ידיעות אחרונות 7 ימים

"חיבור עם אנשים סקרנים כמונו". מייסדי “סנטירא", יון בלוך־רנד, עדי ויצמן ודימוסטניס ליברקיס (מימין)

"מתחילים את הבוקר בזריחה, עדי ויצמן: יושבים בישיבה שקטה ומתחלקים לעבודות. בנייה בבטון, חקלאות, עסקים, להביא חתונות לחווה.

ואז אוכלים צהריים יחד ומדברים ולפעמים השיחה מתפתחת לשאלה מעניינת שעולה"

דיבר אלינו. כפר קהילתי, לקנות בית עם שטח ולא לגור בדירה”. דני: “זה גם לגור קרוב לישראל ולמשפחה. זה מזג אוויר כמו בישראל, מ”ר, 250 זה ים. זה לממש חלום. בית של שיכיל גם בית אירוח ובריכה ענקית, עולה לנו שני מיליון שקל. אנחנו ליד מוסדות חינוך טובים, בית חולים חדש, שדה תעופה. זה לא איזה חור. ארבע דקות מאיתנו יש מתחם קניות גדול ואיקאה. זו אירופה, בסופו של דבר”. חן: “בית פה במושב עומד עכשיו מ”ר על חצי דונם, 140 למכירה, בעשרה מיליון שקל. זה סתם את הגולל מבחינתנו. טסנו בפברואר לפני שנה לראות מקרוב. הלכנו לבדוק בתי ספר, פגשנו אדריכלית. קיבלנו הנחה גדולה כי היינו בין המשפחות הראשונות”. לאן רשמתם את הילדים? “התלבטנו, והחלטנו ללכת על בית הספר היווני הפרטי. הם כבר לומדים יוונית עם מורה בזום. השפה זה אתגר רציני, ואם זה לא ילך נעביר אותם לבית הספר האמריקאי”. אבל יש מחירים להגירה. חן: “בסוף נהיה נטע זר. אין מה לעשות. אני מחוברת לארץ, ולמרות שזה צעד שאני שלמה איתו, זה צעד קשה. כשהיינו בתאילנד, אמא שלי רצתה שכבר נחזור. באוקטובר, 7 התגעגעה לנכדים. אחרי היא אמרה לי ‘אני מצטערת שלא אמרתי לך להישאר בתאילנד’”. איך הילדים הגיבו למעבר? חן: “טסנו בלעדיהם, לבדוק. כבר בטיסה חזרה דני אמר, אני רוצה שנלך על זה. לי זה לקח יומיים. כשסיפרנו לילדים, מכרנו להם את זה קצת חומרי, שיהיה לנו בית גדול. היו חששות, אבל אחרי כמה לילות עם אזעקות, הבן הגדול שלי אמר ‘בא לי כבר לעבור ליוון’”.

"זו לא תנועת נגד, אלא תנועה בעד" "סנטירא", חווה ליד ארצו, איטליה

) נעו 37 ) ויון בלוך־רנד ( 35 עדי ויצמן ( ונדו ארבע שנים באירופה, חיפשו קהילה שתתאים להם, עד שהחליטו להקים אחת בעצמם, בשטח ליד ארצו באיטליה. הם מתראיינים כשעדי בהיריון, חודש עצי זית, 750 חמישי. הילד יגדל בינות ל־ כך הם מספרים, וישחק ליד אגם טבעי. 24 לאחרונה הם קיבלו אישור לבנות בתים לקהילה המתהווה. דונם". 160 יון: "קנינו שטח של עדי: "קראנו למקום 'סנטירא', שזה לחוש". יון: "בתרגום לעברית זה 'קשב'. גרנו כמה שנים בקיבוץ נאות סמדר וחיפשנו לחיות בקהילה לומדת, כזו ששואלת שאלות על החיים. אנשים שבאים לגור פה חצי שנה או שנה אומרים לנו שזה השפיע באופן עמוק על החיים שלהם. איפה עוד יש אפשרות בימינו להיות חלק ממשהו חלוצי?" עדי: "זה התחיל בקורונה, שאלנו את עצמנו איך אנחנו רוצים לחיות. על מה אנחנו רוצים לשים דגש". מה הייתה התשובה? "רצינו עומק, משמעות וחיבור עם אנשים שסקרנים כמונו לחקור ביחד. זה הניע אותנו מהמסלול של עסקים אונליין להקמת הקהילה. הבנו שהנתיב שחיינו בו לא ממלא אותנו". ויצמן ובלוך־רנד נפגשו בלימודים לתואר ראשון בבימוי תיאטרון והוראה

"לצאת מהמרוץ". מאיה וינברג וליאור וינדמילר, עם הבן סול

חן: “אני טסה המון מהעבודה, ולחיות בחו”ל תמיד קרץ לי, לחשוף את הילדים לתרבות אחרת. חיינו בתאילנד שבעה חודשים, זה היה טסט כזה, וזה פתח לנו 7 את התיאבון. חודש וקצת אחרי הגיע באוקטובר, ואז זה כבר הפך לרצון לברוח מפה. אנחנו גרים בדירה בלי ממ”ד, והילדים היו בהיסטריה. מרגע שזה הפך למציאות ממושכת, התחלנו לחפש לאן לעבור”. איך הגעתם ל”נאורמה”? חן: “חבר שלח לנו פוסט של לירון, וזה

שירה’, אני מרגיש שהמדינה היום ָ ונ מאוד רחוקה מזו שגדלתי בה. היא הולכת ונהיית יותר דתית ופחות מערבית. אני מרגיש שרוב האנשים במדינה כבר לא מחזיקים באותה תפיסת עולם כמוני. אני לא שייך. “תוסיפי לזה את יוקר המחיה. גם אני וגם חן לא באים מבתים של הורים שיכולים לעזור לנו לרכוש דירה. אנחנו שני אנשים שמרוויחים כסף טוב, אפילו מאוד, אבל לא קרובים להיות מסוגלים לרכוש את הבית שאנחנו שוכרים”.

צילומים: מהאלבום הפרטי

45 ׀ ימ ים 7 ׀ 17. 04 . 2026