ידיעות אחרונות 7 ימים

"במקום שהכל יתסוס אנחנו במצב עצוב. אבל אני אופטימי" יוסי הייב, מסעדת רוז', רמת הגולן

ימי מלחמה: המסעדה סגורה מאז שהתחילה הלחימה האחרונה עם איראן. החודש האחרון היה קשה, ועדיין קשה, אנחנו בתוך אזעקות והדים של פיצוצים. לא פשוט להיות פה ותשע, קשוח מאוד. היינו 11 עם שני ילדים קטנים, בני כמעט שנתיים מפונים, התפנינו לנוף־הגליל וחזרנו לצפון ביוני האחרון. בחודש האחרון העברתי את הזמן הרבה במקלט, למזלי יש לי מקלט בבית, מתחת לסלון, ומהיום הראשון של המלחמה ירדנו לשם ומאז ישנים שם יחד. את רוב הזמן אנחנו מעבירים במקלט בבית, ומדי פעם יוצאים להפוגות. כשהתחיל עם כלביא סגרנו את המסעדה, ומיד כשהכל הסתיים פתחנו וחזרנו לתפוסה מדהימה. המסעדה הייתה במומנטום מטורף, בפיק, היה ביקוש מטורף, הייתה רשימת המתנה למסעדה, והעברנו כאן בחודשים האחרונים סופי שבוע מלאים והיו תגובות טובות, אבל אז ברגע אחד הכל נסגר ונגמר. זה מבאס, במיוחד כי הפכנו להיות פנינה קולינרית בצפון והיו מגיעים אלינו מחיפה ותל־אביב לחוות את הקולינריה

שיש פה ואת המלון שהמסעדה נמצאת בו. זו כבר פעם רביעית שאני פותח את המסעדה מחדש, ובכל פעם כזאת אני צריך ללמד מההתחלה עובדים חדשים, כי עובדים שהיו קודם כבר עזבו. זה קשוח. במהלך החודש הזה נסעתי למסעדה כמה פעמים, ושובר את הלב לראות מה קורה שם. הייתי רגיל להגיע בבוקר ולראות את כל האורחים אוכלים ארוחת בוקר, ואת המטבח שתוסס ואת הטבחים מתכוננים לערב ומטפלים בגינה, ואז בסרוויס של הערב יש אנרגיות וכולם אוכלים ואנחנו יוצאים לקהל. פתאום לראות את כל זה שומם, זה צורם. המטבח שקט, אין רעש של מחבתות, אין קולות של סרוויס. כל הרעש הזה התחלף בשקט שממש מבאס. הצפון ואנחנו: המחשבה לעזוב חוזרת בכל סיטואציה כזאת של מלחמה. אחרי שחזרנו הבטיחו שיהיה בסדר, ואז התחילה המלחמה הראשונה עם איראן. המחשבות האלה צצות בראש, ואז שוכחים מהן כי אתה עסוק

בעבודה ובמה שאתה אוהב ותשומת הלב שלך הולכת לעשייה. אבל אז שוב התחילה מלחמה עם איראן, והמחשבות האלה חוזרות לסדר היום. אני שואל את עצמי מה יהיה? זה יקרה שוב? אני חושב שזו מחשבה לגיטימית לעזוב את הצפון לאור כל זה, רק שהבעיה היא שאני מחובר מאוד לאדמה, אני מגדל כאן ירקות עם אבא שלי, והשקט והירוק של הצפון פשוט מהפנטים. אחד הדברים שמחזיקים אותי זה השטח אנחנו מנסים לחשוב איך לחזור לפעילות. אני יודע שלעוד עסקים בגולן קשה והעבודה לא חזרה. הרבה עסקים מדשדשים. נסעתי היום והסתכלתי על הפריחה, על האביב ועל היופי שיש כאן, וזה מטורף שאנחנו נמצאים במצב כזה. במקום שכל האזור יתסוס, אנחנו במצב עצוב. אבל אחרי הכל אני אופטימי, אני יודע שהעצב והיגון יתחלפו בשמחה ונתחיל לארח אנשים כמו לפני המלחמה. המטורף שיש כאן. אז מה יהיה?

ומה נבשל? טעמייה (פלאפל מצרי) שעות בקערת מים 24 גרם פול חום גדול, מושרה 500 גרם פול ירוק, קצוץ טרי 200

צרור פטרוזיליה צרור עלי חוביזה צרור עלי כוסברה צרור בצל ירוק

בצלים בגודל בינוני, קצוצים לקוביות 2 שיני שום ירוק, כולל מעט מהגבעול 5-4 פלפל חריף ירוק (שימו כמה שאוהבים) 1 מלח כפות לימון כבוש (לא חייבים) 2 כפית סודה לשתייה 1 אופן ההכנה: שמים בקערה פול מושרה, פול טרי, פטרוזיליה, כוסברה, בצל ירוק, חוביזה, בצל לבן, שום ירוק, חריף ולימון כבוש. מערבבים היטב. טוחנים את המסה במעבד מזון או במטחנת בשר, עד לקבלת משחה אחידה וחלקה. מתבלים את המסה בסודה לשתייה, מכסים ונותנים למסה לנוח במקרר כשעה. לא להוסיף מלח בשלב הזה, כי מלח יגרום לנוזלים לצאת החוצה מהמסה וככה הפלאפל יהיה פחות עסיסי. מוציאים מהמקרר, יוצקים שמן ניטרלי (קנולה למשל) למחבת עמוקה ומדליקים את הלהבה. מתבלים במלח ומתקנים תיבול. אפשר להוסיף כמון וזרעי כוסברה, אבל אני מעדיף לתת לירק לתבל את המסה. מערבבים היטב ויוצקים כדורים בגודל של פלאפל. מטגנים בשמן החם עד שהכדורים זהובים ויפים. שימו לב - השמן צריך להיות חם אבל לא חם מדי ובטח לא רותח, כי אנחנו רוצים שהכדורים יתבשלו גם מבפנים ולא יישרפו מבחוץ. כדאי להגיש עם שמנת חמוצה, תטבילה ורסק עגבניות מגורר.

צילום: שירן כהן שי

17. 04 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 62