אילת 04.05.22

שכונת אלמנזול. "את הצילום הזה צילמתי מתוך בית בשכונה הוותיקה ביותר בעוספיא. מה שעניין אותי כאן הוא הנסתר מול הגלוי"

"בכל מקום מעניינת אותי מאוד ארכיטקטורה. במקרה הזה מדובר במבנה שהציור על הקיר החיצוני שלו יוצר דימוי בתוך דימוי"

עוספיא

מצפה רמון

על אם צריך להציב נקודה מפת המסע שאליו יצאה נורית ירדן, אומ ־ נית-צלמת מתל אביב, אפשר לסמן אותה כשהבינה 2015 ביום חורפי אחד בשלהי ששכחה את המשקפיים שלה במסעדה באופקים. אחר כך הכל התגלגל מהר מאוד. אבל רגע, נעשה סדר. הזמינה את ירדן חברה 2015 בדצמבר להצטרף אליה לנסיעה לפסטיבל "אדום" באופקים שמארגנת מדי שנה מכללת ספיר. ירדן נענתה בחיוב. מכל הפעילויות בפסטיבל בחרה ירדן לעלות על מעין "אוטובוס תיירים" שלקח את מי שעלה עליו לסיור ברחבי אופקים. באחת התחנות חיכתה לנוסעים-תיירים אישה, תושבת העיר, שהקימה בביתה עסק קייטרינג מצליח. היא כיבדה את התיירים במעדנים שלה. ירדן התרשמה ממנה מאוד. בסוף היום היא הלכה לאכול במסעדה באופקים. רק בבית בתל אביב היא קלטה שהמשקפיים שלה נשארו במסעדה, ואחרי שבועיים נסעה שוב לאופקים להחזיר את האבדה. "אחרי שעברתי במסעדה וקיבלתי את המשקפיים עשיתי משהו

והמילים המלוות אותם. שנעבור אנחנו עם עצמנו יחד איתה במעברים רכים מצילומי עכו העתיקה שגלים ירוקים מלחכים את חומותיה ומשם אל קירות המרכז המסח ־ רי בערד. קירות נעצבים, אולי עזובים. "הממשלה מייבשת את ערד כלכלית ולכן הרבה תושבים עוזבים", אמר לירדן מי ־ שהו והמשפט הזה מקמט איזה עצב בלב המתבונן בתמונות המעטפת של מה שהיה אמור להיות מקום חי ושוקק. ירדן הייתה רוצה במקום שהיא תגיד אז שאנחנו ניכנס אל הצילומים שצילמה במעלות-תרשיחא. למשל שנתעכב על הפסל של בן גוריון, שנראה שבור ומשו ־ נה, ומשם נדלג הלאה, אל הצילום העדין או המחוספס עדין, שבשקט שלו, תמיד בשקט, מועך לך משהו בלב. "אבל משהו חייבים להגיד", אני אומ ־ רת לה בחיוך זום רחוק, כי אני בבית שלי בתל אביב והיא בכפר עזה, יושבת בחדר שקירותיו לבנים ווילון צהוב מכסה חלק מהחלון הסגור שמאחוריה. "מאחורי הח ־ לון", ירדן נעתרת ופותחת צוהר אל הלא נראה. "נמצאת הגדר המפרידה בין יש ־ ראל לעזה". ואת פוחדת?

בית העם בקיבוץ ברעם "כל שנה כשהקליפה מתקלפת מהגזעים של עצמי הקטלב, אני מזמינה את הילדים לחבק אותם" (מתוך הפרויקט) ירדן: "זה צילום שאני מאוד אוהבת. בחרתי אותו כי החדר שבו לנתי במשך שבוע היה ממש מול בית העם. כל פעם שפתחתי את הדלת ראיתי את הצד האחורי של בית העם. לא את החזית. זה צד שבדרך כלל לא שמים אליו לב והוא כל כך יפה". בדרך לנמל בעכו העתיקה "לסירה שלי קוראים 'אהבת הים'. בגלל שיש פחות דגים בים וקשה להתפרנס רק מדיג, קנינו סירות לדייגים ואנחנו משלימים הכנסה, לוקחים תיירים לשיט שקלים" (מתוך הפרויקט) 10 של רבע שעה ב- ירדן: "קישוט הקירות החיצוניים בעכו מאוד מאפיין את עכו העתיקה. ממש אפשר לראות איך קבוצות של נערים מסתובבות עם מדריכים וציירים ומ ־ ציירים. הרבה מהציורים קשורים לחיים שלהם שם".

היא מחייכת. "לא. לא פוחדת. יש פה ממ"ד, אבל בכל זאת מקווה שלא יקרה כלום", ומסמנת שאפשר לה ־ תחיל. מילה טובה התחלה,

שלא תכננתי ובכלל לא מתאים לי לעשות. התק ־ שרתי לאשת הקייטרינג. אמרתי לה שאני כאן, באופקים, ושיש עוד הרבה זמן עד שהאוטובוס לתל אביב ייצא ואולי היא מוכנה לפגוש אותי. להפתעתי היא אמרה שכן ובאה לאסוף אותי. אצלה בבית, בזמן שהיא בישלה ארוחה,

אני חושבת. איך בכלל מתחילים לספר על ההחלטה של ירדן לצאת מדירתה בתל אביב ולחיות

שבוע במקומות שהיא לא מכירה. כל פעם שבוע במקום אחר. בכפרים, בערים, במושבים, בקיבוצים, בקבוצות שיתופיות, אצל ערבים, אצל יהודים, אצל גם וגם. המגוון והרזולוציות של צורות היישוב שאפשר למצוא פה במרחב עצום. לפני שעלתה על האוטובוס הראשון בדרך לעיר הראשונה במסע – ערד - לא ידעה ירדן ולא העלתה בדעתה שיש כל כך הרבה. "ולא קלטתי עד כמה אני לא מכירה", היא אומרת.

פגשתי שני חברים שלה. פעילים חבר ־ תיים שסיפרו לי מה הם עושים באופקים. כשיצאתי משם ידעתי שמתחיל המסע. ידעתי מה אני רוצה לעשות". בממ"ד בכפר עזה אם זה היה תלוי בה ירדן הייתה מעדי ־ פה שלא להגיד מילה על המסע, "פרויקט שהות" שמו. היא הייתה מעדיפה שניכנס אליו דרך האתר שלה ונמצא בעצמנו את המילים והמחשבות מול הצילומים שלה

ידיעות אילת ˆ 4.5.2022 31