אילת 13.10.23

הצעירים נסים על | נפשם מהמסיבה צילום רשת

אופק טימסטיט: "פשוט ברחנו בלי להסתכל לאחור. היו כאלה שהמשיכו לרוץ ואחרים שהתחבאו בשיחים. אלה שהמשיכו לרוץ, חלקם נתפסו וחלקם נורו. אלה היו מראות קשים, אנחנו בחרנו להתחבא

הבנו שאם אנחנו יוצאים מהמחבוא אנחנו נרצחים או נחטפים

מדינה במלחמה הניצולים

והוא יעשה את כל הדרך לאילת אחרי כל המראות הקשים שראה, רציתי להחזיר אותו ברוגע לאילת", היא מסבירה. פתאום יריות כיממה אחרי הטבח הנוראי במסי־ בת הטבע והחילוץ הדרמטי, אופק ) מספר בקור רוח את 26 טימסטיט ( מה שאירע. "התחילו הטילים מעלינו והשוטרים שאבטחו את המסיבה הודי־ עו לנו לעזוב את השטח. היה פקק גדול ופתאום משני הכיוונים החלו מחבלים לירות על המכוניות. שמענו יריות וכו־ לם נטשו את המכוניות וברחו לכיוון היער. מהר מאוד הבנתי שיש מחבלים. גם אנחנו פשוט ברחנו בלי להסתכל לאחור. היו כאלה שהמשיכו לרוץ ואח־ רים שהתחבאו בשיחים. אלה שהמשיכו לרוץ, חלקם נתפסו וחלקם נורו. אלה היו מראות קשים, אנחנו בחרנו להתח־ בא וחיכינו זמן רב לחילוץ". אופק ממשיך לשחזר, "נאלצנו להיות בשקט, המחבלים היו סביבנו, ושמענו אותם מדברים בערבית. זה היה ממש מפחיד, אבל פשוט לא חושבים יותר מדי, חיים את הרגע ועושים מה שצריך לעשות. היינו למעלה משמונה שעות בתוך בור בשיחים ושמרתי על הסוללה כדי שיהיה לנו קשר עם מישהו שיחלץ אותנו. דיברו איתי מהמשטרה, דיברו איתי מהשב"כ, פשוט היינו במקום בין שתי נקודות מאוד חמות ולא הייתה דרך להגיע אלינו. למזלנו, רמי דוידיאן הציל אותנו". לאורך כל הזמן הזה אופק הצליח לשמור לרוב על קור רוח יוצא דופן. "זה פשוט משהו שהסיטואציה הובילה אליו", הוא אומר, "מה שעזר זה שהכרנו שלושתנו. יקיר היה שכן שלנו באילת, וגלבוע הוא חבר שלי מתל־אביב. עצם זה שהכרנו, עזר מאוד ועצם זה שהיינו רק שלושה, הציל אותנו. כל מה שקרה שם זה מחדל. יש לי הרבה מכרים שנ־ חטפו או נרצחו וגם כאלה שנעדרים, ועדיין לא יודעים מה עלה בגורלם. אני מקווה לבשורות טובות".

כי שלחתי להם את המיקום שלו ואיפה הם מתחבאים. המשטרה שלחה לו הוד־ עה שהם לא יכולים בזמן הקרוב לחלץ אותם, ואז הוא נשבר. בן אחר שלי הצליח להשיג טלפון של רמי דוידיאן שאמר לי שעכשיו הוא יוצא לשטח לחלץ אותם, התחננתי אליו שיחלץ את הילד, והוא הרגיע אותי ואמר 'אל תדאגי, אני אחלץ אותו'. בכיתי מאוד כי אמרתי שאם עוד שעה יורד החושך והוא לא יצליח לחלץ את אופק והחברים, זה יהיה רע. פתאום ראיתי שבשידור חי הוא מחלץ אותם. בכינו כאן כל המשפחה מרוב אושר והתרגשות". אחרי החילוץ ליבי התעקשה שאופק, הלומד בתל־אביב, ייסע קודם לדירתו כדי להירגע. "לא רציתי שיהיה עליו לחץ

אופק הצליח אומנם להיות בקשר עם אמו ליבי לאורך כל היום, אבל בני המשפחה חששו מאוד שמחבלים ימ־ צאו אותו ואת חבריו בשדות. "כל מה שקרה שם היה פשוט נורא", מספרת ליבי טימסטיט. "הוא התקשר אליי בשש בבוקר והעיר אותי מהשינה, סיפר שיש רקטות ואני שומעת ברקע את הדי הפיצוצים. הוא שאל אותי לאן לברוח ואמרתי לו שייכנס לרכב וינסה לברוח לכיוון אחי שלא מתגורר בעו־ טף, אבל בקרבת מקום. כל זה עוד לפני שידעתי לאן זה מתפתח. הוא התקשר שוב ואמר שיש פקק ומתחילים לירות עליהם מחבלים. הוא התחיל לרוץ והקשר ניתק. במשך שלוש שעות לא ידעתי מה קורה עם הילד שלי. אלה היו רגעי אימה. בכיתי את חיי, ובדיוק החלו דיווחים בטלוויזיה וברשתות החברתיות על הרוגים וחטופים רבים מקרב אותם משתתפי המסיבה". גם בבית משפחת טימסטיט פתחו חמ"ל מאולתר. "כל המשפחה הגיעה אליי הביתה, פתחנו ממש חמ"ל לפ־ רסם את התמונות ולברר מה קורה עם אופק, ואם מישהו ראה אותו או שמע משהו. התקשרתי לפיקוד העורף, למ־ שטרה, פניתי לכל מי שיכולתי, וניצ־ לתי כל קשר עם מישהו שאני מכירה". אות חיים כעבור כארבע שעות של חוסר ודאות מוחלט, הגיעה שיחת הטל־ פון המיוחלת מאופק. "בסביבות הוא התקשר אליי 11:00 השעה ולחש בטלפון שהוא מתחבא ושיש

מדי פעם מה קורה, וכך כל שעה וחצי או שעתיים הוא היה מדליק את הנייד ונותן אות שהם עדיין במחבוא, שם הם שהו שמונה שעות בערך". באותו שלב טלי ממן יצרה קשר עם ליבי. "היא ביקשה ממני לבדוק עם אופק אם הבן שלה נמצא איתו. אופק אישר שאכן מדובר ביקיר. יצרתי קשר עם המ־ שטרה, שם אמרו לי שמדובר באזור לחי־ מה ושהם לא יכולים להיכנס לשם ושאי אפשר בשלב הזה לחלץ אותם. אופק אמר לי כל פעם 'אמא למה לא מחלצים אותנו? איפה הצבא? למה לא מגיעים?', ואמרתי לו שתכף מגיעים כדי לתת לו תקווה. המשטרה גם יצרה פתאום קשר

וחיכינו זמן רב לחילוץ"

רמי דוידיאן, תושב מושב פטיש בעוטף עזה, הוא המלאך שמאות אזרחי ישראל נעזרו בו כדי שיחלץ את ילדיהם משדה הקטל ליד קיבוץ רעים. בזמן שאיש מכוחות הביטחון בשטח לא נתן מענה ולא הצליח להגיע לאזור שהיה מלא במחבלים, דוידיאן סיכן את עצמו, יצא לשטח והכווין מאות צעירים וצעירות לחמ"ל שפתח ביישוב. בזכות התושייה והיוזמה שלו הציל וחילץ עשרות צעירים וצעירות, לעיתים תחת אש. דוידיאן חילץ ביום שבת בערב גם את יקיר ממן ואופק טימסטיט, תושבי אילת, ואת חברם גלבוע שוחט מתל־אביב. "מצאתי אותם בתוך צינור בוואדי, מתחת לעץ שיטה", הוא מספר. "זה היה מאוד מרגש לחלץ אותם, אחרי שאמו של אופק התחננה אליי בטלפון שאחלץ את הבן שלה. שמחתי שהגעתי אליהם זמן קצר לפני החשיכה, זה נתן לי עוד מוטיבציה לחלץ את האחרים". למרות הסכנה שריחפה מעל ראשו, המשיך דוידיאן לחלץ צעי־ רים שהתחבאו בשדות מאימת המחבלים. מאות הורים מרחבי הארץ סמכו עליו שיחזיר את ילדיהם הביתה ובלא מעט מקרים הוא הצ־ ליח לעשות זאת. "סכנה או לא סכנה, זה לא היה שיקול מבחינתי", אומר השבוע דוידיאן ל"ידיעות אילת". "ידעתי שצה"ל לא ייגע בדברים האלה כי אין לו זמן לזה והוא עסוק בהחזרת הביטחון ליישובים ואמרתי שאם אני לא אעשה את זה, אנחנו נאבד עוד הרבה אנשים, זה היה השיקול היחידי". רמי דוידיאן, תושב מושב פטיש בעוטף עזה, הצליח לחלץ, לעיתים תחת אש, עשרות רבות של צעירים שנסו על נפשם מהטבח במסיבת הטבע הגיבור שלהם

ליבי טימסטיט, אמו של אופק: "יצרתי קשר עם המשטרה,

אמרו לי שמדובר באזור לחימה ושהם לא יכולים להיכנס לשם. אופק אמר לי 'אמא למה לא מחלצים אותנו? למה לא מגיעים?', ואמרתי לו שתכף מגיעים כדי

איתו עוד שניים", מספרת ליבי. "הוא אומר שהוא לא ממש יכול לדבר כדי שלא ישמעו אותו כי מסביבם יש מחבלים וכדי לשמור סוללה.

נרגעתי כי קיבלתי אות חיים ממנו. אמ־ רתי לו שלא אתקשר אבל שיעדכן אותי

לתת לו תקווה"

12

צילום פרטי | רמי דוידיאן. חילץ עשרות צעירים

13.10.2023 ˆ ידיעות אילת