ירושלים 05.08.22

בבית החולים לאחר התאונה. (מימין לשמאל) מור, נעמה וטוהר

"בא לי כבר לשבת איתך ועם מתן" (טוהר גבאי נפרדת משני חבריה – מתן ויובל)

יובל שלי, אחותי, שותפה שלי, איך תמיד היינו קוראות אחת לשנייה 'כור ההיתוך של בויאר'. האשכנזייה מחיפה והמ ־ זרחית משדרות הופכות להיות החברות הכי טובות. באיזה עולם? בעולם של בויאר. במקום שבו כולם משפחה. לפני שנתיים הכרתי אותך והכנסת אותי לבויאר באהבה הכי גדולה שיכלתי לקבל, ומאז כבר לא הבנתי איך את עושה את זה, איך את תמיד טובה לכולם ונעימה, לא כועסת, לא מתעצבנת, חושבת על הכוונות הטובות של כולם. מלאך זאת הגדרה מצוינת בשבילך אחותי. עשית לכולם בית ספר במע ־ שים טובים מבלי להתאמץ. אני מתגעגעת כבר לבלגן שלך, לכלים בכיור שאני מתעצבנת עליהם, לקפה של הצהריים, ושל הבוקר, ושל הערב, כי תמיד זה זמן לקפה בשפה שלי ושל יובל, אשכרה שפה משותפת. חשבתי שנהיה זרות לנצח ולא עבר חודש מהרגע שהכרנו והפכת להיות החברה הכי קרו ־ בה אליי. בא לי לדבר איתך עוד שיחה אחת בסלנג הטיפשי שלנו, שרק אנחנו מבינות. בא לי כבר לשבת איתך ועם מתן ולהסתכל על החיבור המיוחד שלכם מהצד ולהתמלא באהבה, איך מתן מספר בדיחה ואת צוחקת בלי סוף, ואני מסתכלת על שניכם במבט מאושר שא ־ נחנו שלישייה מנצחת עם כל השוני שקיים בינינו. ולגביך מתן, אני זוכרת שבדיוק לפני שנתיים המנהלת הת ־ קשרה אליי וסיפרה לי שאתה הולך להדריך איתי את שכבת ח'. שלחת לי הודעה: 'היי טוהר מה שלומך? זה לוזון, רציתי לעדכן אותך שאמרו לי שבשנה הבאה אני אדריך איתך וש ־ ממש שמחתי לשמוע שזה איתך'. לא תיארתי לעצמי שמרגע זה ישתנו לי החיים. איך בשנתיים נוצרה חברות כל כך חזקה? לא תמיד מספרים שחברות זה של שנים? כאלה שמכירים בילדות ונשארים איתך לכל החיים? איך בשנתיים נכנסת לי ללב כמו שאף אחד לא נכנס? תמיד היינו מספרים לכולם כמה עבדנו קשה על החברות הזאת. ושלא תמיד היה קל. כולם צחקו עלינו שאנחנו כמו זוג נשוי, וואלה מתן הם צדקו. בשנה האחרונה הייתי איתך יותר משהייתי עם עצמי. אני מצטערת כל כך, שותף שלי, שלא הצלחתי לשמור עליך בנ ־ סיעה האיומה הזאת. מצטערת שלא הצלחנו לבלות עוד לילה יחד בסיני. עכשיו אני מחכה ליום שאתעורר מהסיוט הזה ואשכח שזה דפק לי בדלת.

"חיוך, שמחת חיים והמון הערכה" (המדריכה מור אביב מסבירה מי היו עבורה יובל ומתן)

למתן היתה שמחת חיים יוצאת דופן. משהו בחיוך שלו פשוט אמר הכל. הוא היה קורע מצחוק, וזאת כאילו היתה משימת חייו לגרום לאנשים לחייך ולשמוח. הוא אהב לשגע אותי, בקטע הכי טוב שיש, עד שיע ־ לה הגיחוך. לשיר בקולי קולות, לעשות שטויות ולא לפחד ממה אנשים אחרים יחשבו או יגידו. ובעיקר הוא היה חבר טוב, אחד שרואים בעיניים שלו שהוא רוצה שיהיה לך טוב ושתהיי מאושרת. אחד כזה שגם אם יהיה רחוק ממך מאוד אבל יזהה שאת עצובה, יגיע עד אלייך לתת לך חיבוק ולשאול מה קורה. ויובל, לא הכרתי הרבה אנשים כמוה. הייתי מדרי ־ כה חדשה השנה, הגעתי למקום שכולם בו מאוחדים ואני לא כל כך מכירה אנשים. כשהייתי חולת קו ־ רונה היה עליי לעבור עשרה ימים בדירה שלי לבד. לא היינו עדיין חברות, אבל היא אפתה עבורי במיוחד עוגת שמרים ושמה לי מחוץ לדלת כדי להמתיק עבו ־ בלילה התייצבה לעזור לי 12 רי את החוויה. וגם ב־ לסדר משהו בדירה, ככה, שאפילו לא היינו חברות. היא תמיד היתה רגועה, תמיד כל כך העריכו אותה ואהבו אותה והיה כל כך הרבה על מה. לא כעסה, ות ־ מיד שמחה וראתה את הצד החיובי. בטיול צחקנו עליה שהחיוך לא ירד לה מהפנים ושהיא היתה קורנת מהר ־ גע שקמה ועד שהלכה לישון.

מתן ז"ל וטוהר במהלך הטיול

מילים של כאב

5.8.2022 ˆ ידיעות ירושלים 40