ירושלים 11.10.24

מיטל ואחיה אייל ז"ל

"שנה במלחמה אני רואה ושומעת את הסיפורים של הנופלים, זה דור הניצחון. כל מי שנקבר או נפצע מייצג את הטוב ביותר

טוב, אני לא ישנה טוב, אני לא עושה ספוק רט כמו שהייתי עושה. אני לא שומרת על עצמי. אין לי את האנרגיות כמו שהייתי רוצה, יש הרבה רגעי עייפות וייאוש, יש הרבה שאלות של 'למה?' כל יום אני בוכה, לפחות פעם אחת. אני עוברת מרגע מרגש לרגע קשה. זה כל הזמן סביבך. חודשים ארוכים שכל יום את בלוויה. אני לא מנסה לעצור את הדמעות, לא מול המשפחה, לא בלוויה, אני מאפשרת לעצמי לבכות". "אבל בתוך כל התפקיד הזה יש המון רגעי נחת, שמחה וגאווה. כשאני רואה משק פחה שמתחילה שיקום או פצוע עם פרוטזה שמדבר על העתיד, או חייל עם פציעת ראש שמתחיל לדבר, אלו רגעים שממלאים אותי בשמחה אמיתית וסיפוק רב". החללים והפצועים "הם הסיפור האמיתי" השנה הזו לא דומה לאף רגע בקריירה הצבאית של סלבין. "העבודה הכפילה . גם אנשי המילואים 100 את עצמה פי שהתאספו סביבי פועלים ללא הפסקה. בלעדיהם לא היינו מצליחים שום דבר". את מדברת עם המשפחות על חייך? "לפעמים אני משתפת אותם גם במה שעובר עליי בבית. משפחות רבות מחזקות, מתעניינות, מציעות עזרה. יש אב שכול שכל יום שישי מתקשר אליי ואומר 'רק רציתי להזכיר לך אותך, את הילדים שלך, את הבית שלך. אל תשכחי שאת חשובה, אל תשכחי לחייך', הוא רק מתקשר להזק כיר, אומר שבת שלום ומנתק". אילו רגעים הכי קשים עבורך? "כשמגיע שם שאני מכירה. אני חושבת שזה האירוע הכי קשה לכל קצין נפגק עים. וזה קרה לא אחת בשבעה באוקטובר כשהגיעו הרבה שמות של חברים טוק בים שלי מהחטיבה. כשאת יודעת איך החלל נראה, מדבר והולך, זה כבר אישי. זה יותר מחייב ומורכב, כי את מרגישה שהוא מסתכל עלייך, שיש לו ציפייה. את לא יכולה להתנתק ממי שנמצא באק רון הקבורה ומדמיינת אותו מביט בך". יש שחיקה? "יש שיגידו שזה תפקיד שוחק אבל גם כשהיו לי הזדמנויות בחרתי להישאר. חשוב לי שיכירו את מסירות הנפש והרוח של החיילים והמפקדים שלנו. שנה במלק חמה אני רואה אותם, שומעת את הסיפוק רים של הנופלים, זה דור הניצחון. כל מי שנקבר או נפצע מייצג את הטוב ביותר שיש לנו במדינה. הם נלחמים על הבית ועושים את זה באהבה גדולה, הם הסיפור האמיתי ולא אני". ¿

סא"ל מיטל סלבין. "העצב מגיע במנות גדולות ואינטנסיביות"

שיש לנו במדינה"

המחיר האישי "העצב משפיע על חיי" ק � באוקטובר בעלה של סלבין הו 15 ב - פץ למילואים. "הוא קצין מודיעין של אוגדה, אז למזלנו היו הרבה מתנדבים ואנשים טובים שעזרו לנו". מה באמת קורה בבית בימים כאלה? "ניסיתי בהתחלה לעשות הפרדה, לשק מור על הילדים והבית רחוק מהדברים

מזהים לבד את הדיבור שלי, הם מבינים שאני צריכה להחזיר אותם הביתה ולנק סוע. באופן טבעי העצב משפיע על חיי". את מטפלת בעצמך? "החלטתי שכרגע אני לא נוגעת בזה. ניסיתי כמה פעמים במהלך המלחמה לקבל טיפול אבל זה לא התאים. אני לא במצב של לעצור ולעבד או לבחון ולהעק מיק את מה שעובר עליי כי אז אחשף לתק מונה הגדולה וזו חוויה שעדיין לא נגמרה. ברור שזה משפיע עליי, אני לא אוכלת

הקשים שעברתי, אבל זה בלתי נמנע. אחת התמונות שלא תעזוב אותי זה שנק כנסתי הביתה בפורים, ביד משלוח מנות ממשפחה שכולה, על הספה אבא שלי שותה בירה מלייבל על שם חלל צה"ל ולפתע דפיקה בדלת, חלוקת משלוחי מנות על שם חלל נוסף. הילדים שלי פוק תחים הכל, נהנים מהממתקים ואני מתק בוננת בסיטואציה והכל מתערבב. הילק דים למדו לחיות עם זה. אם אנחנו בדרך ופתאום אמא מקבלת שיחה, הם כבר

ידיעות ירושלים ˆ 11.10.2024 71