ידיעות אחרונות 7 ימים

“אני כבר רואה את עצמי משתגעת איתו בגן השעשועים, בחוף הים". שרון איזנקוט

איבדתם את הילדים באותו הזמן. אתם בקשר אחר מאז? 24 "איבדנו את הבנים בהפרש של שעות. שניהם נקראו על שמו של אבינו, מאיר. לפני האסון, הקשר עם גדי היה פחות הדוק, גם בגלל שאנחנו חצי אחים, גם בגלל התפקידים שמילא ובגלל המרחק הפיזי בינינו. אבל האובדן חיבר אותנו מחדש. אנחנו מבינים את הכאב השורף הזה אחד של השנייה. זה נראה שגדי בטוב והוא עובד ועובד, אבל הוא שבר כלי, בדיוק כמו שאני שבר כלי, ואנשים צריכים להעריך ולהוקיר אנשים שהם שבר כלי ועדיין משרתים את המדינה. למי שיגיד: 'אז מה אם הוא אבא שכול, הקול שלו שקול לכל אזרח אחר', אגיד: איך אבא שכול יכול להיות כל אזרח אחר? האדמה שאנחנו דורכים עליה ספוגה בדם של הילדים שלנו. "אני לא בועטת בדלי ואומרת: 'לקחתם לי את הילד, ושתישרף המדינה'. לא. אבל אני כן רוצה שתהיה פה מדינה טובה יותר, כי על המדינה הזו הבן שלי נפל. זו הראייה האחרת, שבה צריכים להסתכל לא רק עליי ועל גדי אלא על כל הורה שכול ואח שכול. לא מגיע לגדי שיסתכלו עליו ויגידו: 'בואו נבחר בו. מסכן, הוא אבא שכול', אלא להגיד: 'כל הכבוד שהוא עדיין משרת את המדינה שלקחה לו את הילד'. וזה סימן שהאדם הזה בא ממקום נקי וטהור". קראת בסוף את התחקיר על נסיבות נפילתו של מאור? "לא. אין לי אומץ ולכן התחקיר סגור בחדר שלו. אני לא יכולה להפריע לנפש שלי, לטלטל אותה. והחלטתי שמה שאני יודעת, זה מה שאני יכולה. לא טיפה ימינה ולא טיפה שמאלה. את הסוף זה לא ישנה לי". את בקשר עם לוחמים מהפלוגה שלו? "בקשרהדוקעםכלהחברים,שברובםהיו בתקרית. יש לנו קבוצה שנקראת 'משפחת מרקו', כי החברים היו קוראים למאור שלי 'מרקו'. אני בקשר עם המפקדים, לפני חודשיים ביקרו פה המח"ט והמג"ד, שהביאו לי את הנשק שלו. בלי החיבוק העוטף הזה לא הייתי מצליחה להמשיך". מה זה עושה לך לראות אותם? "ביום שאחרי אני נופלת. החיבוק שלהם מאוד מחזק אבל גם מאוד כואב ומזכיר. אני רואה בהם את ההחמצה של הבן שלי. שהם מתבגרים, מתחתנים או נוסעים לחו"ל. אבל אני שמחה בשבילם ושמחה עליהם. עכשיו הם מתחילים לבקר אצלי לא במדים, וזה קל לי יותר. למדים יש ריח מסוים וזה מחזיר אותי לנקודת הסיום". בקופסה הכחולה שהחזיר לה הצבא נמצאים קסדה, חצי אפוד ("כי החצי השני נקבר איתו"). מדף טביעות האצבעות שהחזירו לה עשתה קעקוע של זרת שמאל. "פעם אחת פתחתי את הקופסה", היא אומרת, "אני זוכרת שהרחתי את הבגדים של מאור, ומאז אין לי אומץ לחזור לזה. יש בי פחד משתק. את הקופסאות אראה לילדים שלו כשיגדלו. את כל השאר הם יפגשו בדרך - תמונות, נשק, מדליות מהכדורגל. הייתי רוצה שהילד יידע שאבא שלו גיבור ישראל. שהייתה לו אפשרות לצאת לקורס מ"כים ולא להיות במלחמה, והוא בחר להישאר ולהילחם. ועכשיו הוא × יישאר חייל לנצח". ettiav@017.net.il

כל כך, הילדים הכירו אותה, והייתי צריכה רגע לגייס כוחות". לפני שבועיים לקחה איזנקוט אוויר מחדש, ויצאה בפוסט מעודכן ומדויק יותר: , עדיפות למי 38 היא מחפשת אישה עד גיל שמתגוררת באילת או בערבה. בינתיים, היא מספרת, נפגשה בעקבות הפוסט עם אישה אחת, גרושה ואמא לילדה, שדווקא מאוד התלהבה מרעיון הסבתא שהיא רק סבתא, לא חמות. ובכל זאת, חיפושיה נמשכים. "זו קונסטלציה חדשה", היא מחייכת, "אנשים צריכים להבין את זה. אני לא חמותה והיא לא כלתי, היא לא התחתנה עם הבן שלי. אני רק סבתא. אני מראש נותנת לה את הבלעדיות להחלטות על הילד. מה יהיה שמו, איפה ילמד, לאיזה חוגים הוא ילך. אני לא אתערב בדברים שחמות לפעמים מביעה את דעתה. "אני רק רוצה ליהנות ממנו, להיות שם, לעזור, לתמוך - כסבתא. האמא תחליט כמה היא מקרבת אותי. גם בהפריות, אם היא תרצה שאחזיק לה את היד, אחזיק לה. אם היא רוצה שאהיה ליד הדלת, אהיה שם. אם היא תרצה שאוציא את הילד מהגן ואשמור עליו, בשמחה. אני רוצה להיות איתה תמיד בשלום, ושהילד ייהנה ממשפחה, סבתא ודודים, שרק מחפשים להרעיף אהבה ונתינה. זו סבתא בקונסטלציה מיוחדת. זכויות בלי חובות. במקום שאותה אמא תגדל אותו כיחידנית, אני מציעה לה משפחה נוספת. ילד שיידע מי אבא שלו ותהיה לו משפחה, דודים, מורשת. הילד הזה נולד עם סיפור על אבא גיבור. הוא יהיה ילד גאה. אני כבר רואה את עצמי משתגעת איתו בגן השעשועים, בחוף הים, אני עפה על החלומות האלו. אני באה פתוחה לדבר. שום דבר לא מקובע לי. הדבר היחידי שחשוב לי, שהילד יישא את שם אבא שלו, איזנקוט. הנשים מאוד מבינות את זה, ואומרות שברור". את מבינה שאם זו רווקה או גרושה יכול להיות שבעתיד הוא יקרא למישהו אחר "אבא"? "גם האישה שחשבתי שאיתה אני מסיימת את החיפוש לא הייתה בזוגיות, ואז אמרתי לה: 'אני מאחלת לך שכן תפגשי את האחד וכן תתאהבי, גבר או אישה שיהיו בתמונה. זה מהמם מבחינתי. תהיי מאושרת, הבית יהיה שמח, הכל בסדר'. אם הוא יקרא למישהו אחר אבא, גם את זה אני מכבדת. אפשר לסמוך עליי שהילד יידע מי זה אבא שלו, אבל אני לוקחת בחשבון שייתכן שהוא יקרא אבא למישהו אחר, ומקבלת את זה". מלבד הפגישה עם החבר, נועם ביטון, שנתן לאיזנקוט את האישור הקוסמי להמשיך להתעקש, התרחש בשבעה של מאור עוד מפגש מפתיע ומרגש, כשחיילת צעירה הגיעה לנחם אותה. "מאור היה בונקריסט", היא מחייכת, "תמיד הייתי צריכה לחלוב ממנו מידע. מתברר שהם נפגשו בשטחי הכינוס ונהיה קליק. הוא היה צריך לצאת בשבת וגם היא, אז הוא סידר לה מלון בעיר ורצה להכיר לי אותה. בסוף ביטלו את היציאות, ואז הוא נהרג. המפגש איתה היה כואב. איזה פספוס. אותה חיילת לא מתאימה לי כמובן, כי היא , אבל לפחות הבנתי מה הטעם 20 רק בת של מאור, מה הוא היה אוהב". בכל התהליך, את מרגישה רמזים ממאור?

צילום: יוסי דוס־סנטוס

"אחת הנשים נכנסה לי ללב, כבר יכולתי לדמיין את הילד, ילדים קופצים לי פה בבית. עשינו בדיקות גנטיות, הפגשתי אותה עם הילדים שלי. אבל אני ביקשתי לראות את הילד מינימום פעמיים בשבוע, ופעם בחודש בימי שבת, אפילו בלי לינה, והיא אמרה שזה יותר מדי"

"במפגשים עם הנשים הייתי פונה למאור: 'תשדר לי, מאור, מה אתה חושב, מה אתה מרגיש'. אני מבקשת שייתן לי את היכולת לבחור טוב, עבורו. 'תעזור לי', אני מבקשת. הוא לא אומר לי: 'אמא, זאת'. אבל אני כן מרגישה מסרים של לחזק אותי, וזה אור ירוק ממאור". מאור נוכח כיום בכל פן בחייה. את השניצל בחלה שכל כך אהב היא הפסיקה להכין, אבל מבטיחה שתכין שוב לנכד או לנכדה שייוולדו. את אחת הפגישות השבועיות שיש לה עם הפסיכולוגית הן מקיימות מחדרו, שלמזלן בימים אלו הוא הממ"ד. בנוסף היא מעבירה הרצאות, "בבסיסים, בתיכונים, לכל מי שרוצה לשמוע. כבר יצא שבאו טיולים שנתיים לאילת וקראו לי לספר על מאור. בשנה שעברה דיברתי בטקס הזיכרון המרכזי העירוני בפני מאות תושבים. אני עושה כל מה שצריך. "אבל אחר כך אני מסתכלת על זה מהצד ואומרת: לא יכול להיות שזו אני, שזה הבן שלי. למה השם של מאור כתוב על המצבה? אי־אפשר להסכים עם זה ולקבל את זה. לפעמים אני מרגישה שחקנית בחיים של עצמי. מאיפה הסיטואציה הזו נפלה עליי? לאבד את הבן שלי, להיות אם שכולה, עדיין לא נתפס לי בשום צורה, למרות שעברו שנתיים ושלושה חודשים. ההרגשה השוטפת שלי שהוא פה, שמאור בצבא והוא

תכף ייכנס, או מאור בטיול ותכף ידפוק בדלת. אני צריכה לזכור שהוא לא פה". × × × על קברו של מאור בבית העלמין הצבאי באילת כתוב "נפל בקרב". לאחרונה, בעקבות החלטת הממשלה לשנות את שם מלחמת חרבות ברזל ל"מלחמת התקומה", הצהיר משרד הביטחון על הכוונה לשנות אתהכיתוב על מצבותהחלליםשנפלו. גדי, אחיה של שרון, אמר כי לא ישנה אות אחת במצבה של בנו. גם שרון תומכת בעמדה זו. "אני לא אשנה את הכיתוב, שיישאר מצידי רק 'נפל בקרב'. יראו את התאריך, דצמבר , ויבינו לבד. מלחמת תקומה? לא 2023 אצלי. כי זה עוול, וזה כאב עצום למשפחות. למה בוחרים לנבור לנו בנפש עוד ועוד? בחרתם שם למלחמה, תישארו איתו. למה ללבות עוד אש, ועוד תככים בינינו?" מה דעתך על השאיפות הפוליטיות של אחיך? "הייתה לנו שיחה אחת בנושא. אי־אפשר להוריד את גדי מהרצון שלו להמשיך לשרת את המדינה. זה משהו שבא איתו 40 'בילד־אין'. אף אחד לא יכול לקחת ממנו שנות שירות למדינה. אני בעדו, הוא יכול להביא פוליטיקה אחרת, משהו נקי, ישר. הוא לא צריך טייטל, כובע, כסף או שם. יש לו כבר את כל התארים. הוא בא ממקום של עשייה, ואותה אי־אפשר לקחת לו".

13 . 03 . 2026 ׀ ימ ים 7 ׀ 56