ידיעות אחרונות 7 ימים

היוונים שגרים פה. זה הבית שלהם”. המודל של השניים עובד ככה: לירון את אורי רכשו את הקרקעות, והם גם אלה שבונים את הבתים. הם מציעים שלושה דגמים, ומהם התושבים החדשים צריכים לבחור. אורי: “קנינו עשרות דונמים והתחלנו לבנות את הבתים הראשונים. הבית שלנו והבית של חמי וחמותי. זה בא מהם. הם ראו מה אנחנו עושים והחליטו להצטרף. כבר מהמשפחה הראשונה, יש עלייה לקרקע”. לירון: “יש חמש משפחות ישראליות שכבר הצטרפו אלינו”. אפילו הטרמינולוגיה חלוצית־ישראלית. ובוובינרים “בפרסום ברשתות לישראלים, אנחנו אומרים: ‘בואו לחיות בחצי מחיר ממה שעולה בישראל’. מ”ר, על 110 ההשקעה שנדרשת עבור מגרש של שני דונם, היא כעשירית ממה שהיה עולה להם בישראל. זה גם במרחק שעתיים טיסה מהארץ, כאילו רק עברת לעיר אחרת בישראל”. מה תנאי הקבלה? “אנשים טובים, לא משנה אם זוג מבוגרים, משפחה עם ילדים או חבר’ה צעירים. אבל שיידעו אנגלית ברמה בסיסית ושתהיה להם איתנות פיננסית כדי לשלם על הבנייה. אנחנו לא פוליטיים ולא מעניין אותנו ימין או שמאל”. “אנחנו מחפשים אנשים שרוצים לבנות קהילה”, אורי מוסיף, “שיש להם זיק בעיניים. הגיעו אלינו זוג ייננים שרוצים להקים יקב. יש מי שהגיע מעולמות הטיפול האלטרנטיבי, שרוצה להקים מרכז טיפולים בכפר. אגב, אנחנו מפרישים קרקעות לטובת שימושים ציבוריים. שתלנו עצים ליער מאכל, יש אזור שמיועד לגינת שעשועים”. אתם מתכוונים לבנות מערכת חינוך משלכם? “הילדים באזור סלוניקי הולכים לבתי ספר בינלאומיים או יווניים. אני מוביל את תנועת הנוער של הישראלים. כבר עכשיו אנחנו חוגגים כל חג ביחד”. לאילו ממדים אתם רוצים לגדול? בתי אב זה החזון הסופי. 300 לירון: “ 23 הגרעין הראשון יהיה מורכב מ־ משפחות ישראליות, ואחרי זה נפנה לקהל בינלאומי וגם ליוונים”. הישראלים שפונים אליכם מספרים שזה קשור למצב הביטחוני והפוליטי? “זה תמיד קשור למה שקורה בארץ. אם זהלאעזה זהחיזבאללה, ואםלאחיזבאללה זה איראן. אני ממש רואה בכפר הזה שחזור של הילדות שלי בגבעת ישעיהו, המושב שגדלתי בו. הצרכנייה, בית העם, ללכת לשכנים בכפכפים. בישראל, מושבים היום זה לעשירים בלבד”. אתם רואים אפשרות שתחזרו לישראל ביום מן הימים? “ישראל תמיד תישאר הבית שלי, אבל לחזור לארץ זה לחזור לממ”ד ולטילים. גם לא נעמוד במחירים בארץ. אבל אם דברים ישתנו בישראל, יסיימו עם המלחמות, יורידו את יוקר המחיה, נשמח מאוד לחזור”. אורי: “כשהמערכת בישראל תתחיל לשרת אותנו, האזרחים, יהיה על מה לדבר”. ), פרילנסרית בתחום מערכות מידע, 39( חן ), מנהל מוצר בהייטק, הורים 40( ודני

בסלוניקי וצפון יוון, התלהבנו מהמקום ומהקרבה לישראל, עד שהבנו שזהו, אנחנו באוקטובר חולל 7 תוקעים פה עוגן. בכלל, שינוי מטורף. לפני ארבע שנים היינו אחת מארבע משפחות שהגיעו לסלוניקי. . נוצר ביקוש מאוד 50 היום יש יותר מ־ גדול לתושבות, לגולדן ויזה, על בסיס השקעה בנדל”ן ביוון. עם תחילת המערכה האחרונה מול איראן, שוב נהיה גל של ישראלים שפנו וביקשו את עזרתי”. בכמה כסף צריך לרכוש כאן בית כדי לקבל תושבות? אלף יורו”. 250“ אורי, בעלים של חברה קטנה בישראל המעניקה הטבות למתנדבים (“באר המשאלות”), ואשתו הדס, שמלווה נשים לאחר לידה, בונים בימים אלה את ביתם Neorama Thessaloniki ב”נאורמה” ( בפייסבוק). “כשהגענו ליוון, הבנתי שנישאר פה בעתיד הנראה לעין. לאשתי לקח זמן להשתכנע. אבל זה לא שלי היה קל. אני ציוני, עליתי לארץ מארצות־ הברית כחייל בודד, התגייסתי לצנחנים, אבל קודם כל אני חובש את הכובע של אבא”. תסביר לי למה לעזובאתהארץ, אבל עדיין לרצות לגור במודל קהילתי־ישראלי? “החלום שלי ושל אשתי היה להיות חלק מקהילה, לגור בבית עם גינה. התקבלנו למושב בגולן, ואז פרצה המלחמה. כשהגענו לפה, פתאום היה לי חזון לבנות קהילה ישראלית”. מה מכיל החזון? “חזרה לאדמה, לנורמליות, לקצב שמתאים יותר לנפש ולגוף האדם, כמו שחיים היוונים. החלום הוא לשבת במרפסת מול הנוף, עם חבר וכוס קפה שעולה חצי 800 יורו, ולא במסעדה, על חשבון של שקל. בארץ, מרוץ החיים לא מאפשר חיי קהילה פעילים. המרדף האינסופי אחרי פרנסה, לסדר עתיד לילדים, הפקקים”. “אתה רץ כמו עכבר ממקום למקום”, מחזקת לירון. אורי: “רציתי שהילדים ירוצו בחוץ, ישחקו כדורגל, שנוכל לדפוקעל הדלתשל השכן, לבקש כוס שמן, לחגוג שישי וחגים ביחד. כשהתחלתי לדבר עם ישראלים, הבנתי שאני לא היחיד. כל משפחה שמצטרפת, מקבלת חלקה משמעותית של שני דונם לפחות”. אני מתעקשת להבין: אפשר פשוט לחיות בכפר יווני. תסבירו לי את הרצון לגור בינות לישראלים. לירון: “בסופו של דבר השפה, התרבות, ההיסטוריה, השורשים וזווית הראייה זהים. התקשורת יותר פשוטה. ישראלים גם יודעיםמה זה יישובקהילתי. הכפריםפהלא קהילתיים כמו שרצינו. מצד שני, למרות שהגרעין הראשון הוא ישראלי, אנחנו לא רוצים להפוך למובלעת ישראלית. הרעיון הוא להיטמע בקהילה המקומית, לכבד את

“בישראל, מושב זה לעשירים בלבד” “נאורמה”, סלוניקי, יוון בימים אלה ממש, בזמן שאנחנו פה בישראל בזמן פציעות, מחכים לראות אם הלחימה תחודש ונחזור למעגל האימה והייאוש ‑ לירון אורלב ואורי אברהם קמים כל בוקר עם שיר חדש בלב ועם ים של השראה. הסיבה: הם מקימים כפר חדש, “נאורמה”, בפרברי סלוניקי, שיהפוך בעתיד לבינלאומי. בינתיים, הגרעין הראשון של המתיישבים החדשים מורכב מישראלים. בהמשך, הם מבטיחים, הפרסום יתרחב, וימשוך גם גויים לכפר שנושא את השם היומרני “חזון חדש”. ), במקור מקריית־אונו, 47( אורלב בעלת רשת גני ילדים לשעבר, עזבה את הארץ עם בעלה והבת הצעירה (שני הגדולים הטילו וטו ונשארו בארץ) כבר לפני ארבע שנים. הם בנו את בית חלומותיהם בפרברי סלוניקי, ואורלב פנתה לתחום מניב: ליווי ישראלים בהליך תושבות ביוון. ) הגיע עם אשתו ושני 37 אורי אברהם ( ילדיהם ליוון במהלך מלחמת חרבות ברזל, ופנה לאורלב על מנת שזו תלווה אותם עד לקבלת הוויזה. על הדרך סיפר לה על חלום שיש לו, להקים כפר ישראלי ביוון. אורלב אמרה לו שהיא אול־אין, אבל בשינוי אחד: שהכפר יהיה פתוח לכל מי שיחפוץ להצטרף לחיי קהילה. אברהם הסכים, וכך נולד “נאורמה”. בתחושתה, אורלב לא רצתה לעזוב את ישראל אלא נדחקה לכך. “המעבר שלנו לא נבע רק מיצר הרפתקנות וניסיון לגור במקום אחר, אלא גם מהבנה לאן החברה הולכת. האלימות, חוסר הסובלנות. החינוך שהתחיל לקרטע. להפעיל גן ילדים בקורונה עם ‘כן תפתחי ולא תפתחי’ היה בלתי נסבל”. אז אתם מחליטים פשוט לארוז ולעזוב? “זה התחיל כהרפתקה. נסענו לטייל

"החלום הוא לשבת במרפסת, מול אורי אברהם: הנוף, עם חבר וכוס קפה שעולה חצי יורו, ולא שקל. בארץ, מרוץ 800 במסעדה, על חשבון של החיים לא מאפשר חיי קהילה. אתה כל הזמן במרדף אחרי פרנסה ועתיד לילדים"

לשלושה המתגוררים באחד ממושבי עמק חפר, הם בין הרוכשים הראשונים של בית ב”נאורמה”. בית זו מילה מצומצמת, שכן מדובר בשטחשלשבעה דונם בכפר. ישכבר כרטיסי טיסה ליולי הקרוב, עם תום שנת הלימודים. הם יגורו בשכירות עד שהבית יהיה מוכן, בינואר. עכשיו הם נרגשים מול העתיד החדש שמחכה להם, אבל מבקשים לשמור על אנונימיות. יודעים שבישראל פחות אוהבים אנשים שעוזבים. דני: “למרות שאני קיבוצניק במקור, סבא שלי מהמקימים, וגדלתי על ‘בירה

"רגוע פה". בית ב”סנטירא"

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 44