ידיעות אחרונות 7 ימים

פוליטיקאים ועיתונאים רכבו על משפחה שלא ביקשה להתפרסם. צ’רלי אזריה עם בנו, אלאור, בבית המשפט

המח"ט, הוא חוזר על אותה תשובה: 'מי שבא לדקור חברים שלי, מגיע לו למות'. המח"ט מבין שזה לא אירוע משמעתי אלא אירוע פלילי, ופונה לפצ"ר ומדווח לו, ומכאן מתחילה חקירת מצ"ח". או בפועל: מכאן מתחיל מחול השדים הלאומי הכי גדול שישראל ראתה עד אז. אחר כך מפקד חטיבת כפיר גיא חזות ישעה את אזריה מפעילות. אחר כך שר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל איזנקוט וראש הממשלה נתניהו יפרסמו הודעות גינוי והסתייגות (נתניהו: "אינו מייצג את ערכי צה"ל", איזנקוט: "מציע שאת נוהלי הפתיחה באש יקבעו הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות"). אחר כך נתניהו, כמנהגו, יבין מאיזה צד של הפרוסה מרוח ציבור בוחריו ויחזור בו ("הילדים שלנו, חיילי צה"ל, עומדים בפני התקפות טרור רצחניות"), וישוחח עם צ'רלי אזריה, אביו של אלאור, מתוך אמפתיה רבה. אחר כך אזריה יכחיש שאמר שפעל ממניעי נקמה. בשלב ההוא הכל יהפוך פוליטי, יצרי, חוצה מחנות. אזריה יוצג כגיבור וכ"ילד של כולנו" ואפילו כ"איש השנה" (למשל של "מקור ראשון") בקרב ציבור תומכיו – בעיקר ממחנה הימין – וכמי שלקח את החוק לידיים, התעלם מערכי ונורמות צה"ל, הכתים את צה"ל ואת ישראל וצריך להישפט ולשלם את המחיר מצד המחנה שמנגד. או כמו שאומר עד היום יעלון: "אלאור קיבל עונש קל, ועוד נוכה לו על התנהגות". אחר כך יבואו המשפט, ההפגנות מחוץ לבית המשפט, עצרת התמיכה באזריה בכיכר רבין, שיר התמיכה של אריאל זילבר, ההרשעה בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת, חודשי מאסר, הערעור, הקריאות לחנינה, 18 גזר הדין של קיצור העונש על ידי איזנקוט. ואז, בסוף, זה נגמר. אזריה הלך הביתה. אביו צ'רלי לקה באירוע מוחי. משפחה פשוטה מרמלה שמעולם לא עלה בדעתה להתפרסם, והפכה לשק חבטות – או העלאה על נס – כשפוליטיקאים, עיתונאים וראש ממשלה עושים עליה סיבובים לכל הכיוונים, כולם לצורכיהם. המשפחה נותרה דרוסה מאחור – כשאני מטלפן לאזריה לצורך הכתבה הוא ממהר לומר "אני עסוק" ולנתק את השיחה, ולא לחזור לעולם להודעות – וגם ישראל לא יצאה מזה כפי שנכנסה. יצאנו אחרת. משהו קרה. ומה שקרה הוא שהצבא הפך, לא רשמית אבל מעשית, לאירוע פוליטי. לגוף שמייצג פוליטיקה ומושפע ישירות על ידי פוליטיקאים. "הפרשה הזו שיחררה מהבקבוק את המאבק על זהותו של הצבא", מסביר פרופ' יגיל לוי, ראש מכון האוניברסיטה הפתוחה לחקר יחסי חברה־צבא, שפירסם מאמר אקדמי בנושא הפרשה וטוען שייצגה את מה שהצבא הפך להיות: "אנחנו יודעים שאזריה לא היה חריג, אלא החריג בכך שנתפס", הוא אומר. "כשגדי איזנקוט אמר בכנסת 'אתוס של כנופיה' על מה שקרה שם, הוא התכוון למה שכנופיה מייצגת: ארגון מיליציוני שמאופיין באינטימיות מעין־ משפחתית, שמחוללת נקמה על הרג מי מבני המשפחה או מקרב החברים הקרובים – ושיח הימין בפרשת אזריה המחיש את מקומו המחודש של מוטיב הנקמה בשיח הציבורי, שעד אז עדיין נדחק לשוליים הבלתי לגיטימיים". מובן שממרחק עשור, קל לראות איך הפך אלאור אזריה לנחליאלי החמוש שבישר את בוא הסתיו העמום מוסרית שבו פוליטיקאים פשוט יעשו על הצבא סיבובים לתועלתם הפוליטית המיידית: "פרשת אזריה היא אירוע שיש לפניו ואחריו", אומר תא"ל במיל' גיא חזות, שהיה אז

לרצוח תינוקות? אנחנו נהפוך להיות כמותם, ואיפה זה ייעצר? שמעתי ישראלים שאומרים שלא אכפת להם גם אם יתברר שאכן חיילים ביצעו מעשה סדום. אם זה המצב, אז בעיניי, חמאס ניצח. אנחנו מתמודדים עם טרור, מלחמות, באוקטובר - האיום מעולם לא היה שהם יצליחו לנצח 7 אותנו. האיום על החברה הישראלית הוא השחתה מוסרית, וחמאס ינצח אותנו כשאנחנו נהיה כמותם. כשאנחנו יוצאים לרחובות ומחלקים בקלאוות כי הרגנו רוצח בכיר בחמאס, או מתעלמים מהעובדה שחייל לוקח את החוק לידיים, אנחנו הופכים להיות כמותם. וזה כבר לא מדרון חלקלק, זו צניחה חופשית". × × × פרשת אלאור אזריה, מסכימים כמעט כל המרואיינים, גררה את ישראל לתהום מוסרית ופוליטיתשבה היא מדשדשת מאז. קודם כל נתניהו – שהתהפך וחזר בו מהגינוי הראשוני, "כבר באותו שבוע ראיתי אצלו סדקים, 'בוא נעצור את זה, בוא נדבר עם המשפחה' – ואז הוא יוצא ומחבק את המשפחה, ואני נשאר הפוליטיקאי שמגן על הצבא", יעלון נזכר. גם איזנקוט ספג פגיעה ישירה כשבחר להיצמד לערכי ונורמות צה"ל, "התחיל שם בום תקשורתי, ואחרי שבאותו יום נתניהו ושר הביטחון יצאו ואמרו: 'אירוע חמור' וכו' – הדרג הפוליטי זיהה מגמה ציבורית חזקה שתומכת במעשה, ולמחרת, אחרי זמן עם יועצים והמשפחה, נתניהו מתהפך. ושרי הליכוד כולם למעט יעלון ושטיייניץ נשלחו להשתלח בצה"ל וברמטכ"ל, ואחרי שנים אחד מיועציו אפילו התגאה ש'הפכו את האירוע הזה על הרמטכ"ל". עד מהרה ניצבו איזנקוט, יעלון וגם שטייניץ מצידו שומר הנורמות הצה"ליות של המתרס, כשכל השאר מחבקים את משפחת אזריה והסלוגן המטלטל "גדי תיזהר, רבין מחפש רה ֵ חבר" משתגר בהצלחה מאגפי הימין הקיצוני לתוך הספ הציבורית. "אני שומע מפוליטיקאים 'איך צה"ל מפקיר את החייל הגיבור', ואני עולה על הפודיום בכנסת ואומר: 'רבותיי, היה תחקיר, זה לא חייל גיבור, זה חייל שסרח'", אומר יעלון. לא עזר לו. אזריה הפך ליקיר מחנה הימין, אבל לא רק. "אתוס הכנופיה נע לעבר המרכז", כמו שמזהה פרופ' יגיל לוי, "ונשברו בשיח הציבורי המחסום נגד הבושה להפעיל אלימות או להסוות אותה, וגם החסם נגד הפעלת נקם". הצבא נותר נטול מענה מול הסחף החיצוני הזה, בעיקר כי לאורך שנים צה"ל דאג – כפי שלוי וגם הפרופסור וחוקר ההיסטוריה של עם ישראל דני גוטוויין יודעים לומר – להסליל חיילים מסוימים לתפקידי שיטור בשטחים, ואחרים

גורמים פוליטיים ותקשורתיים היתה כל כך בוטה". חזות יכול לשרטט את הקו המדויק – שלא לומר המדרון החלקלק – שהביא את צה"ל כל הדרך מטוהר הנשק והוראות פתיחה באש ברורות וערכים בן־גוריוניים עד לפצ"רית הנמלטת מרודפיה כי ביקשה להעמיד חיילים לדין. "האירוע שקדם לזה – הפרומו, עדיין כמעט בלי רשתות חברתיות, רק הצבא מתמודד עם העוצמה של מה שנקרא במירכאות 'קולות החיילים' - היה פרשת 'דוד הנחלאווי'", הוא אומר, ומכוון תועד כשהוא דוחף פלסטיני, 2014 לחייל דוד אדמוב, שב־ מקלל אותו ודורך לעברו נשק כשהוא גם מחזיק בידו אגרופן מתכת. כשאדמוב נשפט ונכלא, הוא חולל תופעת רשת קטנה שבמסגרתה העלו עשרות חיילים ואזרחים צילומים שלהם עם חולצות ושלטים שעליהם נכתב "גם אני עם דוד הנחלאווי". "זה היה עדיין אירוע מינורי כי הפוליטיקאים והתקשורת עוד לא היו מעורבים כל כך, וזה התפוצץ בפרשת אזריה", חזות אומר, "ואת התוצאות הסופיות קיבלנו בפרשת שדה תימן – ששם הדיון הוא כבר לא על המחלוקת אם החייל אשם או לא בזה שעשה משהו למחבל מנוטרל, אלא על עצם העובדה שמעיזים בכלל לחקור חיילים שנחשדים בפשע שהוא מאוד חמור – והפעם מי שצילם את הווידיאו זה הם עצמם! ועצם החקירה הופכת להיות לא לגיטימית, ומי שמעז לפתוח בה מוכרז כסוג של בוגד או משת"פ עם האויב. וזה גם הופך לגיטימי שפוליטיקאים מתפרצים לבסיס של צה"ל ומשלהבים את ההמון לנסות להיכנס בכוח ולשחרר את העצורים". חזותטוען שהגענו לתחנה הסופית– בינתיים–שלהפיכת הצבא לסוגיה פוליטית באירוע לוחמי יחידת המסתערבים (ימ"ס) שלמשמרהגבולמלפני שלושהחודשים–לאשמעתם עליו? זאת בדיוק הנקודה; במקרה ההוא התפרסם סרטון המחשיד שלושה לוחמי ימ"ס בירי למוות בשני מבוקשים, שיצאו ממבנה לא חמושים והרימו ידיים, "ואם בעבר דבר כזה היה מעורר דיון נוקב בחברה הישראלית והייתה נפתחת חקירה מעמיקה, פה קודם כל הגופים החוקרים – מצ"ח

מפקד חטיבת כפיר והורה במיידי על השעיית אזריה מפעילות, ובהמשך פרש מצה"ל וחיבר את רב־המכר "צבא ההיי־טק וצבא הפרשים". "זה קו פרשת מים קריטי כי באירוע הזה ההתערבות של כל כך הרבה

ומח"ש – רבים ביניהם כי אף גוף לא מעוניין לחקור את זה בכלל", חזות אומר. "אין דיון ציבורי, הוא מיד מושתק. אז אם זה בסדר להוציא להורג מחבל מנוטרל, זה גם בסדר לעשות מעשה סדום במחבל נוח'בה, ואם זה בסדר - מה יהיה השלב הבא? זה בסדר לאנוס? לערוף ראשים?

יעלון, שר הביטחון דאז: אני שומע מפוליטיקאים 'איך צה"ל מפקיר את החייל הגיבור', ואני עולה על הפודיום בכנסת ואומר: 'רבותיי, היה תחקיר, זה לא חייל גיבור, זה חייל שסרח'"

כשאין חוקים משלמים מחירים. יעלון

13 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 50