ירושלים 08.04.22

"תחושת הביטחון האישי לא טובה"

הטיפים של ד"ר שרון להורים לילדים:

"אני מנמיכה אורות וסוגרת וילונות כדי שנהיה פחות בולטים ולא יראו אות ר 36 נו", מספרת אביבה אקשטיין, שכבר שנים גרה ברחוב נקר בארמון הנציב, קרוב מאוד לשכונת ג'בל מוכבר. היא לא מסתפקת בדלת הפלדה שהכניסה לבי ר תה, ויש לה גם דלת סורגים נוספת שגם היא נעולה. "החלטתי גם לשים מצלמה בין הסורג לדלת, כדי לראות מי דופק לי בדלת". לדבריה, בעקבות גל הפיגועים האח ר רון רואים חיילים ברחובות השכונה, מה ששיפר את תחושת הביטחון, אבל באופן זמני. "הפחד מתגבר – יש לי אינטרקום, ואני אף פעם לא פתחתי דלת בלי לשמוע מי זה. בחדר השינה יש לי חלונות כפולים בגלל הרעש. בנו בניין ממולנו. כשאני שוכבת במיטה אני מתה מפחד. מישהו יכול לירות לתוך הדירה. אני סוגרת הכל כדי שלא יראו אותי". יו"ר ועדת ביטחון בשכונת ארמון הנ ר ציב, גיל שכטר: "הוספנו הרבה מאוד מצלמות, וכמעט כל הרחובות מרושתים. אנחנו בקשר רציף עם 'תחנת עוז' לתגבור סיורים בשכונה. יש שוטר קהילתי שזמין לתושבים ופותר נקודתית המון בעיות. "יש עמדת שמירה בפאתי השכונה, שקיימת מימי 'צוק איתן'. זה נותן פיקוח על מה שקורה, וזה נותן תחושת ביטחון טובה שיודעים שיש שוטרים שנמצאים בעמדה. גם העירייה תגברה סיורים והק ר צתה רכב שמשמש לטובת השכונה בלבד, ונותן תחושת ביטחון, בדגש על בתי ספר וגני הילדים". אבל כשהוא מנסה לסכם את תחושת הביטחון הנוכחית של התושבים, התשובה שלו לא מותירה מקום לספק: "המצב לא טוב ותחושת הביטחון האישי לא טובה". "יש לי בונקר קטן" "אני לא יוצאת הרבה מחוץ לבית. יש לי הרגשה לא טובה", מספרת תושבת ר � שנה ב 35 גילה, שמתגוררת כבר חוב ליש. "יש פחד גדול לנהוג בלילה בשכונה. אני מפחדת והאווירה, במיוחד עכשיו, לא נעימה בשכונה. אין מספיק אורות, וזה מאוד חשוב כדי לתת ביטחון כשנוהגים בלילה. "כשאני שומעת יריות יש לי בונקר קטן בבית שאני נכנסת אליו. לפני שקניתי את הבית, הדייר שגר לפניי הוסיף חדר קטן מתחת לאדמה. כשאני שומעת יריות אני יורדת לשם, כדי שיהיה לי שקט נפשי ואני ארגיש יותר בטוחה. שמתי שם ארון, כיסא, שולחן, מאוורר. זה כמו מקלט קטן והוא שומר עלי. טוב לי שם". הפחד בענתות: להפוך למטרות חיות בכביש בשבוע שעבר הפגינו תושבים מענתות מול ביתו של ראש מועצת בנימין ישראל גנץ. הם דורשים כי 'כביש הטבעת המ ר זרחי', שמוביל אותם לירושלים בצורה

לעודד דיבור ‰ על חשש ופחד להשיב תוך ‰ התאמה לצורך הרגשי לחבק ולהגיד ‰ מילה טובה להרים עיניים ‰ מהסלולרי ולגלות עירנות להימנע ‰ משהייה לבד במקומות חשוכים להסביר ‰ שחיילים ושוטרים שומרים עלינו

שוטרים נערכים השבוע למהומות צילום: עמית | שאבי

כשאני שומעת יריות אנחנו נכנסים הביתה ואני מצווה על הילד שלי לע ר זוב הכל ולהיכנס הביתה. אני לא רוצה שהבית הבא שלי יהיה ברדיוס שבו יהיו יישובים ערביים".

יורים עליהם. "המציאות היא שאני יושבת בחצר ובורחת מהיריות. אי אפשר לדעת איפה ייפלו הקליעים. נפלו לי כדורים בחצר, ואי אפשר לדעת אם זה ייפול שוב".

"עד שמישהו לא ימות זה לא יזוז"

"שמו אותנו להיות המגן של ירושלים"

קליעים שנורו אל | פסגת זאב צילום: חיה פרידמן

שמואל קלדרון הוא אחד מתושבי פסגת זאב שמנסים לעודד את הרשויות לפעול בצורה יותר נחרצת. "עד שמישהו לא ימות זה לא יזוז", הוא אומר בכעס. "בארמון הנציב היו אותן תופעות – הציבו עמדות שמירה ופלוגת מג"ב שזה תפקידה". חבר מועצת העירייה יוסף שפייזר ('התעוררות') מסכים עם כל מילה. "צריך לתגבר את תחושת הביטחון בכל הגזרה של השכונות שגובלות ביישובים ערביים. "אני חושב שצריך לעשות היערכות מחודשת, לשוחח עם התושבים ולהבין את הצרכים המיידיים. גם ככה המצב מתוח ויש צורך להתנהל באופן שונה, משום שקיים חשש אמיתי בקרב התו ר שבים שאורח חייהם השתנה בתקופה האחרונה".

"הייתי שמחה לעזוב את ירושלים", אומרת תושבת נוספת מפסגת זאב, שמ ר עדיפה שלא להזדהות בשמה. מזה שבע שנים היא גרה ברחוב מחנה יצחק, קרובה גם לחיזמה וגם לענאתא. "הייתי שמחה לעבור מהעיר", היא אומרת בכנות. "לא ר חרונה נכנס לי קליע לתוך הבית, כש ר דיברתי בשעות הערב בטלפון. פתאום שמעתי בום – חשבתי שמשהו נפל לי בבית ולא מצאתי מה. בבוקר כשהרמתי את התריס אני רואה חור בתוך הרשת. הבנתי שזה הבום של אתמול. חיפשתי ומצאתי את הקליע על הרצפה. המשט ר רה הגיעה, לקחה את הקליע. אמרו שזה שכיח מאוד, שבכל המרפסות יש קלי ר עים, והלכו. "יום אחד אני יושבת במרפסת והם צו ר עקים: 'ברוח, בדם, נפדה את פלסטין'. שמו אותנו להיות המגן של ירושלים.

ארמון הנציב. דלת פלדלת לא מספיקה, יש גם סורגים צילום: אביבה | אקשטיין

ידיעות ירושלים ˆ 8.4.2022 25