ידיעות אחרונות 7 ימים

שניות'. אנחנו עוברים ייסורי גיהינום בחיים האלה. ולכן זה המעט שהמדינה יכולה להחזיר לנו. אני שלחתי את הבן לצבא, והיא שלחה אותו למלחמה. החובה של המדינה לתת לי את מבוקשי. הרי מה ההבדל בינו לתינוק שנולד לאלמנת צה"ל שנותרה בהיריון? לשניהם היה באוקטובר 7 אבא לוחם, גיבור, שלא יכירו. יצר מציאות אחרת, וצריך להסתכל לה בעיניים ולעשות התאמות". × × × מיד לאחר הפסיקה, איזנקוט יצאה למשימת חייה – למצוא אמא לנכדים שלה ממאור. וכן, היא לא מתביישת לדבר בלשון רבים, ולקוות שיהיה מדובר ביותר מנכד אחד. בעידודה של סויד נוצר קשר עם עמותת "החסידה", שבראשה עומדת חברת כנסת אחרת לשעבר, מיכל בירן, ובדרך כלל עוסקת בחיבור בין אנשים לטובת הורות משותפת. יחד, הן ניסחו את המודעה שעלתה לראשונה לפני שמונה חודשים. ספק אם מישהי מהמעורבות צפתה את מספר השיתופים והפניות שהתקבלו בעקבות המודעה. עד כדי כך שבירן העמידה שלוש טלפניות שעבדו בקדחתנות שלושה ימים כדי לתת להן מענה. הפניות, מספרת בירן, היו מגוונות. באחד המקרים היא קיבלה פניות נפרדות לגבי אותה אישה - מאביה ומאחיה. לאכזבת כולם, היא עצמה לא הייתה מעוניינת. "חלק מהפניות היו מאנשים שרצו לעשות טוב אבל לא ממש הבינו מה שרון רוצה", אומרת בירן, "בני זוג שרצו להוליד ילד ולהביא לה אותו, זוג שרצה לאמץ את הילד של מאור, ולפחות שלושה זוגות שאמרו: 'יש לנו ילדים, נשמח לעוד אחד'". הבקשה של איזנקוט גם יצרה עבור בירן, שמעורה מאוד בהורות לא קונבנציונלית, אתגרים שלא הכירה. "בהורות משותפת, , זו לא בעיה בכלל. 41 כשבאה אליי אישה בת אבל כאן, אני חייבת להגביל גיל. כי זה ילד שיהיה לו, בהגדרה, הורה אחד, וצריך לחשוב קדימה, גם בריאותית. גם לשרון היו חשובים כל מיני דברים. בהתחלה למשל היא לא רצתה גרושה, כי מאור היה כהן, ובמציאות הוא לא יכול היה להתחתן עם גרושה. אחר כך הבנו שהיריעה מצומצמת גם ככה. במשך הזמן גם הבנו שכדאי להתפקס על אמא פוטנציאלית מאזור אילת והערבה, כי שרון רוצה להכיר אותה לפני כן". מתוך מאות הפניות צמצמו ב"החסידה" לחמש, ואיזנקוט בחרה לפנות לארבע מהן. כמה את מדברת על מאור בשיחות עם הנשים, כמה הן שואלות? "הן בדרך כלל שואלות איך הוא היה כבן, כאח, כחבר. וזה מאוד מרגש. אני לא יוזמת את השיח על מאור, כי זה גורם לי לעצבות, ואני לא יודעת לספר בלי לבכות. אבל אני כן מראה תמונה שלו בתור ילד בן שלוש, כדי שהן יבינו איזה מקסים ויפה הוא היה, כמו

הילד שיהיה להן ממנו. את שתי הנשים הראשונות איזנקוט פגשה בזום, והחליטה לא להמשיך בתהליך. "עם השלישית, שהייתה מהמרכז, קבעתי בבאר־ שבע. אמצע הדרך. הייתה פגישה טובה מאוד", היא נזכרת, "אבל כל הדרך חזרה לאילת חשבתי איך אני עושה אותנו משפחה עם המרחק הזה. כי לפני הטיפולים, צריך להתחבר כמשפחה. להכיר את הילדים, לבוא אליי הביתה. ופתאום המרחק נראה לי מורכב. והיא הבינה. וככה הגעתי לאישה הרביעית, אילתית". בהתחלה איזנקוט חשבה שהגיעה למחוז חפצה ומצאה את האישה המתאימה. "היא נכנסה לי ללב, כבר יכולתי לדמיין את הילד, ילדים קופצים לי פה בבית. עשינו בדיקות גנטיות, הפגשתי אותה עם הילדים שלי, אבל כשזה הגיע להסכם המשפטי ונכנסנו לפרטים, ראיתי שאנחנו לא רואות את הדברים אותו דבר. בדרך כלל אין הסדרי ראייה בין סבתא לנכדים, אבל כאן, בית המשפט מכריח לעשות הסכם שמגן על הילד, עליה ועליי. אני ביקשתי לראות את הילד מינימום פעמיים בשבוע, ופעם בחודש בימי שבת, אפילו בלי לינה, והיא אמרה שזה יותר מדי. בעיניי, זה לא יוצא דופן. אני רוצה ליהנות מהילד כמו כל סבתא שנהנית מהנכד. האישה שאני מחפשת צריכה לראות בי ערך מוסף, אפשרות לעזרה, זמן לעצמה.

צילומים: מהאלבום הפרטי

קיבלו אישור אחרינו: בראל חדריה וצור סעידי שנרצח בנובה". האם לדעתך השם איזנקוט שיחק תפקיד בהחלטה? "לא, סימן קריאה. גדי היה בוועדה שהחליטה? עזר במשהו? הוא תמך בי כאדם, ולא שום דבר אחר. כל המשפחות במצבי חיכו לחקיקה, ואני פשוט הבנתי, מהר מאוד, שזה לא ילך דרך הכנסת ופניתי לבית המשפט. אני חושבת שבאתי בזמן שהמדינה הגיעה לנקודה עם עומס, שבה יש הרבה הורים שכולים שרוצים לקיים את הצוואה הזאת. "לי לא היה ממי לשאוב עידוד. הורים שנמצאים בזה שנים אמרו לי: 'זה מסע חיים', 'צפי לשנים ארוכות', ואני באתי ממקום אחר. שאין דבר כזה. אף אחד לא יסגור לי את הדלת. וזה גם מה שאני אומרת להורים אחרים. גם אם יש לכם משפט אחד מהילד, שיחה אחת, תלכו עם זה. בדרך כלל אני לא יוצאת למאבקים ומהפכות. כל חיי הייתי אדם פרטי, אבל פה משהו פרץ אצלי את כל הגבולות של עצמי, והבנתי שאם אני לא אעשה משהו עבורי, אף אחד לא יעשה. יש לי משימה ממאור שאני חייבת לבצע". בטוקבקים היו גם תגובות פחות מפרגנות. הן בטח לא הפתיעו אותך. "כן, כתבו לי את הצפוי - שילד חייב אבא, שילד הוא לא מצבה, שילדים לא צריכים להיות אמצעי להחייאת המת. זה לא מה שאני עושה. הלוואי שיכולתי להחיות את מאור. הוא היה אחד, יחיד ומיוחד. אני אגיד בפשטות ואכזריות, 'בואו תהיו בנעליים שלי עשר

'אני לא מפחד למות, אני מפחד שלא יהיו לי ילדים'. בסוף מאור אמר לנועם: 'יודע מה? בפעם הבאה שאנחנו יוצאים הביתה, אנחנו הולכים להקפיא זרע'. אמרתי לו: 'תעצור, זו הצוואה של מאור'". בתום העדויות שלחה השופטת, סגנית בית המשפט לענייני משפחה באילת רותם קודלר עיאש, את הצדדים הביתה. בהחלטה התקדימית שקיבלה, היא אימצה את עדותו של ביטון וכתבה: "אני סבורה כי אכן מדובר בצוואתו של מאור בעניין שימוש בזרעו לאחר מותו, על מנת שתהיה לו המשכיות במקום ובקרב המשפחה שכה אהב. מאור שאף להיות ראש משפחה... עם אישה ושלושה־ארבעה ילדים. אני מחויבת, במצב הדין הקיים, להיעתר לבקשה ולאפשר למבקשת לעשות שימוש בזרעו באמצעות אישה שתבחר לשאת את העובר שייווצר”. את הבשורה קיבלה איזנקוט בשיחת טלפון מעו"ד מורן. "הוא אמר לי: שרון, יש לנו 'כן', ואני כמו ילדה קופצת מאושר, בוכה מכאב, ושואלת שוב ושוב: יש לנו 'כן'? והוא עונה: כן, יש לנו 'כן'. לא האמנתי". איזנקוט התרגשה עד דמעות מהאישור שניתן לה, אבל באותם רגעים לא חשבה על המשמעות הרחבה יותר של פסיקת השופטת - ועל התקדים שיצרה. "לא הבנתי שעשיתי היסטוריה. רק אחרי התגובות של כולם הבנתי את גודל הדבר. קיבלתי שיחות מאמהות ושני אבות שגם הם בתהליך. הם חיכו לחוק בכנסת, ומה שעשיתי נתן להם תקווה, כי אם נתנו לי, אין סיבה שלא ייתנו לכולם. שתי משפחות

“ילד שקט ואמיץ". מאור בן השלוש

שתגיד לי בחופשיות 'קחי את הילד, אני צריכה חצי יום חופש לעצמי'". איך אומרים במקרה כזה "זו לא את, זו אני"? "עם הרבה רגש והסבר. כמו שזה. וגם בגלל שלא הסכמנו, בעצם עשיתי עבורה את העבודה. לא נשאר בינינו דם רע. אנחנו בטוב. בעקבות זה לקחתי קצת הפסקה, כדי לתת רגע מנוחה לנפש. כי נחלתי אכזבה. את עושה מהלך, מקרבת בן אדם, התאמצתי

"נועם מספר לי על השיחה האחרונה ביניהם, שהייתה יומיים לפני הכניסה לעזה. מאור אמר לו: 'אני לא מפחד למות, אני מפחד שלא יהיו לי ילדים'. בסוף מאור אמר לנועם: 'בפעם הבאה שאנחנו יוצאים הביתה, אנחנו הולכים להקפיא זרע'. אמרתי לו: 'תעצור, זו הצוואה של מאור'"

55 ׀ ימ ים 7 ׀ 13 . 03 . 2026