל של התרעת פיקוד העורף. פשוט נשכח. אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי פה". "ואני רק מזכיר לך", מוסיף אל"מ י', באוקטובר דובר פה על מאות 7 "שעד אלפי טילים של חיזבאללה שיחשיכו את מדינת ישראל. אנשים רצו לקנות גנרטו ת רים. האיום היה אמיתי, אבל הבהלה שנוצ ת רה בתודעה שלנו גדולה בהרבה ממה שהיה במציאות". למה זה? "אני חושב שכחברה וכעם אנחנו קצת עייפים, ובצדק. אנחנו עם חפצי חיים, וכ ת שזה מתנגש עם המציאות, עולה גם סף החשש. אולי היינו צריכים לקבל סטירה, לצערי, להיזכר שאנחנו לא בלתי מנוצ ת חים. לצאת מהשאננות. היום יש חיץ בי ת נינו לבינם, שהסיר את האיום הישיר מכל יישוב בישראל - בגבול עזה, לבנון וסוריה. אנחנו מנקים את השטח. האיום הישיר הזה לא יהיה יותר. גם איום הכטב"מים, שהיה האיום הכי מפחיד, הצטמצם, כמעט נעלם. ת � באוקטובר חיינו בסוג של התכ 7 עד בות עם האויב. זה לא קיים יותר. אנחנו מייצרים מציאות אחרת, מרחיקים את האיום ומגיבים מיידית. זו התפיסה הנכונה, ואני מקווה שהדרג המדיני יצליח לתחזק את זה מבחינה מדינית". ומה אתה רואה, שוב רצועת ביטחון? "רק מלשמוע את המילים האלה נהיים לי גירודים בכל הגוף. לא נקים רצועת בי ת טחון כמו המודל ההוא. נקים רצועה יותר אקטיבית שתביא אותנו להסדר. נייצר את זה, וכשהמהלכים המדיניים יאפשרו את זה נצא משם. אין לנו עניין להישאר בלבנון". דווקא יש אנשים שרוצים להתיישב בל ־ בנון. "אלה הגיגים של אנשים שלא מייצגים דבר. זה גם לא קורה בשטח. אין לישראל שאיפות התפשטות. השאיפה היחידה היא ביטחון, וכמובן גם שלום". אתה חושב שלגרש יותר ממיליון אנשים מהבית עוזר לישראל, לביטחון או לש ־ לום? "אני לא מגרש, אני מאריך את חייהם. לא בציניות. הם בני ערובה של טרוריס ת טים פונדמנטליסטים, שבחסותם מוציאים אזרחים אחרים להורג, שהם אנחנו. זה שאני מוציא אותם מאזור הלחימה ומייצר אזור סטרילי זה דבר אתי וערכי שמציל את חייהם. גם אם זה מוציא אותם מאזור הנוחות שלהם". אתה לא מייצר ככה את האויב הבא? "לא חושב. אולי באותו רגע הם כוע ת סים ומתוסכלים לראות בית שהפך לעיי חורבות. אבל בתוך תוכם הם יודעים את מי להאשים: את החיזבאללה בלבנון ובעזה את החמאס. אני מקווה שהם ייקחו אחריות על חייהם". × × × אני חושב על כל ההישגים שמנו באוזניי - הרחקת איום הנ"ט, הסרת איום הפשיטה, הקטנת הסכנה שבכטב"מים ואפילו הירי ת דה בכמות השיגורים הממוצעת שניחתת על יישובי הצפון. זה הרבה וזה יפה - אבל זה רחוק מלהספיק. הקולות של תושבי

צילום: דובר צה"ל

ולירות, זה לא משהו שאתה יכול למנוע, אלא אם כן תמנע ממנו להיות במרחב. הדרך היחידה שהוא לא יירה היא הרתעה, לא כי תהרוג את האחרון". אז אתה מדלל את כוחות רדואן, שזה מצוין, אבל אנשים עדיין ממשיכים לה ־ תגייס לשם? "כן, אבל מגויסים אנשים ברמה נמוכה יותר, שמקבלים הכשרה גרועה יותר. את כל שרשרת הפיקוד הורדנו. אז כן, תמיד יש מחליף, אבל הם חסרי ניסיון. הרמה שלהם יורדת עוד ועוד. זה כבר לא לוח ת מי הקומנדו המצוידים שהתאמנו בסוריה.

הצפון הנאנקים נשמעים חזק יותר באוזניי מקולות אנשי הצבא המרוצים מעצמם, גם אם יש הרבה אמת בדבריהם. אנחנו יורדים, או עולים, אל "חמ"ל רדואן". חמ"ל קטן ואינטימי יותר ביחס לחמ"ל האלוף והחממ"א, שמקיפים פחות או יותר את הכל. כאן, כמו בחמ"ל של אופק פעיל, הכל מרגיש הרבה יותר בוטיק - עד כדי מכונת האספרסו המשוכללת שניצבת בצד החדר ולידה עוגת תפוזים ביתית. תא"ל י' הוא מפקד החמ"ל, ורוב האנ ת במשמרת) 20 סה"כ, או כ־ 60 שים פה (כ־ הם ליהוק אישי שלו, כמו גם מכונת

תא"ל י', מפקד החמ"ל שמופקד על הלחימה בכוח רדואן: "הרוב ברחו, ואלה שנותרו נכנעו. המורל שלהם ירוד, אין להם ציוד, מגויסים אנשים ברמה נמוכה יותר, שמקבלים הכשרה גרועה יותר. זה כבר לא לוחמי הקומנדו שהתאמנו בסוריה. ממש לא. הורדנו להם ארבעה דורות של פיקוד. כל מפגש מסתיים בניצחון מובהק שלנו"

ממש לא. הורדנו להם ארבעה דורות של פיקוד. כל מפגש מסתיים בניצחון מובהק שלנו". לפני כשבועיים שבה כוח גבעתי שני מחבלי רדואן. מה למדתם מהם? "הרוב ברחו, ואלה שנותרו נכנעו. למ ת דנו שהמורל שלהם ירוד, שאין להם ציוד מתאים, ראית עליהם את סימני הכניעה והשבירה, ראית שאין קשר בין הצה ת רות המנהיגים לבין הכוח בפועל. המי ת דע שהושג מהם היה משמעותי, אבל אני מרשה לעצמי לומר שלא היה משהו אחד שהפתיע באמת". י' וצוותו החביב מראים לי מקבץ סר ת טונים מתוך המבצעים המובחרים: פה הפ ת צצות אימתניות על כניסה למנהרות על יד הליטני, שם הפצצות נקודתיות ופחות. באחד הסרטונים נראה מחבל עוסק בע ת נייניו עד שהוא עולה השמיימה בפיצוץ אדיר, שמלמד אותנו שהוא נשא כמות רצינית מאוד של אמל"ח. אני לא עצוב על מותו של מחבל, שיהיה ברור, אבל סרטונים של אנשים מתפוצצים לא עושים לי טוב. במוסף הזה התפרסם בינואר תחקיר גדול של עמיתי יאיר קראוס, על מה שהיה קורה אילו חיזבאללה היה מצטרף לחמאס באוקטובר. דובר שם על טבח רציני 7־ ב ונורא יותר ממה שהיה בעוטף עזה. "קראתי", אומר תא"ל י', "זה מאוד עי ת צבן וקומם אותי. אני לא יכול לומר מה היה קורה אם היו תוקפים, אבל יש פה אנ ת שים ששנים עוסקים ונערכים מול האיום הזה, עם משאבים אדירים. הושקעה כמות אדירה של חיילים, מאמצים ומודיעין בל ת

האספרסו. בצד ימין של החדר יושבים אנשי המודיעין, "עם המידע הכי אינ ת טימי", ובצד שמאל אנשי המבצעים. על חלק מהמסכים, רחפנים סורקים את השטח עמוק־עמוק בתוך לבנון בחיפוש אחר מחבלים. את החלק האחר של המ ת סכים, איפה שהחומר הבאמת מעניין, לא נתנו לי לראות. "אנחנו מכלול בתוך מרכז האש הפי ת קודי", הוא אומר, "שנועד להתמודד עם באוקטובר היו 7 פוג'י (גדודי) רדואן. לפני גדודים כאלה עם משימות ותוכניות 15 לפשיטה על יישובים בסמוך לגדר. היום אין להם גדודים, וכוח רדואן לא ערוך יותר לבצע תקיפות כאלה". מחב 3,000־ באוקטובר דובר על כ 7 עד ־ לי רדואן. כמה נותרו? "במרחב דרום לבנון, מאות. אנחנו לא יודעים את המספר המדויק, אבל לבטח 1,500־ פחותמאלף. ב'חיצי הצפון' חיסלנו כ לפחות. 400 מהם, וב'שאגת הארי' עוד כ־ חיילי כוח 1,500 באוקטובר היו לך 7 אם ב־ רדואן על הגדר - זה היה הפחד הכי גדול. היום אין לך סמוך לגדר כלום. אולי פעי ת לים בודדים, אבל אין אף מסגרת גדודית או חטיבתית. לא קיים. זה אחד האירועים הכי משמעותיים במלחמה הזאת". ומעבר לליטני, הם משתקמים? "לא. אנחנו פועלים גם צפונית לליטני, ואנחנו בחופש פעולה בכל מקום בלבנון. שמע, אין סיכוי למחוק אותם לגמרי. כי תמיד יהיה עוד אחד. בסוף אתה רוצה לש ת חוק את היכולות. הם לא יכולים לפשוט על יישובים. אם פעיל אחד רוצה לקחת נ"ט

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 26