ירושלים 03.05.24

אבישג זוהר // צילומים: שלו שלום

יום השואה והגבורה תשפ"ד

כשברט בדיחי שנה לארץ, 65 עלתה לפני אחרי שניצלה מהתופת שזינ מנה מלחמת העולם השנייה ליהודים, היא לא ממש הבינה

בעוד שאמה פועלת להבנ ריח ילדים לשוויץ ומסייעת לפליטים היהודים הרבים, נותרה ברט בכפר והחלה להנ שתלב בחיי בית הספר.

"המשפחה היתה מאוד נחמדה, במיוחד הבן הבכור, מרסל, שנהיה מהר מאוד האח הגדול שלי", אומרת בדיחי. "מרסל היה בן עשרים כשהגעתי והוא עבד בשנ דות. מאוד אהבתי לעבוד בשדות, אהבנ תי לשמור על הפרות בשדות, החיים של הכפר מאוד התאימו לי. היו גם שתי בנות שגם היו נחמדות ובבית הספר קינ בלו אותי יפה, אף אחד לא שאל שאלות והייתי הולכת עם הילדים לכנסייה". כתחליף לטקס בת המצווה רצתה הילדה היהודייה לערוך את טקס הווידוי בכנסיה כמו שאר חברותיה. "הבנות היו לובשות לווידוי שמלות עם מלמלות וסרטים על הראש ואני מאוד רציתי ללבוש את השמלה הזו ומאוד רצינ תי לעשות את הטקס הזה אבל מאדאם מסונה עצרה אותי בגלל שאני יהודייה", אומרת בדיחי ומוסיפה בחיבה, "היא היתה יותר יהודייה ממני". האיחוד עם אמא האזור שבו היא 1943 לדברי בדיחי עד התגוררה היה תחת שלטון איטלקי, בני בריתה של גרמניה הנאצית, והאיטלקים לא חיפשו את היהודים. "כשהגרמנים נכנסו בעצמם המצב נהיה הרבה יותר מתוח. הם התחילו לחפש יהודים שהנ סתתרו בכפרים. גם בכפר שלי הסתתרו הרבה יהודים וכנראה שמישהו הלשין ובאו לעצור אותם. אז הרגשתי שהביטנ חון שלי כבר לא טוב כי אם מישהו מהנ כפר יחשוד שאני יהודייה אני בסכנה". באותם חודשים קשים ומתוחים חיפנ שו הגרמנים, חוץ מיהודים, גם עריקים צרפתים. "הצרפתים נשלחו לגרמניה לעבוד בבתי החרושת במקום הבחורים הגרמנים שגוייסו לצבא", מסבירה בדינ חי, "אחרי כמה חודשים הם קיבלו חופש לבקר את ההורים אבל הרבה מהם לא חזרו לגרמניה והגסטפו חיפש אותם. חלקם נלחמו נגד קבוצות של גרמנים. אמא שלי, שלא ראיתי 1944 "במאי במשך שנתיים, החליטה לבוא אלי. זה היה מאוד מסוכן בגלל שהיה צריך לננ סוע ברכבת והגרמנים בדקו בקפדנות את כל הרכבות. היו לה ניירות מזויפים והיא הצליחה להגיע אלינו". איך היה המפגש איתה? "המפגש היה בסדר, בלי שום דבר מיוחד. היא מתארת שהיא נתנה לי נשיקה או שתיים, אז זהו. הייתי ילדה מאוד מאופקת וזו הצורה שאנחנו גדלנ נו. ההורים החליטו שאני צריכה ללכת לחיות עם מישהו אחר, לא צעקתי ולא התנגדתי, קיבלתי פקודה ועשיתי".

מה זה מוצא ועדות. מבחינתה העולה החדשה אז, יהודי היה יהודי וישראלי היה ישראלי. "כשהגעתי לחיפה פקיד המכס הסתכל עליי ואז על הפספורט ושאל אותי: 'התנ חתנת עם תימני?'", היא נזכרת בחיוך, "שאלתי: 'מה זה תימני?' בשבילי הוא היה ישראלי. רק אחר כך למדתי מה זה תימנים ומה זה אשכנזים". וידוי במקום בת מצווה נ � נולדה כברט א 92 בדיחי, כיום בת זון בליון שבצרפת למשפחה יהודית. הוריה היו פעילים קומוניסטים שעבדו למחייתם כעיתונאים. כשהנאצים עלו לשלטון היא היתה בסך הכל בת שנה. כמעט תשע שנים אחר כך כבשו הגנ רמנים את צרפת וברט הקטנה נשלחה לכפר מורשל השוכן לא רחוק מהגבול האיטלקי. בכפר היא התגוררה בבית משפחת מסונה, משפחה לא יהודית שגידלה אותה עד לסיום המלחמה חרף הסכנה התמידית לחייהם שמישהו ילנ שין לנאצים. "הגעתי לכפר והבנתי שאני אצטרך לחיות כילדה גויה", היא מספרת, "זה לא הפריע לי. קיבלתי את זה בצורה מאוד רגועה, הרי היינו קומוניסטים ולא דתיים. מאדאם מסונה, אם המשפחה, היתה אלמנה. היא ידעה שאני יהודייה, אבל כשנודע לה שיש לי תעודה שאני נוצרייה היא ידעה שזה יגן עלי ויגן גם עליהם, בגלל שהיה אסור לעזור ליהודים". הוריה של ברט נשארו בליון ונלחמו ביחד עם חברי הארגון שלהם נגד הגנ רמנים. הקשר בין הילדה לבין הוריה נשמר באמצעות מכתבים. באחד הימים נודע לאביה מפיהם של חבריו במשטרה הצרפתית שהגרמנים עומדים לעצור אותו ואת אשתו והשניים הצליחו לברוח מבעוד מועד. באוקטובר אני 7 "מאז לא חושבת על גיל, אני חושבת על האחים של גיל. יש לו שני אחים שהיו במילואים. אנחנו בוכים על כל אחד שנופל. אצלנו כל אחד הוא אחד"

שם משפחתה התימני עלול להסתיר את העובדה שברט בדיחי ניצלה מציפורני היא נזכרת 92 עכשיו, בגיל ‰ הנאצים בזוועות שעברה (ובמאדם שהצילה אותה) בהלם כאשר הפכה לסבתא שכולה (אחרי ‰ ‰ שנכדה ניסה להציל את חבריו תחת אש) התפקיד המרגש ב'יד ושם' (שם היא מחנכת דורות של צעירים) וגם על התחושות באוקטובר 7 הקשות מאז אירועי ניצולה. שכולה. לוחמת.

סגן גיל בדיחי ז"ל

3.5.2024 ˆ ידיעות ירושלים 32