אילת 05.07.24

למושב יתד, שם היינו כל המשפחה, 07:00 ברגע שהעניינים יירגעו. בשעה באותה שבת עוד הספקתי לדבר עם מתן והוא הרגיע אותי שהוא ושלושת בני המשפחה הנוספים שהיו איתו במסיבה כבר יוצאים מהשטח של המסיבה בדרך למושב. כחצי שעה לאחר מכן, כבר קי־ בלנו את הבשורה הקשה, כאשר הגיס של אשתי התקשר ובישר לנו שמחבלים ירו על רכבם סמוך לצומת מבטחים, מרחק של כמה דקות ממושב יתד, ורק הוא ניצל מהתופת הזו, ואילו מתן ושני בני המשפחה הנוספים, נוי מעודי ומו־ טי אלקבץ, זיכרונם לברכה, שהיו איתו, נרצחו באותה מתקפת מחבלים". איך מתמודדים עם בשורה כזו? "באותו היום עסקנו בהישרדות. על גדרות המושב התנהלו קרבות. בשמיים חגו מטוסים ומסוקי קרב. כבר ידע־ נו מה קרה למתן וכל היום הסתתרנו מפני המחבלים. פחדנו על החיים שלנו, בעוד שהמחשבות שלנו היו נתונות לכך שאיבדנו את מתן". סיוט מתמשך במציאות הזו, התפנו בני המשפחה ממושב יתד לקראת ערב של אותה שבת. "אני עצמי", מודה יצחק רוזנברג, "הייתי מאוד מפוחד. אשתי ושני היל־ דים שלי שכנעו אותי להתפנות. נסע־ נו בחושך דרך השדות לקיבוץ צאלים, כשאנחנו מפחדים מהתקפת מחבלים שאנחנו יכולים להיחשף אליה. ראינו מעלינו את שובלי הרקטות והטילים. פחד אמיתי. ממש תחושה של תוהו ובוהו. כשהגענו לצאלים היינו בהלם. פגשנו שם משפחות שהגיעו כדי לחפש את יקיריהם שבילו במסיבות שנערכו באותו לילה באזור. כל משפחה והסיפור שלה". בבוקר יום ראשון של השמיני באוקטובר החליטה משפחת רוזנברג להגיע לקריית־גת, שם מתגוררת מש־ פחתו של הגיס שניצל ממתקפת המח־ בלים. "מסרנו במשטרה עדויות", נזכר יצחק רוזנברג, "לאחר שמתן, הדוד שלו והגיס נחשבו אז כנעדרים, למרות שאנחנו שעות 48 כבר ידענו מה התוצאה. לאחר מפרוץ המלחמה כבר התבשרנו על זיהוי של הדוד ושל הגיס, ורק לאחר תשעה ימים התבשרנו על זיהוי ודאי של מתן. סיטואציה מטורפת כאשר אשתי קמה מה'שבעה' על אחיה ומגיעה לדימונה כדי לקבור את בננו". כיצד עוברים את אותם תשעת ימים עד לזיהוי הסופי של בנכם מתן? "אלה היו תשעה ימים מוזרים ביותר. אתה יושב בבית בלי פיסת מידע. סיוט

"מתן בני היקר, עכשיו אתה פרפר, חופשי ומאושר, תמשיך לשוטט בין פרחי הבר".

כך נפתח ספר הילדים "הפרפר הכ־ תום", פרי עטו של יצחק רוזנברג, תושב דימונה, שנכתב להנצחתו של בנו, מתן ז"ל, שנרצח בשבת השחורה של השביעי באוקטובר, ויוצא בימים אלה לאור. שום דבר, כדבריו של רוזנברג, לא הכין אותו לקראת המציאות הקשה אותה הוא חווה מזה כתשעה חודשים, מאז התבשר על הירצחו של בנו בכו־ ומתעתד לסיים את 17 רו כשהוא רק בן לימודיו התיכוניים בכיתה י"ב. ), נהג קטר 45 יתרה מזאת, רוזנברג ( 25 של רכבת משא ברכבת ישראל מזה שנים, מעולם לא כתב ספר, וזה לו ספר הביכורים, שנכתב, כהגדרתו, במציאות הקשה ביותר כשהוא מצטרף למשפחת השכול. "מתן הרגיע אותי" "אי אפשר", הוא אומר, "לתאר את מה שעובר אב שכול, שמאבד את בנו בכורו. חטפתי את הבומבה של החיים שלי ושל הנפש שלי. מאז השביעי באוקטובר אני לא אותו בן אדם. אין לי חיים. אני חי על כדורים". בוא נחזור, ברשותך, לאותה שבת שחורה של השביעי באוקטובר. "השביעי באוקטובר לא עוזב אותי. עד היום אני חווה סימפטומים של פוסט־ טראומה. יש לי חלומות, זיכרונות וח־ רדות מאותו היום. זה לא עוזב אותי. ההורים של אשתי מתגוררים במושב יתד שבפתחת שלום במועצה האזורית אשכול. אחת לשבועיים, כנוהג מש־ פחתי, אנחנו נוהגים להגיע אליהם. כך גם עשינו באותו יום שישי, ערב שמחת תורה. היינו אצלם בשמחת תורה, ובבוקר אותה שבת התעוררנו, כמו כל עם ישראל, למשמע האזעקות וירי הטי־ לים והרקטות הבלתי פוסק. זה היה מטו־ רף. חיפשנו מקום להסתתר, ופתאום גי־ לינו שארבעה מבני המשפחה חסרים לנו בבית. מדובר היה במתן, הבן שלנו, באח של אשתי ובשני הגיסים שלנו, הבעלים של שתי אחיותיה של אשתי. התקשרנו אליהם והתברר לנו שהם נסעו בלילה למסיבת ה'פסיידאק' ליד קיבוץ נירים, שהתקיימה במקביל למסיבת ה'נובה' ליד רעים". רוזנברג ממשיך ומתאר את מה שעבר עליהם באותו יום. "בכלל לא ידענו שהם נסעו לאותה מסיבה בלילה שבין שישי לשבת. בבוקר אותה שבת הם התקשרו אלינו והודיעו לנו שהם מס־ תתרים בשטח ושהם מתכוונים לחזור

מוזיקאי ‰ מנהיג מלידה ‰ תלמיד מצטיין ומודל לחיקוי עבור חניכיו ‰ מחונן מתן רוזנברג ז"ל מדימונה, בן ‰ בצופים במותו, נרצח במסיבת "פסיידאק" 17 בסמוך לקיבוץ נירים בשבעה באוקטובר מאז אותו יום גורלי, אביו יצחק לא ‰ בספר "הפרפר הכתום" ‰ מוצא מנוח הוא מנציח את בנו, נער ג'ינג'י שאהב את החופש, חלם להיות פסיכולוג ולעזור "זה היה המוטו של מתן, ‰ לאנשים לאהוב ולהיות חבר" געגועים לג' ינג' י המתולתל מתן רוזנברג ז"ל. "היה ילד מוזיקלי"

על בנו מתן ז"ל : "מתן היה

נער חופשי שעשה מה שהוא רצה. הוא אהב לבלות והיה מנהיג מלידה. הוא היה פעיל חברתי כבר מגיל צעיר. הוא היה במועצת תלמידים ובהמשך גם שימש כראש גדוד בשבט 'שגיא' של 'הצופים' בדימונה" בתנועת 'הצופים' בעיר,

מאיר // צילום: הרצל יוסף – עודד בר

5.7.2024 ˆ ידיעות אילת 22