ירושלים 03.11.23

שאלוי. "אם היה אפשר, הייתי מתגייס לצה"ל" צילום: מועדון | הכדורגל בית"ר ירושלים

החיים בישראל וחייבים להמשיך את החיים. כשנכנסנו לחדר ההלבשה כל השחקנים דיברו על זה שאנחנו עולים לנצח בשביל הקהל שלנו, המדינה ואנ־ שי השוק, שהוא מעוז של אוהדי בית"ר" משערים של שאלוי, 0:3 (בית"ר ניצחה אוחנה והאמר; ש"א). "שם פחות או יותר הבנתי שאתם תמיד ממשיכים כי החיים חזקים מהכל. אצלנו בהונגריה הכל שקט, אין לנו שום ענייני ביטחון ובעיות, ובכל זאת האנשים כל הזמן בוכים. חוץ מהעניין של הביטחון, שהוא כמובן הדבר הכי חשוב, ישראל זה המקום הכי טוב בעולם". חלק מהשחקנים הזרים בישראל מס־ רבים לחזור לארץ. אתה יכול להבין את הדילמה שלהם? "צריך להבין ששחקן זר לא נמצא לבד בסיטואציה הזאת. יש להם אישה, יל־ דים, הורים שמבועתים מפחד וחרדים, אז גם אם אתה, השחקן, רוצה להישאר, אתה חייב לכבד את הרצון שלהם. היה מקרה שאני ואשתי שילה היינו עם שני ילדים קטנים בישראל והיינו צריכים להסתובב עם מסכות אב"כ. זה משהו שעד אותו יום ראיתי רק בסרטים. אבל החלטנו להישאר כי הרגשנו מחויבים ונטישה לא באה בחשבון. אין לי מושג מה הייתי עושה עכשיו. הילדים שלי תכננו טיול משותף שלהם בברלין או בפריז בעוד כמה שבועות, והבהרתי להם שהם לא נוסעים לאף בירה אירו־ פית גדולה כי זה מאוד מסוכן. אני, אשתי ושני הילדים מתכוונים להגיע לישראל בקרוב וגם לבקר בטדי במ־ שחק של בית"ר. לא משנה כמה המצב בישראל בעייתי, אנחנו מרגישים אצ־ לכם בבית". "עם ישראל חי" בנו של שאלוי, דניאל, משחק בקנזס סיטי יחד עם גדי קינדה. הג'וניור, שחקן נהדר, נמנע מלהתבטא בענייני ישראל שמא יבולע לו, אבל שאלוי, וזו אינה טעות דפוס, מדגיש שהדבר שהכי מחמם לו את הלב הוא ש"הנשיא ג'ו ביידן אית־ נו. חשוב מאוד לקבל ממנו גיבוי וזה משנה את כל חוקי המשחק". אני מזכיר לשאלוי משחק מעונת . הפועל טייבה 1997/1996 האליפות ב־ אירחה את בית"ר למשחק סופר נפיץ ורווי שנאה. זו הפעם הראשונה שהוא . הבקעתי שלושער. 0:3 מחייך. "ניצחנו למחרת הכותרות בעיתונים היו שנוצרי ניצח בסכסוך היהודי-פלסטיני". שאלוי חוזר מייד למוד מלחמתי. "הגוף שלי בהונגריה והלב שלי מדמם. אני יודע שתנצחו בסוף, אבל השאלה מה יהיה המ־ חיר ומה יקרה ביום שאחרי. לצערי יש גם ארבעה אזרחים הונגרים ששבויים בעזה, סיפור של משפחה שהאבא ישרא־ לי והאמא הונגרייה. הם הגיעו לביקור באותה שבת ארורה ושתי הבנות שלהם, , נחטפו. כאב לי מאוד גם על 15 ו־ 8 בנות ליאור אסולין ז"ל, ששיתף איתי פעולה במכבי הרצליה, ואני לא מעכל שהוא נהרג. "אני מבקש שתשלח מכאן חיבוק ענק לכל האנשים בישראל, שיידעו שיש מי שמתפלל עבורם ומקווה לימים אחרים. אני מרגיש שכל מי שאיבד את חייו וכל מי ששבוי בעזה הוא כמו בן משפחה בש־ בילי. תהיו חזקים. עם ישראל חי".

נסים לרכב ונסים על נפשנו. במקרה אחר, בעיר העתיקה בירושלים, נכנסנו לתחנת דלק לקנות מפה, ומכרו לנו מפה שיש בה רק ערים ערביות, כמו רמאללה, שכם וכו'. אתה שואל את עצמך אחרי מקרים כאלה שנצרבים בזיכרון מאיפה ועל מה העוינות והשנאה האלה? וזה עוד כלפיי וכלפי משפחתי, הונגרים שאין בינם ובין הפלסטינים שום דבר". "ניפגש בטדי" שאלוי מדבר בשצף קצף. שומעים בקולו כאב, זעם, תסכול עמוק, ממש כאילו הוא נולד פה. "יש לי שותפות גורל עם ישראל. זה לא רק נוסטלגיה וחיבור או געגוע, זה גם ובעיקר אנו־ שיות וצדק בסיסי", הוא מסביר. "אספר התרחש פיגוע 1997 לך סיפור: באוגוסט נוראי בשוק מחנה יהודה עם המון הרוגים ופצועים. באותו ערב לנו בבית"ר היה משחק בטדי במסגרת אירופית מול סי־ לקס בטדי. שאלתי את החברים שלי לק־ בוצה איך אחרי אסון כזה כולם מתנהגים כרגיל. הם הסבירו לנו שזו המציאות של

עם אשתו שילה ובנו דניאל. "בקרוב נגיע לביקור בירושלים"

ידיעות ירושלים ˆ 3.11.2023 55