אילת 12.11.21

איש מאמין בכל ראיון עם אבורומי העובדה שנו ־ לד כילד מוסלמי בשם אברהים עולה, ואף שענה לא פעם ולא פעמיים על שאלות בנו ־ שא זה, הוא מדבר על כך בפתיחות ובסבלנות. "אני משתדל תמיד להיות חשוף ולומר את כל מה שעובר לי בראש, בלי להתייפייף או להתנשא", הוא מדגיש. איך היה להיות ילד מוסלמי באילת? "לגדול בבית ערבי היה אותו דבר כמו לגדול כמו כל ילד באילת, לא הרגשתי שום הבדל, לא היה קיפוח או פער חברתי. אף אחד לא זרק עליי אבנים בבית ספר. באילת גרים אנשים טובים שלא מתעסקים בהגדרות כאלה ואחרות, הם קודם כל בני אדם. מבחינתי, אין דבר כזה ערבי או יהודי, אני לא מסתכל על הדברים האלה, זה לא תורם לי לקריירה. אני לא מתעסק בבעיות זהות". ובכל זאת התגיירת. "הייתי מוסלמי לפי דת, אבל בבית לא נתנו לזה בכלל במה. התגיירתי כי הרגשתי יהודי, כי גדלתי בתרבות יהודית, ככה גידלו אותנו, וכשסיימנו את הגיור, לא הרגשתי שאני אדם אחר או לא הרגשתי צורך להתנהג אחרת, כך שהחיים שלי המשיכו כהרגלם. השלמתי את תהליך הגיור בצבא, זה היה ארוך ולא פשוט בכלל, עשי ־ תי גיור אורתודוקסי שנמשך כשנה וחצי, אבל הייתי מאוד נחוש ולא ויתרתי לעצמי. היום אני שומר מצוות ומשתדל כמה שיותר". אתה מניח תפילין? "כן, מדי יום. את האמונות שלי אני שומר לעצמי ופ ־ חות משתף את העולם החיצוני במה שאני עושה בבית שלי. אני מניח תפילין כי אני איש מאמין, ובמיוחד אחרי שהתגיירתי, התחזקתי בהרבה דברים". ממלא אולמות אחרי שנים של עבודה קשה, אבורומי סוף סוף יכול לנוח קצת על זרי הדפנה. בחודש אוקטובר כבש עוד אנשים בגני יהושע בפארק 1,600 פסגה כשהופיע מול הירקון, ובחודש הבא הוא יצא לסבב הופעות במועדוני זאפה בירושלים, חיפה ובאר־שבע, ויקנח במופע ברידי ־ נג בתל־אביב. "זה הכי מרגש שיש", הוא אומר. "באים אליי בני נוער ואומרים לי שהם רוצים להיות כמוני, או שהם רוצים שאני אקרא שירים שהם כתבו או שמתייעצים איתי מה צריך לעשות כדי להתחיל להופיע, ואלה הדברים שהכי מרגשים אותי כי הם לומדים ממני. אני לא מתיימר להיות גורו של משהו, אני גם לא מתיימר לחנך את דור העתיד, אבל כשאנשים באים לשאול את השאלות האלה, אני יודע שעשיתי עבודה טובה וזה כיף. אני מש ־ תדל תמיד לבוא מלמטה, להיות עם שתי רגליים על הקרקע. תמיד אני יורד להצטלם עם הקהל, ואפילו שואל אותם איך הייתה ההופעה ומה הם רוצים שיהיה בהופעות הבאות". איך הרגשת כשהבנת שאתה יכול להרשות לעצמך להתמקד רק במוזיקה? "זו הייתה הגשמה מאוד מטורפת. בהתחלה עוד התק ־ שרתי לאור, המנהל שלי, ושאלתי אותו אולי אני אחזור לעבוד כי הרגשתי שחסר לי משהו, אבל אז גיליתי שאין לי זמן לחזור לעבוד". מה השאיפות שלך? אתה חולם על קיסריה? "אני רוצה להמשיך להתפרנס בכבוד, להמשיך לעשות מוזיקה עוד הרבה שנים קדימה, להמשיך למלא אולמות. ואני רוצה לפתוח מועדון לנוער בסיכון מתי שיתאפשר. אני לא במירוץ מטורף לעשות את קיסריה. אם הקהל ירצה וזה יבשיל, אז נעשה את זה, אני לא מתלהב מזה יותר מדי". לאיזה כיוון הקריירה שלך הולכת בימים אלה? "אני לא יכול לספר יותר מדי, אבל אנחנו עובדים קשה לקראת השנה הקרובה. יש הרבה הפתעות מטו ־ רפות בדרך. אני רוצה להתפתח מעבר למוזיקה בתחום המשחק ואני עובד על זה". וכשהוא אומר שהוא לא יכול לדבר על זה, הכוונה היא להשתתפותו בעונה החדשה של "פאודה". נודע כי אבורומי לוהק לעונה ויצטרף לקאסט השחקנים ויחל להצטלם בקרוב.

"לגדול על הילדות כמוסלמי: בבית ערבי היה אותו דבר כמו לגדול כמו כל ילד באילת, לא הרגשתי שום הבדל, לא היה קיפוח או פער חברתי. אף אחד לא זרק עליי אבנים בבית ספר. באילת גרים אנשים טובים שלא מתעסקים בהגדרות" "השלמתי את על תהליך הגיור: תהליך הגיור בצבא, זה היה ארוך ולא פשוט בכלל, עשיתי גיור אורתודוקסי שנמשך כשנה וחצי, אבל הייתי מאוד נחוש ולא ויתרתי לעצמי. היום אני שומר מצוות ומשתדל כמה שיותר"

אתה מרגיש שאתה בדרך הנכונה? "חמסה, חמסה. זו העבודה הכי קשה, תמיד לחדש, לשנות ולשמר, אבל אתה רוצה לצ ־ עוד קדימה ולא לעמוד במקום, לכן צריך לדעת לעניין ולחדש, ולא תמיד זה עובד". בשם האב

אביו נפטר מסרטן ריאות. 13 כשאבורומי היה רק בן בעקבות מות אביו, אבורומי נאלץ לשאת בעול פרנסת המשפחה. "היה לי קשר מאוד חזק עם אבא שלי, היינו מחוברים מאוד", הוא נזכר. "באותה שנה הוא כבר הכין אותי שהוא לא יהיה בסביבה. את הסטירה מהמ ־ וות שלו קיבלתי יותר מאוחר. כשהוא נפטר, לקח לי כמה חודשים לעכל ולבכות, אז הבנתי שאני הגבר שהולך לתפעל את הבית שהוא השאיר". אבורומי עשה הכל כדי לפרנס את המשפחה: הוא התחיל לעבוד בחלוקת פליירים, אחר כך עבד בש ־ ווארמה וכאורז בסופר. "משם עברתי לעבוד כמל ־ צר בחוף הוויליג', וכך נכנסתי לעולם המסעדנות". ודאי לא היה פשוט לאבד את אבא וגם לפרנס את המשפחה? "זה לא היה קל, אבל הדחקתי את הדבר הזה. הייתי עסוק בלהיות אריה. הרגשתי באמת שאני בונה את עצמי, הרגשתי שאני בונה חלקים באישיות, באופי ובנפש שלי, זה תרם לי מלא". משפחתו עדיין מתגוררת באילת, ואף שהיום הוא עסוק מאוד בקריירה המוזיקלית שלו, הוא מקפיד לרדת לאילת ולבקר את המשפחה לפחות פעם בחודש. "רבים מהחברים שלי כבר עזבו את העיר, כך שאני בא נטו לבקר את המשפחה", הוא מוסיף. זה מורכב ומה באשר לזוגיות? את השיר "מאמי" אבורומי כתב עם אושר כהן בעקבות זו ־ גיות של שנה וחצי שנגמרה. "זה היה אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים שלי", הוא מודה, "הייתה לנו זוגיות ממש טובה ובאיזשהו שלב זה לא הצליח להחזיק. נס ־ עתי לאושר והוא ידע הכי טוב איך לפרש את זה לכדי מילים, וזה יצא שיר שהמ ־ דינה והקהל חיבקו אותו. אנשים מצפים לשיר הזה בהופעות". אתה בזוגיות בימים אלה? "אני תמיד שם את הקריירה שלי לפני הכל כי אני עדיין לא במצב של להס ־ תכל על חתונה. כשזה יגיע לשם ויהיה באמת משהו רציני, אז אני גם אתעסק בזוגיות ואתן גם את המאה אחוזים". עוד שיר מפורסם של אבורומי הוא "לאהובי" שאותו הקדיש לחייל עמית בן יגאל ז"ל שנהרג מאבן שפ ־ לסטיני השליך עליו במהלך פעילות מבצעית. את השיר כתב אבורו ־ מי כמה שנים לפני נפילתו של בן יגאל, אבל כששמע את הסיפור של בן יגאל ז"ל ובת זוגו אושר, הוא החליט להקדיש את השיר לחייל

מאמי לאומי

אבי אבורומי. מניח תפילין בכל יום

שנפל. "בדיעבד התברר שאושר, בת הזוג, ועמית, היו מגיעים להופעות והכירו את השירים", הוא מציין.

24

12.11.2021 ˆ ידיעות אילת