אילת 1.12.23

"המראות מאותו אליס דדון: יום עדיין רודפים אותנו, כשכבר התחלנו להירגע מעט מהטראומה, באו ורדפו אותנו האזעקות גם באילת"

אורלי בלולו עם בנה במלון

"נפטון". "תחושת הביטחון קרסה"

אליס דדון עם בנה וחבריו במלון

"המחשבה שהסוף שלנו אורלי בלולו: היה כל כך קרוב, לא מרפה ממני. היה לנו סוג של נס שנותרנו בחיים"

את שירותן ביישובי העוטף. החבורה, הכוללת גם ארבעה כלבים שבית המלון התיר להכניסם, יושבת מכונסת בתוך עצמה, החברים מדברים בשקט על נושאי היום יום, וניכר שהם עדיין חיים את טראומת השבת השחורה. "מוקדם עדיין לדבר על רגשות", מעיד אליעד מלין שהצליח לשרוד בנס את התופת בקיבוץ ניר עוז. "אני עדיין לא מעכל את אירועי השבת ההיא. אני חש תסכול רב כשאני חושב על החטופים שטרם שוחררו מידי המרצחים. אני חושב שכל עוד ההסדר עם הרוצחים עובד, יש להמשיך בו עד שחרור האחרון שבהם". עדן חבז מהיישוב כרם שלום מוסיט פה, "לפני השבת השחורה היו לנו חיים, הייתה עבודה והיה טוב. עכשיו אנחנו יושבים כאן באילת, רחוק מהמקום שאט נחנו רגילים אליו, בחוסר מעש, בחוסר ודאות ובהמתנה להתפתחויות. אנחנו מאוד רוצים לחזור לשגרה שלנו, אבל כל פעם זה נדחה, ולנו נותר רק להמתין בסבלנות ובתקווה לטוב". מרגישים פליטים במלון "קיסר" התמונה די דומה. תושבי הקיבוץ יושבים רובם בלובי המלון. הזוג פדרו ורבקה גולדפרב מקיבוץ ניר יצחק שרדו את השבת שחורה. "הזיכרונות מאותה שבת אינם מרפים ממני", אומרת רבקה. "שמענו את מה שקורה בחוץ ומיד נכנסנו לממ"ד והסתגרנו", היא נזכרת. "המחבלים פרצו אלינו הביתה וניסו לפט תוח את דלת הממ"ד כשאנחנו מחזיקים חזק בידית שמעבר לדלת. לא יודעת מה גרם להם לסגת, אבל הם יצאו מהבית, לא לפני שהרסו את כולו. זו הרגשה איומה שלא היה לנו מענה מכוחותינו. חוסר אונים מוחלט". בעלה פדרו מוסיף, "יש לנו היום תחוט שה של פליטים בארצנו. אנחנו אומנם נמצאים במקום שקיבל אותנו בזרועות פתוחות, פינק אותנו ודאג לכל מחסורנו, אבל בכל זאת, חוסר הוודאות והעובדה

עזרא ארבלי

שמחבלי חמאס כחודשיים אחרי ט � בני אדם וח 1,200 רצחו יותר מט גברים, נשים, ילדים וילדות 240 פו כ־ בשבת השחורה, עשרות אלפי תושבי הדרום והצפון עדיין לא יכולים לשוב לבתיהם. כחמישים אלף מפונים עדיין שוהים בימים אלה בבתי המלון באילת ואף לא אחד מהם יודע מה צופה העתיד. בבתי המלון המארחים מורגלים כבר להתט גודדויות בלובי המלון, מקום מפלטם היחיד של המפונים. רבים מהם יושבים בחוסר מעש, אחרים יושבים מכונסים בתוך עצמם ופניהם מעידות יותר מכל על מה שמתחולל בנפשם. יש מי שמתעדכנים רוב הזמן בחדשות, אחרים מנצלים את הזמן הפנוי הרב כדי לעבוד במחשב. מי שאינם צמודים למסכים, מעבירים את הזמן בשיחות, משחקי חברה או בניט סיון להרגיע את אחד הילדים. כדי לשמור על מסגרת מסוימת וכדי שלא להפריד בין קהילות, מתארחת בכל מלון קבוצת מפונים מאותו יישוב: כך למשל פונו למלון "ישרוטל ים סוף" תושבי היישובים ניר עוז וכרם שלום, למלון "דן פנורמה" ולמלון "נפטון" פונו תושבי שדרות, ולמלון "קיסר" פונו תוט שבי קיבוץ ניר יצחק. השבוע יצאנו לסיור בכמה בתי מלון המארחים את המפונים וניסינו לברר איתם איך הם מרגישים בימים מטלטלים אלה. עדיין לא מעכלים בחצר הלובי של מלון "ישרוטל ים סוף" יושבת חבורת צעירים בשנות העשרים לחייהם, מקצתם פונו מניר עוז וכרם שלום, שישבו לקפה וסיגריה עם בנות שנות שירות מהצפון שבאותה שבת עשו

בני ‰ הצעירים שמתגעגעים לשגרה האימהות ‰ הזוג המבוגרים שניצלו בנס שמסרבות לגדל את ילדיהן בצל והציפייה להשבתם של ‰ הרקטות ימים לא קלים ‰ כל החטופים לביתם עוברים על תושבי העוטף שמתגוררים הם ‰ בבתי המלון בעיר כמעט חודשיים מתקשים להשתחרר מהמראות הקשים ‰ מדברים על חוסר האמון בממשלה ‰ ועל העתיד הלא ידוע הזמן לא מרפא את הכאב

מדינה במלחמה היום שאחרי

פדרו גולדפרב:

"כמי שעוסק בהוראה זה שנים, אני 38 מכיר רבים רבים מבין אלו שנרצחו או מבין אלו שנחטפו. חלקם היו תלמידיי בעבר, חלקם הורים לתלמידים שלי"

4

1.12.2023 ˆ ידיעות אילת