אילת 04.05.22

מסע ישראלי

כנסיית סנט פיטר פאולוס. "חמש נשים הגיעו לכנסיית סנט פיטר פאולוס וצילמו את עצמן. בעצם יש כאן חמש סצינות סלפי שקורות בו זמנית"

אספו את הבלות של הכותנה. "כשהגעתי אל המשאית הריקה התברר לי שפספסתי את הקטיף. זה רק מה שנשאר"

שפרעם

מושב תימורים

פרויקט בתנועה הרעיון של ירדן נשמע פשוט. היא תבחר להגיע למקומות שלא הייתה בהם מעולם. אין לה העדפה לצפון, דרום, ערבי, יהודי או אחר. מה שכן, בכל מקום כזה צריך להיות לה איש קשר, תמיד בן המקום שידאג למצוא מקום צנוע שבו תוכל לגור במשך שבוע. בתשלום כמובן. איש הקשר גם ידאג לה - פגיש את ירדן עם חמישה פעילים חברתיים בני המקום. "לא הגדרתי איזה סוג של פעי - לים חברתיים", היא מספרת. "בכל מקום יש הבנה אחרת של המושג הזה. לא שינה לי אם מדובר בגברים או נשים. מה שכן, ביקשתי שמי שאפגוש אותם יהיו בני המקום או לפ - שנה, מכירים אותו, 20 חות כאלה שגרים בו בוחרים לגור בו וגם עושים למענו. מן הסתם איש הקשר בוחר אנשים מעולמו. והיו הרבה מאוד עולמות. אנשי אדמה, אנשי ים, אנשי תרבות. כל מיני". היא נפגשת בכל מקום עם חמישה אנשים. כל פגישה נמשכת כשעתיים. הפגישות לא מצולמות ולא מוקלטות. ירדן מבטיחה לש - מור על כך שיישארו אנונימיים. "במקומות קטנים זה ממש הכרחי", היא מסבירה. "צריך גם לזכור שמדובר באנשים זרים. הם צריכים לתת בי אמון למרות שאנחנו לא מכירים. אז אני מוציאה פנקס קטן ומדי פעם כות - בת משפט או כמה משפטים שנאמרו בחדר. הפגישות נעשות ביומיים הראשונים של השהות שלי במקום. אחרי כן אני יוצאת לשוטט ולצלם. שוטטות ברגל. תמיד ברגל. אני לא מצלמת אחד לאחד מה שנאמר לי. אני מצלמת צילומים שישלימו את הנאמר". מה את שואלת בשיחות? "אני מבקשת שיספרו לי על המקום וגם מה המקום הזה עבורם. אני לומדת על המ - קום דרך חמישה אנשים שסיפרו לי דברים בשבוע ספציפי שבו הייתי שם. ייתכן שאם הייתי מגיעה בשבוע אחר או פוגשת אנשים אחרים אז הייתי לומדת דברים אחרים". ב"פרויקט 13 כפר עזה הוא המקום ה- שהות". קדמו לו ערד, קיבוץ ברעם, מעלות- תרשיחא, מצפה רמון, עוספיא, קיבוץ כפר מסריק, עכו העתיקה, מושב מעלה גמלא, שפרעם, מושב תימורים, כפר תבור ואילת. איך את בוחרת לאן להגיע? "בשש השנים שהפרויקט הזה בתנועה אני מספרת עליו להרבה אנשים. לתלמידים שלי, לסטודנטים שלי, לחברים. למרות שה - פרויקט רחוק מסיום אני גם מציגה אותו. זה אומנם לא בחלל של גלריה או מוזיאון אלא באתר שלי. הרבה פעמים קורה שאנשים מקשיבים ורואים מתלהבים. רוצים להיות

שראל מנסים כל הזמן להוביל אותנו להיות רק ליד מי שדומה לנו. ומי שלא דומה לנו הרבה פעמים זה מיתרגם אצלנו ל'בוגד', 'חלאה' וכו'. אני חיפשתי במפורש את מי שלא דומה לי. אני רוצה לפגוש מורכבויות, אני לא רוצה עוד כמוני. יש לסארטר את המשפט 'הזולת הוא הגיהנום'. בשבילי זה לא נכון וככל שאני מגיעה למקומות ככה אני רוצה להכיר יותר את המרחב שלנו. והכי הייתי רוצה שאנשים יירצו להכיר, שייצאו למסעות גילוי". בכמה מקומות עוד תהיי? "שאלה שאין לי כרגע תשובה עליה. אני רוצה להיות בכל סוגי היישובים וצורות החיים. עדיין לא הייתי למשל ביישוב בדואי או חרדי. לא הייתי ביישוב שכולו נוצרי ויש עוד. אני מעריכה שאני אזדקק לפחות לעוד שש שנים". ככה זה, מסע שמתחיל כשזוג משקפיים הולך לאיבוד מוביל בסוף ליכולת להע - מיק מבט וגם להישיר אותו להרבה חלקים של המציאות שקודם, גם עם המשקפיים, בכלל לא היו פתוחים או גלויים או נמצאים בהכרה. חלק קטן מהמבט הזה שלעיתים הוא מראה עדינה ומחוספסת, ובכל מקרה אנושית ומקורית, על ישראל, מופיע כאן. הפרויקט המלא (והגדל כל הזמן) באתר של נורית ירדן. / https :// www . nurityarden . com

אנשי הקשר שלי במקומות שבהם הם גרים. זה הדבר המרגש והיפה ביותר בפרויקט. אנ - שים מצטרפים, רוצים להיות חלק". מקומות. 13 ובכל זאת היית רק ב- "כן. מראש אני יכולה לצאת רק לשניים- שלושה מקומות בשנה. בשנתיים של הקו - רונה, בגלל הסגרים, זה היה בלתי אפשרי. ניצלתי את הזמן הזה לבנות לכל מקום שהייתי בו ספר דיגיטלי יחד עם המעצבת רנה רזניקוב. לכל צורת יישוב נבחרו כמה צילומים שתמיד מתחילים במטבח של דירת האירוח שבה גרתי. אחרי כן הצילומים מש - עות השוטטות שלי במקום מלווים בציטו - טים שנאמרו לי במהלך הפגישות". ירדן אומרת שהמסע שלה להכרת יושבי הארץ הזו לא פוליטי. לפחות לא במובן של החלוקה הגסה לימין ושמאל. הוא פוליטי במובן הזה שהיא מוכנה להכיל נרטיבים חדשים וחיבורים חדשים לארץ שאותם לא הכירה. הוא פוליטי גם בכך שבחרה להגיש אותו בשלוש השפות העיקריות המדוברות כאן – עברית, ערבית ואנגלית. יצאת לחקור את המרחב הישראלי כי הר ־ גשת שאת לא מכירה. עכשיו את מכירה? "כן. אני גם מכירה מקומות חדשים, וגם אנשים חדשים. נהיה אכפת לי ממקומות ומאנשים רבים כל כך. למשל איש הקשר מעכו. כשהתחילו בעכו המהומות בזמן 'שומר החומות' התקשרתי אליו לשאול מה שלומו. הוא אמר שהוא בסדר והתרגש מזה שהעובדים הערבים של המלון שלו ישבו בלילה מחוץ למלון כדי למנוע פגיעה בו. זה נגע בי. או שלפני כמה זמן ראיתי בטלוויזיה כתבה על מישהו מקיבוץ ברעם שהיה לו חלום במשך שנים לגדל פטריות כמהין. הוא היה אחד האנשים שנפגשתי איתם כשהגע - תי לברעם. הוא לקח אותי לשטח, סיפר לי על הניסוי שהוא עושה עם מכון וולקני, על הקשיים בדרך הארוכה, המאמצים הגדולים והאכזבות. ופתאום ראיתי אותו בטלוויזיה אחרי שהוא הצליח. זה ריגש אותי". אז כמה אנחנו דומים, הישראלים? "הייתה לי מחשבה כשרק התחלתי שאני אמצא מרחב אנושי הרבה יותר הומוגני ממה שבאמת קיים. וגם גיליתי שזה לא רק שאני לא מכירה מספיק או בכלל צורות חיים אחרות משלי. כולנו לא מכירים. הצפון לא מכיר כל כך את הדרום. הדרום לא מכיר את הצפון. גם את תל אביב לא מכירים. אני מק - פטריות כמהין בקיבוץ ברעם

ווה שלא רק אצלי נשברו סטריאוטיפים וס - טיגמות במהלך המסע הזה אלא שגם אנשים למדו לראות שתל אביב היא לא בועה, שאין באמת דבר כזה 'מדינת תל אביב'". את שואלת את האנשים שאת פוגשת שאלות פוליטיות? "לא. יש כמובן מקומות שטומנים בתוכם קונפליקטים פוליטיים כמו למשל קיבוץ ברעם שיושב על אדמות פלסטיניות, אבל אני לא שאלתי שאלות פוליטיות במובן הזה. אני גם לא מכוונת לשום מקום ספציפי. אני שואלת על המקום עבורם ואנשים אומרים את מה שבליבם. יש לי כמובן דעות פולי - טיות, אבל בפרויקט הזה ניסיתי להתרחק מעצמי, לשים את עצמי בצד כמה שאפשר ולהיות הכי פחות שיפוטית שאני יכולה. אמרתי להם, אבל קודם כל לעצמי, שבאתי כדי ללמוד מהם על המקום, לא כדי להש - מיע להם את דעותיי. אחרי כן כמובן יצאתי לצלם. אני לא יכולה באמת לברוח מעצמי. הצילומים הם המבט שלי על המקום, אבל אני מצלמת אחרי שפגשתי את האנשים. לדברים שלהם בכל זאת היה משקל באיך בסופו של דבר קלטתי את המקום שלהם". על מה למדה בכל מקום ירדן פחות רוצה לדבר. "אפשר לנסח המון תובנות מהפרויקט – חברתיות, כלכליות, דתיות, מגדריות. אני משאירה את החיתוכים למי שבוחר לראות את הפרויקט. המסע הזה גורם לי אושר. בי -

אזור המלונות באילת "יש את אילת ויש את שאר הארץ. אנחנו חיים כאן בסוג של בועה. מנותקים. מצד אחד יפה כאן, העיר מקסימה והחיים זולים וטובים, אין מע"מ, אין רמזורים, מעט פקקים, ומנגד חייבים לה - תפשר, כי יש כאן המון חסרים. למשל בתחומי הרפואה והתרבות. אנחנו גם רחוקים מהמשפחה המורחבת ולפעמים גם מהילדים שעוזבים. אי אפשר להיות ספונטנים ולקפוץ למרכז הארץ או לצפון, כי הכל רחוק" (מתוך הפרויקט) ירדן: "לכל מקום יש את האפיון הדרמטי שלו. לפעמים האפיון הזה מתבטא בשפה. המילה ספונטני חזרה באילת בכל המפגשים שלי. ספונטניות לא קיימת שם. זה בוודאי משפיע על כל אורחות החיים וההתנהלות של האנשים".

4.5.2022 ˆ ידיעות אילת 32