ידיעות אחרונות 7 ימים

שלא נהיה כמו אויבינו. חזות

תא"ל במיל' גיא חזות, שפיקד על חטיבת כפיר והשעה את "אם אזריה מפעילות: זה בסדר להוציא להורג מחבל מנוטרל, זה גם

"אפילו בקיבוץ שלי באו אליי אנשים בארבע עיניים ושאלו אותי: 'בוא'נה, אתם לא חושבים שקצת הגזמתם? כולה ירה במחבל'", חזות מספר. "מה זה קשור בכלל? הלוואי שהמחבל הזה היה מת מששת הכדורים הראשונים שירו בו. אבל ברגע שנוטרל ולא מת ולא היווה סכנה, זה מה שמבדיל ביני לבין האויבים שלי: הם יעשו בי לינץ' או ישימו לי כדור בראש, ואנחנו לא". או שכן. אם תשאלו את צ'יקו תמיר, צבא לא יכול או אמור להתנהל תחת "משפטיזציה מוחלטתשל המלחמה, עם תפיסות משפטיות שבסוף המהות שלהן היא אי־פגיעה באזרחים. לנו יש אוכלוסייה שלמה – בעיקר הדתיים הלאומיים, שהם רוב מפקדי השדה, והתפיסה הערכית הבסיסית שלהם היא שביטחון חיילינו קודם לאזרחי האויב. אני גדלתי בפנימייה צבאית ובבית הספר הריאלי על ההתעלות הערכית שלנו, ועל העובדה שאנחנו מסכנים את עצמנו ואת החיילים שלנו כדי לא לפגוע באזרחים ערבים שהשתמשו בהם כמגן אנושי. היום אני מצטער על זה. התבגרתי והבנתי שזה מוסר עקום. החיים של לוחמים חשובים יותר מחיי אזרחי האויב שמשתפים איתו פעולה או נותנים לו מחסה". ערכי צה"ל, לטענת תמיר, היו ונותרו דבקות במשימה לאור המטרה, ואז שמירה על חיי החיילים. "ובמשך שנים צמח לנו

לתפקידים אליטיסטיים ביחידות מודיעין עיליות. כמעט אין צורך להסביר באילו אוכלוסיות שונות ומובחנות מדובר. "ברגע שהצבא השעין את צבא השיטור על הסללה של קבוצות לאומניות ומוחלשות לתפקידי שיטור, הוא הניח תשתית להתנהגות שתתקומם נגד ערכי הצבא, ובוודאי תראה בריסון ובהעמדה לדין סוג של

בגידה", לוי מסביר. "פרשת אזריה הייתה טריגר לתחושה של לוחמי הצווארון הכחול שהם מקריבים, בעוד המעמד הבינוני־חילוני 'מתקמבן' ליחידות הטכנולוגיות. אז הם מקופחים בתשואה שהם מפיקים מהשירות הצבאי, מוקרבים במשימות אפורות שלא זוכות להכרה חברתית, ולמרות זאת נבגדים ומופקרים בידי האליטות הוותיקות". אפשר לנסח את זה גם בדרך פשוטה יותר: "אחד ההורים לחיילים ביחידה של אלאור אזריה הגדיר את הילדים שלהם כ'עובדי הקבלן של צה"ל', כלומר שהמיון לצה"ל הוא מעמדי", גוטוויין אומר, "ולכן ציבור רחב של ישראלים חש שהוא חייב להגן על אלאור אזריה, למרות שאני מניח שההכרה המוסרית שלהם הבינה שמשהו שם לא ראוי, כי המקרה חשף שסע מעמדי מדמם בתוך החברה הישראלית". אבל איזנקוט לא בהכרח מסכים עם הקביעה החלוקתית הזו. "היה קל להגיד 'הנער מרמלה, הורים מזרחים', וזה שטויות במיץ עגבניות, לי אי אפשר לומר את זה", הוא פוסק. "גם אם הוא היה לייבוביץ' מכפר שמריהו, העמדות שלי בפרשה היו זהות. עובדתית מי שהציפו את האירוע היו המג"ד דוד שפירא והמח"ט גיא חזות, שראויים לכל שבח". גוטוויין ולוי יטענו שזה בדיוק הסיפור – שאזריה לא יכול היה להיות לייבוביץ' מטבע מערכת הסינון והמיון הצה"לית – ויותר מזה: שקשה ללייבוביצ'ים, באשר הם, להבין את מה שעובר על אזריה, כי עד שלא הייתם בנעליו המטפוריות – כלומר במשימת שיטור מאוימת באזור עוין – אין לכם את הכלים הבסיסיים לפענח או לשפוט שום דבר. "כשאתה שולח אנשים למשימות מורכבות כאלה תחת סכנת חיים, הם במצב מורכב שמבחן האדם הסביר לא חל עליהם, כי הם לא במצב של האדם הסביר", אומר תא"ל במיל' משה (צ'יקו) תמיר, לשעבר מפקד חטיבת גולני ואוגדת עזה, שיצא בעבר להגנת אזריה. אם תשאלו את תמיר, כל הפרשה יכולה וצריכה הייתה להיחסך אם רק היו נוהגים באזריה כפי שצריך היה לנהוג, כלומר לא להעביר אותו לחקירת מצ"ח ולהסתפק בהעמדה לדין משמעתי ולא פלילי. "כשחייל עושה משהו בניגוד לערכי צה"ל יש לך אלף כלים להעניש אותו: תשפוט אותו, ימי מחבוש, תוציא אותו אחר כך 54 תוריד בדרגה, תן לו להיות נהג בוס. אבל להשתמש בכלי הפלילי, לטעון שהוא פושע פלילי, זו הפקרה של החיילים. למה? מפני שהכללים של הדין הפלילי נועדו למצב של אנשים במצב חיים נורמלי, והתנאים שבהם הוא פעל זה עולם שונה לגמרי. ברגע שעצרת אותו עם אזיקים, הפכת אותו לרוצח במקום שהמפקדים שלו ייקחו אחריות". מה זה אומר לקחת אחריות במקרה כזה? "להבין שכשאתה שולח אנשים למשימות מורכבות שיש בהן מחבלים מתאבדים, יהיו כאלה שיפעלו מתוך לחץ, חוסר מחשבה וערכים לקויים. ולמרות שהם יפעלו לא נכון, תא"ל במיל' צ'יקו תמיר, שיצא בעבר להגנת "יש לך אלף כלים להעניש אזריה: חייל, אבל להשתמש בכלי

הם צריכים לדעת שאם הם לא פשעו, הם יקבלו גיבוי". הסיבה שהוא הועבר לחקירת מצ"ח הייתה שירה באדם מנוטרל בדם קר. זה פשע. "הוא פעל נגד אויב לא חף מפשע - מדובר במחבל - תוך כדי סיטואציה מבצעית שבה חייל מושפע ממלא דברים. אז בערכי צה"ל, אני מצפה שחייל יהיה יותר קר רוח ויפעל לפי הפקודות, אבל אם אני הייתי שולף אקדח ברחוב ויורה במישהו, כל הרחוב היה קופץ עליי. עכשיו תסתכל טוב על הווידיאו מחברון ותראה: מכל המפקדים סביבו, אין אחד שקופץ עליו, לוקח לו את הנשק ואומר לו: ‘מה אתה עושה, קיבינימט’. כי כולם נמצאים במצב של סטרס, כמה דקות אחרי ניסיון פיגוע, כולל נפגעים וירי באזור, ולכן זו סיטואציה שזר לא יבין אותה. לכן יש דין משמעתי צבאי וכלים פיקודיים. וזה מה שאיזנקוט, בחוסר הבנתו העמוקה את המקצוע הצבאי, לא עשה. תגיד: לא פעלת לפי הערכים שלנו, אבל זה בתוך המערכת שלי. האם אתה רוצח? לא. וברגע שעצרו אותו עם אזיקים, הוא הפך לרוצח". × × × מה קרה לנו מאז אלאור אזריה? קרה שדה תימן, למשל. קרה ירי בחטופים ישראלים בעזה שהניפו סדין לבן. "אם אין חוקים ויורים בכל מה שזז, ואם אתה לא מאפשר לאויב להיכנע, בסוף אתה משלם על זה מחירים", יעלון אומר. "אני קושר את זה גם לאירועים כמו הירי בעו"ד יובל קסטלמן ז"ל, אזרח שנסע לעבודה בירושלים, שמע יריות, הבין שיש פיגוע, עצר באומץ לב את הרכב, זיהה את המחבל וירה בו, ואז זיהה בזווית העין חיילי מילואים, הרים ידיים וצעק: ‘אני יהודי’, ועדיין ירו בו. וכמובן אירוע החטופים שנמלטו, הניפו סדין לבן כדגל, ואף על פי כן ירו בהם". כלומר שהוראות הפתיחה באש הצה"ליות אולי נותרו על כנן, אבל הנורמות והפוליטיקה סביבן הפכו אותן מעמוד שדרה ערכי להמלצה כללית בלבד, לחלוטין לא מחייבת. "לפני עשר שנים זה היה מבודד, היום יש אלאור אזריה כל בעיתונים וזהו", אומר 5 ו־ 3 יום בשטחים, זה מגיע לעמודים גוטוויין. "הנרמול - זה מה שקרה בעשר השנים האלה". והפופוליזם הפוליטי הוא הקרחון שעליו מתרסק כיום עמוד השדרה הערכי של צה"ל, כשאזריה היה רק הפגיעה הראשונה. "אני עדיין עומד מאחורי דבריי אז, שזה אתוס של כנופיהושלראשממשלהשבורחמאחריותוכראשוןביןשווים במפקדה העליונה של צה"ל בגלל פופוליזם", איזנקוט אומר. משפחת אזריה עצמה יצאה מצולקת מאוד מהפרשה – האב צ'רלי לקה, כאמור, באירוע מוחי, דודו של אזריה עבר אירוע לבבי, אזריה עצמו יצא במיזם גיוס המונים לפרסום ספר שיגולל את סיפורו, שמעולם לא פורסם – אבל גם ישראל, נדמה, נכנסה לסחרור שממנו טרם יצאה. "הייתה כאן העברת מקל – מ'גורל ישראל תלוי בכוחה וצדקתה' של בן־גוריון, לשלושת הכ"פים של מיקי זוהר: כסף, כבוד וכוח. זו כניעה של הפוליטיקאים לרוח פופוליסטית קצרת טווח שפגעה בצה"ל. והיום צבי השלב הבא? זה בסדר לאנוס? לערוף ראשים? לרצוח תינוקות? אנחנו נהפוך להיות כמותם ואיפה זה ייעצר?" בסדר לעשות מעשה סדום במחבל נוח'בה? ואם זה בסדר - מה יהיה

צילומים: שאול גולן, אביגיל עוזי, יריב כץ

ערך סמוי באזורים הליברליים והאזרחיים, שאכלו את הראש לצה"ל, עם משפטנים שהצדיקו את זה בכל מיני דרכים, ודור שלם התבלבל בערכים - וגם אני, לצערי, הייתי חלק מזה". קללראותאיך,ככלותעשור,השסעהגדולששירטטהפרשת אזריה - שסע ערכי ותפיסתי אבל גם חברתי, מעמדי ופוליטי - הוא עדיין, וביתר שאת, חוצה ישראל. כל מי שהתראיינו לכתבה הזו עשו זאת באותם חרון, כאב וקולניות שאיפיינו את הדיון בזמן אמיתי. הפצע לא רק שלא הגליד, אלא העמיק ומוסיף לדמם, וערכיו ודמותו של צה"ל - ובעקבותיהם אלו של החברה הישראלית - עדיין נתונים במאבק כוחות אדיר. 7 "מעבר לפרשת אזריה ופרשת שדה תימן, האירוע של באוקטובר מטלטל ומזעזע את כולנו ומחמם את הדם של כולנו, גם שלי", חזות מודה. "אבל זו הסכנה הגדולה; הרי נקמה זה רגש טבעי. אז מדינת ישראל הכריזה מלחמה על חמאס עם אמירה מאוד ברורה – שנשמיד אותם – וזה עדיין לא אומר שבמלחמה הזאת הכל לגיטימי. אני לא אומר את זה כי אני חושש מהקהילה הבינלאומית, או שיאשימו אותי בפשעי מלחמה, זה לא מעניין. אני אומר את זה כדי לשמור עלינו; שלא נהפוך למפלצות אדם כמותם". יעלון מזכיר את "על זאת", שירו של נתן אלתרמן ' ושבן־ 48 שפורסם במדורו "הטור השביעי" בנובמבר גוריון הורה להפיץ בקרב חיילי צה"ל. השיר עוסק במוסר ים ִ נ ּ ָ י ב ִּ הלחימה הצבאי הראוי, ובאחד מבתיו נכתב: "כ ה, / ָ מ ָּ כ ְ ס ַ ת ה ַ יח ִ פ ְ ט ּ ִ י ב ִ מ ּ ל / ו ַ ע ֹ פ ּ ְ י ב ִ ם, / מ ָ ּ ת ִ א ּ נו ְ ח ַ נ ֲ א ַ ת, ו ֹ נו ָ ב ּ ו י ֵ ע ְ ׁ ש ֹ ו ּ ל פ ֶ ׁ ם ש ָ מ ּ חו ְ ת ִ ם' / ל ָ ק ָ 'נ ּ ' ו ַ ח ֵ ר ְ כ ֶ ל 'ה ֶ ׁ ל ש ּ מו ְ ל ִ מ ּ ְ ים, ב ִ ק ָ ח ְ ד ִ נ ה". ָ מ ָ ח ְ ל ִ מ יעלון מספר שגם הוא, בשעתו, הורה להכין מהשיר כרזה ולהפיץ אותו ללשכות מפקדים. כרגע יעלון איננו עוד בצבא או בפוליטיקה, וההמנון הצבאי הגדול האחרון שנרשם היה "חרבו דרבו" של נס וסטילה. הכל, כרגיל כאן, מתנקז איכשהו לבחירות שכולנו עושים, ונתבקש לעשות × בהמשך. raanan@y-i.co.il

"שם נשבר בשיח הציבורי החסם נגד הפעלת נקם". הפגנת תמיכה באזריה

הפלילי זו הפקרה של החיילים. הדין הפלילי נועד לאנשים במצב חיים נורמלי, והוא פעל בתנאים אחרים. ברגע שעצרת אותו באזיקים, הפכת אותו לרוצח"

סוכות, שהשתמט משירות, מוביל דיונים על שינוי רוח צה"ל", איזנקוט מאבחן.

להסתפק בדין משמעתי. תמיר

51 ׀ ימ ים 7 ׀ 13 . 03 . 2026