ירושלים 11.10.24

קצינת הנפגעים של 'גבעתי' שאיבדה את אחיה

חופית כהן אולאי // צילום: חורחה נובומינסקי

כל יום אני בוכה לפחות פעם אחת הטלפון שהעיר אותה בשבעה באוקטובר הלוויות שהיא ‰ הבשורה שאחיה נהרג ‰ המחיר ‰ פוקדת בלי סוף בשנה האחרונה והרגעים ‰ האישי שהיא נאלצת לשלם שהיא מרשה לעצמה גם לחייך: "כשאני רואה חייל עם פציעת ראש שמתחיל לדבר או פצוע עם פרוטזה שמדבר על סא"ל ‰ העתיד, אני מתמלאת שמחה" מיטל סלבין, ראש מדור נפגעים של חטיבת גבעתי, מדברת על השנה הכי מטלטלת בקריירה הצבאית שלה

סא"ל מיטל סלבין ממודיעין מבצעת את אחד התפקידים הרגי־ שים והמורכבים ביותר בצה"ל. לאחר ששימשה כראש זירת מרכז במלחמת לבנון השנייה, קצינת נפגעים בשריון וראש מדור מאושפזים במבצע צוק איתן, היום, במיוחד בשנה הקשה מאז השבעה באוקטובר היא משרתת כראש מדור נפ־ געים של חטיבת גבעתי, שספגה לא מעט אבדות בשנה האחרונה. למרות הרקורד הצבאי המרשים, שום דבר לא הכין אותה לרגע שבו התבש־ רה שאחיה אייל נהרג לפני קצת יותר משלוש שנים. רק אז היא הבינה כמה לא הבינה כשליוותה אינספור משפ־ חות שכולות. בראיון מיוחד היא מספרת השבוע על ההחלטות שקיבלה בעקבות המוות של אחיה, על הרגעים במלחמה בהם התבשרה שבין שמות החללים שז־ רמו אל המערך ישנם גם חברים טובים שלה, על הקשר המיוחד עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן ועל המחיר שהיא משלמת בשנה זו בחייה האישיים. "העצב בשנה האחרונה מגיע במנות גדולות ואינטנסיבית. אין דרך שזה לא ישפיע, זה עוטף ומלווה כל דקה, כל שעה וכל יום, אין הפוגות". הבחירה בנפגעים "ויתרתי על מיונים ללהקה צבאית" לתפקיד המאתגר סא"ל סלבין הגיעה ממש במקרה. "רציתי להתגייס בכלל ללהקה צבאית, התכוננתי למיונים תקופה ארוכה, במהלכה פגשתי חבר מלהקת הנוער. הוא סיפר לי שהוא נפצע קשה בקורס טיס, שבוע הוא היה מורדם ומונשם וכשהוא התעורר ישבה לצידו מישהי שהכירה אותו ממש טוב והוא לא הכיר אותה כלל, זה גרם לו לרצות לס־ גור מעגל ולהיות קצין נפגעים בעצמו. כששמעתי אותו הבנתי שגם אני רוצה, ויתרתי על המיונים ללהקה צבאית והתגייסתי בתקופת חומת מגן. "לא נרתעתי לרגע מהתפקיד. מהיום הראשון הייתה בי תחושת שליחות והב־ נה של משמעות התפקיד. יש לך אח־ ריות מאוד גדולה לאוכלוסייה שנמצאת ברגישות הגבוהה ביותר. את מייצגת משהו שהוא הרבה יותר גדול מסך חלקיו, זה לא רק מפגש עם הנפגע או המשפחה, אלא מכלול שלם של משפ־ חה מורחבת וחברים וכפי שרואים אותך מתייחסת לאירוע, כך מבינים שכל הצבא מתייחס לאירוע. לכן בכל מפגש כזה יש המון אחריות אבל גם המון הכנה, הרבה מחשבה עמוקה. "אני הבן אדם הראשון שהם פונים אליו כשיש בעיה אבל גם הראשון שמ־ בשרים לו על דברים טובים. רק לאח־ רונה קיבלתי שיחת טלפון מחדר לידה

כשאחות שכולה ילדה. הם משתפים אותי בכל היבט בחייהם. "אנחנו כמובן מתאימים את עצמ־ נו לכל משפחה בצורך שלה, באנרגיה שמתאימה לה, בשפה שנכונה לה. יש משפחות יותר אינטלקטואליות, יש משפחות יותר שורשיות, אני יכולה להגיע ביום אחד לחמישה בתים ובכל אחד הם להיות מיטל קצת אחרת". האח שנהרג , 5 סלבין נשואה ואם לשלושה ילדים ( ) ובצירוף מקרים טרגי השכול פגש 10 , 8 אותה לא רק בחייה המקצועיים, אלא גם בחייה האישיים. "לפני שלוש שנים וחצי סיימתי שיחה עם צוות פקודים שבישר למשפחה של חייל שהוא נהרג בתאונת דרכים, ואבא שלי צלצל אליי. הוא אמר שאחי הגדול אייל, שנולד בדיוק שנה לפניי נפצע בתאונת דרכים. כשהגעתי לבילינסון הרופא זיהה את השרוך שלי ושאל אם אני קצינת נפגעים, השבתי בחיוב והוא ביקש ממני לשבת. אמרתי לו 'אתה מבין שכקצינת נפגעים אם אתה אומר לי לשבת יש לזה רק משמעות אחת'. התברר שאייל נהרג במקום, הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים". כיצד המוות שלו השפיע על עבוד־ תך? "זה גרם לי להבין שלא הבנתי שום דבר, שכל חיי הייתי צריכה לבוא לתפקיד הזה עם יותר צניעות וענווה. שחשבתי שאני יודעת הרבה פחות ממה שידעתי באמת ושזה הרבה יותר קשה ממה שחושבים, זר לא יבין זאת וחבל שאני מבינה. "זה גם זרק אותי למחשבה שאני צרי־ כה לעזוב את התפקיד. רק אחרי חודש של מחשבות הבנתי שלוותר על תפקיד כזה במקביל לאובדנו של אחי זה למעשה לאבד את שני הדברים הכי חשובים בחיי. הבנתי שהכי נכון לי להמשיך להיות קצינת נפגעים כי לא תהיה קצינה שתו־ כל להבין יותר טוב ממני באמת מה עובר על המשפחה. כשאלמנה מספרת לי על הבדידות והלבד אני יודעת בדיוק איך זה נראה כי יש לי את זה בבית. הרגשתי שהידע הזה ש'זכיתי' בו במרכאות צריך לבוא איתי ללווי משפחות שכולות". השבעה באוקטובר "יש מלחמת עולם בחוץ" באוקטובר 7 כשהאזעקות התחילו ב היא עדיין ישנה בביתה במודיעין. "בש־ מונה בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מראש אגף הנפגעים של החיל הרגלי שאמרה 'את ישנה? תתאפסי על עצמך, יש מלח־ מת עולם בחוץ'. בשיחה עם המח"ט הוא "הרבה יותר קשה ממה שחושבים"

"אני לא אוכלת

טוב, אני לא ישנה טוב, אני לא עושה ספורט כמו שהייתי רוצה. אני לא שומרת על עצמי. יש הרבה רגעי

אמר שהמטרה היא לכבוש את שדרות ואני חשבתי שזה שם קוד לשכונה בעזה, את לא קולטת שמדברים על עיר בארץ שלך. ארזתי תיק לכמה ימים ויצאתי לכיוון בסיס שדה תימן, לא היה לי מושג לקראת מה אני מגיעה. לאט לאט מתק־ בלות הידיעות, על גולני, על התצפית־ ניות, ואני ממתינה לחטיבה שלי. "רק בערב הגיעו פצועים מגבעתי, כולם בכירים בחטיבה, כולם חברים שלי, אנשים שהגיעו עצמאית לדרום,

חברו לכוחות ונפגעו בקיבוצים. כשה־ גיעו השמות הראשונים זה דרש ממני לקבל החלטות, לקחת את עצמי ולנ־ סוע למקום שבו נמצא אדם פצוע שאני מכירה היטב או לחכות ולראות מה מת־ פתח ואיפה אני מועילה יותר? למעשה כל המלחמה היא בחירות והחלטות לא פשוטות כי תמיד יש כמה זירות במק־ ביל. עוד פצוע, עוד לוויה, עוד משפחה שצריכה עזרה. במובן מסוים עד עכשיו אנחנו בפלונטר הזה".

עייפות וייאוש"

11.10.2024 ˆ ידיעות ירושלים 70