אילת 13.10.23

יקיר ממן וחברתו רעות דנינו. היו יחד

טלי ממן. "אף אחד לא התקשר"

אופק טימסטיט. "כל מה שקרה צילום פרטי | " שם זה מחדל

יקיר ממן. "היה כאוס אחד גדול"

ליבי טימסטיט. "ניצלתי כל קשר צילום פרטי | " שאני מכירה

רגעי אימה טלי מספרת על תחושת החרדה וחוסר הוודאות שהלכה והתגברה ככל שחלפו השעות ובנה נותר מנותק קשר. "אחרי כל מה שראיתי בטלוויזיה, כבר חשבתי על הקשה ביותר", היא מספרת בהתר־ גשות. "התפללתי לאלוהים שיביא לי אותו פצוע, אבל שלא יחטפו אותו. הוא היה בלי טלפון, השאיר אותו ברכב במה־ לך המנוסה, ולא היה איך ליצור איתו קשר. חברה שלי אמרה לי שהבן של מש־ פחת טימסטיט, שהיו בעבר שכנים שלנו, גם נעדר, ושאולי כדאי שניצור קשר עם אמא שלו כדי לדעת מה קורה, אולי יקיר נמצא איתו". טלי פנתה אל ליבי טימסטיט, אמו של אופק. "ליבי טימסטיט סיפרה שהבן שלה מסתתר ושהוא נמצא עם עוד שניים. ביקשתי ממנה שתברר, ואז היא סיפרה לי שיקיר נמצא איתו. באותו רגע צרחנו ובכיתי מרוב אושר ודאגה שהילד בסדר והוא בריא ושלם". תחילה טלי התקשתה להאמין שבנה אכן

נמצא. "באותם רגעים לא ממש האמנתי כי בפייסבוק רשמו לי שהוא נמצא בבית חולים 'סורוקה'. מישהו אחר כתב שהוא נמצא באיזה בית, וליבי אמרה לי 'טלי, אני מבטיחה שהבן שלך עם הבן שלי בוודאות והכל בסדר'. אומנם לא שמעתי אותו פיזית, אבל היינו בקשר עם ליבי שאמרה שהיא כל הזמן מתכתבת איתו ושלחה מיקום. לא יודעת איפה היא מצאה את המלאך הזה רמי דוידיאן שהצליח . 12 לאתר אותם בשטח בשידור חי בערוץ באותו רגע פרצתי בצרחות, בבכי ובה־ תרגשות שקיבלתי אותו בחיים ושחילצו את יקיר שלי. לא נרגעתי עד שרמי נתן לי לדבר איתו". גם יממה אחרי שבנה נמצא, טלי מתקשה להירגע. "מה־ בוקר שלמחרת אני רק בוכה ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי בצד השני והייתי צריכה לדבר על הילד שלי. אמאל'ה, אני לא רוצה לחשוב על זה, אבל הינה הוא פה, בריא ושלם. הוא בלילה. ההורים של חברה 12 הגיע ב־

שלו רעות לא חזרו לאילת עד שידעו מה קורה איתו והחזירו אותו הביתה". כאוס גדול מ � ), ששרד את התופת ב 22 יקיר ממן ) סיבה ברעים וחזר בשלום אל משפחתו באילת, נזכר ברגעי האימה. "קצת אחרי השעה שש בבוקר הפסיקו את המוזי־ קה, ואז שמענו המון הדי פיצוצים והבנו שהתחיל פה משהו. בהתחלה היינו קצת שאננים, קיפלנו כל אחד את הציוד שלו בדרך למכוניות, אבל אז הבנו שאנחנו מוקפים במחבלים. הגענו לאחד הצ־ מתים בכביש בדרך לבאר־שבע והבנו שיש חדירה של מחבלים. נסענו לצד השני, גם שם היה חשש לחדירה, ואז הבנו שא־ נחנו בבעיה. יצאנו מהרכב ושמענו הרבה יריות, וראינו המון אנשים רצים וצועקים שמ־ נסים לברוח. היה כאוס אחד גדול", הוא משחזר. "ברחנו לשדות והתחבאנו במשך שעות

ארוכות בשיחים", ממשיך יקיר, "הייתי מאוד לחוץ כי הפרדנו כוחות, אני ורעות חברה שלי, הייתי בחוסר ודאות לגבי מה שקורה איתה ופחדתי שקרה לה משהו. אופק וגלבוע הרגיעו אותי, ובזכותם אני בסדר ויצאתי מזה בשלום". עוד מוסיף יקיר, "בהתחלה אתה לא מעכל את הסיטואציה, אתה לא קולט שזה מה שקורה, אבל אז כשאתה קולט מה הסי־ טואציה, אתה מבין איזה פחד זה. ראיתי מסביבי אנשים רצים וצורחים, יריות מכל עבר. היה לחץ מטורף, אנחנו מבינים שאם אנחנו יוצאים מהמחבוא שלנו, אנחנו נר־ צחים או נחטפים. במשך דקות ארוכות שמענו דיבורים בערבית, כדורים שרקו מעלינו. זה רגע שבו אתה אומר 'זהו, נגמר הסיפור', אבל למזלנו ניצלנו". "בכיתי את חיי" גם בני משפחת טימסטיט מאילת עברו שעות לא פשוטות עד שבנם אופק, שהיה במסיבת הטבע בקיבוץ רעים, שב הביתה לאילת.

יקיר ממן: "ראיתי מסביבי אנשים רצים וצורחים, יריות מכל עבר. היה לחץ מטורף, אנחנו מבינים שאם אנחנו יוצאים מהמחבוא שלנו, אנחנו נרצחים או נחטפים"

ידיעות אילת ˆ 13.10.2023 11