ירושלים 10.05.24

הן עושות עבודת קודש, נמצאות עבור המטופלים לכל שאלה או בעיה והכי חשוב- מצילות חיים! לכבוד יום האחות, חמש אחיות מכללית מחוז ירושלים מספרות על האירוע אחיות מעוררות השראה המקצועי הכי מרגש שהן חוו. של אחות מיומנה

- בשיתוף כללית מחוז ירושלים -

) ירושלמית, נשואה ואימא לארבע בנות 45( לאה יצחק ושנתיים. אחות במרפאת כללית בגילה, 10,9,6 בגילאים שנה. 15 ירושלים, לאה אחות מזה לפני שתים עשרה שנה, עברתי מבחן ממשלתי, ונסעתי לאחי בארה"ב לנוח ולהנות קצת, עדיין לא עבדתי כאחות מוסמכת יום אחד בחיי. טיסה של שבע שעות מסן פרנסיסקו לניו יורק. ככה ביום חול, מטוס כמעט ריק, כמה אנשי עסקים עם לפטופים. חיברתי שלושה we need" : מושבים ושכבתי לישון. לפתע מתערבב לי קול בחלום " (זקוקים לאחות או רופא). a nurse, we need a doctor הקול חזר כמה פעמים והתחזק עד שפתאום נכנס לתודעה. התיישבתי בבהלה, קמתי ורצתי לקדמת המטוס. 90 דיילת מבוהלת הפנתה אותי מיידית לאדם קשיש מעל גיל שלדבריה לא יכול לנשום. ראיתי מולי סבא קטן וחיוור עטוף במעיל פוך, צעיף וכובע, ולידו אשתו המודאגת. מייד התחלתי לקלף מעליו את כל השכבות תוך בארצות הברית. מצב חירום של נוסע שהיה במצוקה הקפיץ אותה (ואת כל הנוסעים) איך כמעט גרמתי לנחיתת חירום לאה יצחק בסך הכל נסעה להתאוורר

שאני שואלת בקיצור מה הוא מרגיש ומנסה להבין אם יש מחלת רקע. מכשיר סטורציה- אין. מכשיר ל"ד - ידני!! לא מצליחה לשמוע בסטטוסקופ כלום בגלל הקפיצות והרעש של המטוס. (!) אמאל'ה... מחברת לחמצן ומנסה לומר 40 : מודדת דופק ידנית מילים מרגיעות ושהכל יהיה בסדר, בינתיים האשה נרגעת מעט ... אוקי 48 ומוסרת שהוא נוטל נורמלול והדופק הרגיל שלו הוא נושמת לרווחה, לאחר זמן מה הקשיש מדווח שמרגיש טוב יותר וקצת צבע חוזר לפניו (וגם לפניי). הוא מתחיל לספר שהוא בדרך לבר מצווה בניו יורק (הקשר היהודי תמיד מופיע איכשהו). ניגשת אלי הדיילת: "אנו כרגע מעל שדה תעופה. תחליטי אם צריך שעות 4 לבצע נחיתת חירום לצורך פינוי לבית חולים (עדיין יש לסיום הטיסה)". אני מרגישה עיניים של אנשי עסקים שלא רוצים לאחר לפגישה נעוצות בגבי ודממה במטוס.... מתוך רגע של בלבול, צמחה בהירות ועניתי: 'אין באפשרותי לקבל את ההחלטה הזו- אנא קשרו אותי לרופא, אמסור לו את כל המידע והוא יקבל את ההחלטה', ואכן כך היה, הרופא החליט שלא לבצע נחיתת חירום. עד סוף הטיסה ישבתי ליד המטופל שלי מוודאת שאין ירידה במצבו, בינתיים הדופק קצת עלה וקוצר הנשימה חלף... מסרתי אותו בירידה מהמטוס לידי צוות פראמדיקים שהמתינו לו בשדה, נפרדנו כידידים בחמימות רבה. ואני? קיבלתי המון שוקולדים ויין מצוות המטוס וטיסת ההמשך שלי חזרה לישראל שודרגה למחלקה ראשונה עם פינוקים.

), ירושלמית, נשואה ואמה לחמישה, 47( משואה אופיר אחות מומחית קלינית בגריאטריה ביחידת קש"ב (קידום ושימור בריאות) בכללית מחוז ירושלים. במסגרת תפקידה מבצעת הערכות גריאטריות למטופלי כללית מרותקים לבית. שנה. 23 משואה אחות מזה ותנועות, את מרגישה? מה הקשר תנועות עכשיו? אמנם לבטני כבר יש נוכחות מרשימה, והיא נכנסת עוד לפני לחדר שלך, אבל עכשיו אני צריכה לטפל בך, וניסיתי ככל יכולתי לא לחשוב על ההריון שלי ולא על שלך. ותנועות, את מרגישה? מרגישה, הו הו מרגישה! התנועות האלה מחיות אותי, אני יכולה לשבת שעות ורק להרגיש תנועות, אבל עכשיו אני לא רוצה לחשוב על תנועות, אני רוצה לטשטש את זה. כי מהרגע שהבנתי שהיום אני הולכת לטפל בך, אני רק מנסה להסתיר את הבטן הזו כמיטב יכולתי. העברת משמרת. מציגים אותך. אישה צעירה, הריון שני, גידול ברחם, לא ניתן לנתח, הגיעה לטיפול כמותרפי. בום! הגורל, יש לו דרכים משלו. ואני מוצאת את עצמי מולך, היכרות ראשונה. "נכנסת ללב שלי" לפני מספר שנים, כמשואה הייתה אחות צעירה ובהריון מתקדם, היא פגשה מטופלת צעירה שהייתה אף היא בהריון עם גידול סרטני ברחם. את המפגש ביניהן היא לעולם לא תשכח

ואת, עם חיוך ענקי מקבלת אותי ואת הבטן שלי, משוות שבועות- אותו שבוע. אבל בעוד אני יודעת שאת העובר שלי אחבק בעוד כמה חודשים, את יודעת שאת עוברך איבדת לנצח. ותנועות את מרגישה? את שואלת. כן אני מרגישה, גם אני, את עונה, איזה כיף זה, נכון? וככה הכנסת אותי לחייך, בפשטות הזו, עם חיוך גדול. ונקשרנו. אך בעוד הבטן שלי הלכה וגדלה, את הלכת והצטמקת, הודות לכימותרפיה ולתופעות הלוואי שלה. אבל נכנסת ללב שלי. חיכיתי לשיחות איתך, על אימהות, על משמעות החיים, על האובדן אבל עם הפנים קדימה. אני עדיין אחות צעירה בדרך להיות אמא, שותה בצמא את דברייך ומחפשת את קירבתך. למרות ששתינו ידענו שהפרידה שלנו מתקרבת, אני אצא לחופשת לידה, ואת? על זה העדפנו לשתוק. ואז זה הגיע, הרגע שלי, הרגע שלו ציפיתי. וככה באגף אחר באותו בית חולים אני נלחמתי להביא חיים, ואת נלחמת על החיים. למחרת חוויתי את הרגע המאושר בחיי, חובקת בן ראשון והלב לא יודע גבולות של שמחה. אבל כמה שעות אחר כך, קיבלתי את הבשורה שגרמה לי להרגיש שוב תנועות, תנועות חזקות בלב.. תנועות בין האושר הגדול שחוויתי לצער העמוק על לכתך. ומאז אני מבינה שהתנועות האלה הם חלק מלהיות אחות. לחוות את החיים במלואם, על המר ומתוק, עם כל הרגש שנלווה עליהם, בצער ובשמחה. ותמיד כשאני חווה את התנועות האלה, תמיד אני נזכרת בך.

10.5.2024 ˆ ידיעות ירושלים 18