ידיעות אחרונות 7 ימים

הרגשתי צורך לכתוב לו אחר כך, “אמא לא תוכל לחיות בלעדיך אם יקרה לך משהו". שרון עם בנה מאור ז"ל

על מאור. הרגשתי משהו. אפילו בבישולים לשבת הזדרזתי לסיים, 'כי תכף יבואו אליי'. ברגע מסוים אני מחייגת למאור, בתקווה שיענה, והוא לא זמין. אני בטוחה שאם אסתכל בתחקיר, אראה שהתקשרתי בשעה שבה הכל קרה. העובדה שהוא לא ענה רק נתנה לי חותמת שהתחושות שלי נכונות. "ואז התחלתי לחשוב על תסריטים. קיוויתי שזה לא כזה קיצוני, ושהוא רק פצוע. בגרון חנוק הדלקנו נרות וכל אחד הלך לעיסוקיו. באזור חמש וחצי בערב הם הגיעו. תמונה שתיצרב אצלי עד אחרון ימיי.

ברזל, וישנם גם מקרים שבהם להורים יש ביציות שנשאבו מבנותיהם, אולם הדרך לשימוש בחומר הגנטי כבר מסובכת הרבה יותר. על מנת לקבל אישור לשימוש בזרע או בביצית, עליהם להוכיח כי זה היה רצונם של הבן או הבת. בשנים האחרונות הועלו בכנסת כמה יוזמות להסדרת השימוש בזרעו של חייל יזמה חברת הכנסת 2017 שנהרג. בשנת רויטל סויד את מה שכונה “חוק ההמשכיות”, שנועד לאפשר להורים או לבת זוג של חייל שנפל לשאוב את זרעו לאחר מותו ולהשתמש בו כדי להביא ילד לעולם. בהמשך עלתה יוזמה נוספת, של חברות הכנסת מירב בן ארי וקטי שטרית. על פי ההצעה, יוכלו מועמדים לשירות ביטחון להצהיר מראש באתר הגיוס על רצונם שייעשה שימוש בזרעם במקרה של מוות. אלא שההצעה נתקעה שוב ושוב בוועדות השונות. "מרגע שחתמתי על המסמך שקיבלתי מצה"ל", אומרת איזנקוט, "ידעתי שזו משימת חיי. אבל כשבאתי לממש אותה, קצינת הנפגעים אמרה: 'שרון, זה לא באחריות הצבא, זה משרד הביטחון'. במשרד הביטחון אמרו: 'זו המדינה'. ואז קיבלתי שיחת טלפון מאמא של בראל חדריה (אמו של בראל נלחמה במשך ארבע שנים עד לקבלת אישור שימוש בזרעו - א"א), ודרכה הבנתי שיש מסע ארוך מול המדינה. "היא מספרת לי ששבוע אחרי שבוע היא עולה לכנסת, נכנסת לוועדות ושום דבר לא זז. כשחיפשתי בגוגל את החוק, עלה שמה של חברת הכנסת לשעבר, עו"ד רויטל סויד, שהייתה מיוזמיו. היא סיפרה לי איפה הדברים עומדים, שזה בהתדיינות ולא מתקדם. 'עכשיו בואי תעזרי גם את לקדם את זה', היא אמרה לי. אבל מהר מאוד אני מבינה שמהממשלה לא ייצא לי שום דבר. והיה לי ברור שאני לא מהאמהות שיחכו שנים, ושלא אגרור את עצמי בין ועדות. בעצת עורכי הדין שלי, שמוליק מורן ונועה גלרמן־ליאל, אני פונה לבית המשפט לענייני משפחה. וגדי אומר לי: 'שרון, אני מאחורייך'".

לפני שהחריבו לי את הבית", היא אומרת, "הגעתי למקום הכי טוב שהחיים היו יכולים להציע לי. אני זוכרת שחשבתי: 'איזה כיף, עדן בדרך ללימודים. מאור בצבא, תכף גם אלמוג בצבא'. כל מה שהטריד אותי היה איך אני אשרוד עם שני לוחמים בבית. מבחינת ההישגים האישיים, המשפחתיים, הייתי בשיא, וחיכיתי לחצי השני של החיים, עם הזמן שלי לעצמי. ובדיוק בפרשת הדרכים הזאת, מישהו שם לי תמרור עצור. התרסקתי". את זוכרת את השיחה האחרונה שלך עם מאור?

"מה ההבדל בין התינוק שייוולד למאור לתינוק שנולד לאלמנת צה"ל שנותרה בהיריון? לשניהם היה אבא לוחם, באוקטובר יצר מציאות אחרת, וצריך 7 . גיבור, שלא יכירו להסתכל לה בעיניים ולעשות התאמות"

"בטח, היא התקיימה שבוע לפני שמאור נפל, והרגישה לי כמו שיחה אחרונה. איך שניתקתי, בגלל שאמרו לי לא לבכות כי זה מוריד לו את המורל, אמרתי לו: 'תשמור על עצמך, אמא אוהבת אותך'. ובכל זאת הרגשתי צורך לכתוב לו אחר כך, 'אמא לא תוכל לחיות בלעדיך אם יקרה לך משהו' והוספתי שאני אוהבת אותו. לעולם לא אדע אם הוא קרא את זה, כי עד שהטלפון הגיע אליי אחרי נפילתו, הרבה ווטסאפים נמחקו. אני גם לא נכנסת לו לווטסאפים בכלל. רק שולחת לפעמים אימוג'ים, כדי שהם ימשיכו להתקיים". האסונות הכו במשפחת איזנקוט המורחבת יום אחר יום. שרון היא אחותו למחצה של הרמטכ"ל בדימוס גדי איזנקוט, שמוביל היום נפל בנו 2023 בדצמבר 7 את מפלגת ישר. ב־ של גדי, רס"ר (במיל') גל מאיר איזנקוט, בקרב. הוא נקבר ביום שלמחרת, נר ראשון של חנוכה. באותו יום הכה הגורל שנית. "ישבתי בבית", משחזרת איזנקוט, "צפיתי בהלוויה של גל, ובכיתי במשך שעות. חשבתי שאני בוכה עליו, אבל מהר מאוד הבנתי שאני בוכה

שלושה קצינים, אני זוכרת את סדר העמידה שלהם, את צבע העיניים. תשאלי אותי מה עשיתי אתמול, אני לא אזכור. אבל את זה כן. הדבר הראשון שאני מנסה זה להדוף אותם, צועקת שילכו ומתחננת שיספרו לי שהוא פצוע, למרות שבתוך עמי אני חיה, ויודעת ששלושה קצינים לא באים להודיע על פציעה. כשאמרו לי, איבדתי את עצמי. הבנתי שהחיים שלי נעצרו. אבל אז הקצין, שאני מכירה מאילת, אמר לי: 'יש אפשרות לעשות קצירת זרע למאור, ויש לנו חלון שעות, וככל שתחליטי 72 הזדמנויות של יותר מוקדם, כן ייטב'. בתוך כל הכאוס והחושך שתיארתי, שתי המילים האלו יצרו לי תקווה. 'קצירת זרע' זה אומר המשכיות, חיים. ישר אמרתי: 'תביאו לי עט ודף'". × × × הורים שכולים רבים בישראל נהגו כבר כמו איזנקוט, וקצרו זרע מבנם שנהרג. המגמה התרחבה מאוד מאז תחילת מלחמת חרבות

הוא מצטער שהוא לא קידם בהיותו רמטכ"ל חוק בנושא הזה, שאולי צה"ל צריך לקחת על עצמו, כמו שהוא לוקח טביעות אצבעות, לקחת זרע? "הצבא הוא גוף מבצע. אבל הממשלה שבה הוא נמצא כעת בהחלט צריכה לחוקק חוק, ושזה לא ייפול על ההורים. לי, במקרה, היה את המידע להוכיח את רצונו של מאור. יש משפחות שאין להן. צריך להכניס בשרשרת החיול משפט אחד: אם קורה לך משהו, האם אתה מעוניין שתהיה לך המשכיות? זה המשפט ותמה הסאגה". איזנקוט פתחה בהליך משפטי, ובמהלכו 19 הייתה צריכה להוכיח שבנה, חייל בן בנופלו, רצה להיות אבא לילדים. איך מוכיחים דבר כזה? "אני עליתי על דוכן העדים, הילדים שלי עלו. זה לא היה משפט אחד וזהו, זה היה דיון שלם. הילדים סיפרו על השיחות שהיו ביניהם, מי יביא ראשון ילדים. אלמוג אמר למאור: 'אתה רוצה שלושה, אני אביא עשרה כי אני דתי'. ומאור אמר לעדן: 'את לומדת עכשיו רפואה שבע שנים, אני אביא לפנייך'". אבל את המשקל הגדול ביותר במשפט העניקה עדותו של נועם ביטון, חברו הטוב. "נועם הגיע אלינו בשבעה", משחזרת איזנקוט, "ישבנו בחדר של מאור, והוא מתרגש ובוכה, ומספר לי על השיחה האחרונה ביניהם, שהייתה בשטח הכינוס, יומיים לפני הכניסה שלו לעזה. נועם מספר שהוא שאל את מאור: 'אתה לא מפחד למות? אתה נכנס רגלית. יש סיכוי טוב שתיפגע', ומאור ענה:

“האובדן חיבר אותנו מחדש". גדי איזנקוט עם בנו גל ז"ל

13 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 54