אילת 01.04.22

בכושר

ובאושר

מאיר אוחי ו ן

בילדותה ספגה עלבונות ‰ בצבא לא מצאו מדים במידה שלה ‰ וגם כעת הסביבה ממשיכה להעיר לה ‰ אור אטדגי מאילת לא נתנה לכל זה לעמוד בדרכה להגשים את החלום להיות מאמנת כושר ק"מ 130 ‰ עם משקל שעומד כיום על היא מאמנת צעירים ושומרת על אורח חיים בריא ‰ ומבקשת להעביר מסר לחברה: "לא הכל זה מראה חיצוני"

על המשקל "חשוב שלה: לי לציין שאני לא מעודדת השמנה, אבל אני לא מעודדת רזון, אני מעודדת בריאות. היום אני שוקלת ק"ג 130 ואני בריאה בדיוק כמו כל אדם בריא אחר, הורדתי ק"ג 40 כמעט והפכתי לאדם בריא יותר"

מ � מאמנות ומא בע נ רבים ם ני כושר אמורים להיות אנשים רזים, שריריים וחטובים, שמגלמים בגופם את היעד שהמתאמנים שלהם רוצים להגיע ל � ), צעירה אי 23 אליו, אבל אור אטדגי ) תית נמרצת וחדורת מוטיבציה, מוכיחה שאפשר גם אחרת, ויש לה הרבה סיבות לטפוח לעצמה על השכם. בתקופת השיא שלה שקלה אטדגי ק"ג, ולמרות זאת ונגד כל 170 כמעט הסיכויים, ובזכות הרבה מאוד התמדה,

היא נשלחה למתפרה, ואחרי חמש שעות של המתנה קיבלה זוג מדי א' בלי נעליים ובלי מעיל. גם במהלך הטירו מ נות בעיר הבה"דים לא נמצאו עבורה מדי ב' מתאימים וגם לא מעיל, ובמשך חמישה חודשים נאלצה אטדגי לעיתים ללבוש בגדים אזרחיים ואף לשלם מכ מ ספה דמי נסיעה שעד היום לא קיבלה עליהם החזר. עם זאת, את השירות הצבאי היא מס מ כמת במילים, "חוץ מעניין המדים, הכל היה בסדר. רציתי נורא להיות לוחמת, אבל בגלל המידות שלי זה כמובן לא הסתדר". חייבת שינוי כשהשתחררה מצה"ל פרצה מגפת הקורונה, ואטדגי לא יכולה הייתה לשוב לעבודתה במחלקת שירות לאורח במ מ לון "הרודס" שבה עבדה במהלך השירות הצבאי. לפתע מצאה עצמה אטדגי בלי עבודה וישבה בביתה בגלל הסגר הרא מ שון. וכאן, היא מסבירה, התחיל למעשה השינוי בחייה. "בתחילת הקורונה הייתי במשקל שיא ק"ג והחלטתי שאני לא יכולה 167 שלי יותר, לא לעלות מדרגות, לא ללכת, מתנשפת בכל צעד שלי, ממש הרגשתי שאני לא יכולה לזוז. גם להיות כל היום בבית בסגר הראשון ממש לא עזר", היא מספרת. "החלטתי שהגיע הזמן להוריד במשקל ולא בגלל מראה חיצוני. כל חיי

הצליחה לסיים בהצטיינות קורס מאמני כושר ולהפוך למאמנת כושר ייחודית ויחידה במינה. היום, כשהיא שוקלת מ � ק"ג, היא לא עוצרת לדקה ומא 130 נת נשים וגברים בסטודיו "ברוש" שבו החלה את דרכה בתחום. אילו תגובות את מקבלת בתור מא ־ מנת כושר? "כמובןשהיהקשהמאודלאנשיםלקבל את זה שמאמנת כושר 'שמנה' מאמנת אותם, פתאום עלו הרבה דעות ושאלות כמו 'איך את מאמנת כושר?', 'בטח היא לא יודעת כלום', ו'אם היא מאמנת כושר למה היא לא עושה כושר?', ועוד שא מ לות. אבל האמת שהמנהל שלי בסטודיו ממש תמך שאני אאמן, ואראה שלא כל מאמן חייב להיות רזה עם קוביות. אני תמיד מספרת למתאמנים את הסיפור שלי ואת הדרך שעברתי והם נדהמים. לאט לאט הם ראו את הידע שיש לי, ראו שמראה לא נחשב, ואפילו ההיפך. יש כאלה שהיה להם נוח להתאמן רק איתי כי אני יודעת איך זה להתחיל, אני באתי מהמקום הכי שמן והכי קשה, והם ראו למה הפכתי. זה נותן להם מוטיבציה, ואז עיניי הוארו. זו המטרה שלשמה התכ מ נסתי". סביבה תומכת אטדגי גדלה בירושלים ועברה עם משפחתה לאילת כשהייתה בת שמונה. היא למדה בבית הספר היסודי "מצפה

ים" ולאחר מכן בתיכון "רבין". סוגיית המשקל ליוותה את אטדגי לאורך כל הדרך. "תמיד הייתי ילדה שמנה, היו לי הפרעות אכילה", היא נזכרת, ומוסיפה שאף פנתה אל בית החולים "שניידר" כדי לנסות ולרדת במשקל. בבית נהנתה אטדגי מסביבה תומכת מאוד שנסכה בה ביטחון עצמי ונתנה לה את הכלים להתמודד עם העלבונות שלא פעם הוטחו כלפיה. "גדלתי בבית עם אמא שנורא תומכת, אז הביטחון העצמי שלי תמיד היה גבוה", היא מס מ פרת. "קראו לי הרבה בשמות גנאי, אבל ידעתי לסכל את זה. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם איך שאני נראית, לכן הייתי במקום אחר בגלל שהייתי בסבי מ בה תומכת. בשורה התחתונה, מבחינה חברתית אף פעם לא הייתה לי בעיה כי הביטחון העצמי שלי היה במקום טוב. זו אחת הסיבות שנכנסתי לתחום הזה כי יש נערים ונערות שאין להם את הביט מ חון הזה והם לא גדלו בבתים מסוימים, ילדים שהיו מעירים להם על אוכל ועל איך שהם נראים". גם בצבא התמודדה עם אתגרים בגלל משקל גופה. אטדגי התגייסה לצה"ל ק"ג. 167 במשקל 2017 בחודש דצמבר החלום שלה היה להיות לוחמת במג"ב, אבל לבסוף שובצה לתפקיד מש"קית משא"ן (משאבי אנוש) בשלישות, ואולם כשהתייצבה באפסנאות בבקו"ם, לא מצאו עבורה מדים במידה שלה.

אטדגי בנערותה. "כל העניין סביב המשקל חישל אותי"

22

1.4.2022 ˆ ידיעות אילת