ירושלים 11.10.24

פרס. הפרופ' | הראשונה במשפחה צילום: מיכל רביבו

צילום: מיכל רביבו | בכנס סיום בוולדורף אסטוריה

"עבדו כאן אנשים שבחיים לא היו נפגשים. אשת פרסום חרדית בכירה שמינטרה עסק וכל הצוות שלה היו חילונים היו לנו עסקים של דרוזים וסטודנטים ערבים שעזרו, כל מה שהיינו

"סבא שלי שהיה סנדלר התעקש שאמא שלי ואחותה ילכו ללמוד באוניברסיטה. אני הפרופסור הראשון במשפחה משני הצדדים ואני מוקירה את זה"

כשאני הולכת לפעמים לבית הכנסת בעדס, הכבוד שעושים לי זה בזכותה. היא היתה אישה מאוד מיוחדת. אני גם בת לשושלת נשים מאוד מיוחדות, כל אחת בזירה שלה. משפחות פרסיות וכו־ רדיות שגדלו באזור הזה". מי שעודד את נשות המשפחה ללכת ללימודים גבוהים, למרות שזה לא היה מקובל אז, הוא סבה. "לדור של סבא וס־ בתא שלי לא היתה השכלה פורמלית. סבא שלי שהיה סנדלר התעקש שאמא שלי ואחותה ילכו ללמוד באוניברסיטה. אמא שלי הלכה לאוניברסיטה העברית ודודה שלי הלכה לבצלאל. הן היו דור ראשון להשכלה ואני דור שני. הוא זה שהבין שהשכלה זה המפתח, במובן הזה אני עומדת על דרך שסללו לי. אני הפ־ רופסור הראשון במשפחה משני הצדדים ואני מוקירה את זה ומודה להם כל הזמן על כך. אני גם פייטנית וחזנית ואני בן אדם מאוד מאוד מאמין". מה דעתך על ההתבטאויות נגד המ־ לחמה וצה"ל מצד מרצים באקדמיה בכלל ובעברית בפרט? "נולדתי בבית החולים הדסה של האוניברסיטה העברית, מבחינתי האוניברסיטה היא לב והוא בית. זה מקום עם לב מאוד-מאוד גדול. מה שהאוניברסיטה עשתה במלחמה הזו, פתחו שם בית ספר לילדי שדרות, היו המון מפונים אז את כל הבר מצוות והח־ תונות עשו באוניברסיטה ובלי האוני־ ברסיטה לא היה גם את הפרויקט שלי. יש את ההתבטאויות האלה ואני מצרה עליהן, אבל אני לא חושבת שהן מייצגות את הלב ואת המהות של האוניברסיטה". בשבוע שעבר זכתה פרופ' פרס בפרס מפעל הפיס לאמנויות ומדעים על שם . היא 24 לנדאו שמחלוק זו השנה ה קיבלה את הפרס בקטגוריה מיוחדת שנפתחה השנה על תרומה משמעותית בתחום התמודדות עם טראומה בקהילה. מה תעשי בכספי המענק? "לא קיבלתי אותו עדיין, אז עוד לא חשבתי על זה", היא צוחקת. "אבל אני אמצא משהו שהוא גם טוב וגם מיטיב ובעיקר אני רוצה להשתמש בפרסום ובפרס הזה ובתהודה שזה עושה כדי לה־ משיך ולמצוא מסגרת שנוכל להמשיך בה את הפרויקט הזה".

רוצים שיהיה במדינה שלנו"

ההדדית. חלק מהייצור שלנו הוא בדרום ובצפון, עובדים מגוייסים ומיליונים הולכים להגנה שלנו וזה גובה מחיר. אנחנו רק צריכים להחזיק מעמד ולשאת בנטל ביחד כדי שכשנצא מהדבר הזה, נצא מחוזקים ואין לי ספק שזה יהיה כך, אני מאוד אופטימית. אם לא הייתי מא־ מינה בזה לא הייתי נשארת פה. אנחנו פה מהכרה ומאהבה שזה המקום הכי טוב בעולם לחיות בו. הפוטנציאל האנושי שיש פה אין בשום מקום בעולם". הנינה של סבתא טוטי פרס היא בת לאצולה ירושלמית מקו־ מית. "אנחנו מנחלת ציון והסבתא רבא שלי, סבתא טוטי היא דמות מאוד מפור־ סמת בעיר. היא היתה מיילדת ומקוננת בלוויות ומרפאה עממית. להיות הנינה של טוטי לושי זה ייחוס מאוד גדול.

מעט, אנחנו לא מספיק גדולים בשביל לכלכל את עצמנו אנחנו תלוים בחוץ", היא מסבירה. "העלייה של המחירים לא התחילה במלחמה, אבל היא הואצה, המ־ חירים עולים ואנחנו מרגישים את זה, כי ברגע שסוכנויות האשראי מורידות את דירוג האשראי של ישראל קשה לנו כמדינה לקחת הלוואה ולכן צפויה לנו עוד שנה קשה כלכלית". למרות התחזיות הקודרות, פרס מא־ מינה שיש סיבה להישאר אופטימיים, "לכל מלחמה יש סוף ואחרי המלחמה יהיו הזדמנויות חדשות לצמיחה כלכ־ לית. השאלה היא איך נגיע בסוף המ־ לחמה ואלו מחירים כלכליים נשלם. אני חושבת שאזרחי ישראל הוכיחו את עצמם מעל ומעבר והם מוכנים לספוג מעל ומעבר ברגעי משבר, יש לנו כוח ספיגה מאוד גדול. המפתח לזה שא־ נשים ממשיכים להרגיש את הערבות

כבר עובדים על הרכבת צוותים חדשים וסיוע לעסקים נוספים. "הדבר הכי מדהים בעיניי, בגלל שא־ נחנו אקדמיה, זה שהכל היה מאוד מסו־ דר ומאוד מתועד, אז הצלחתנו ליצור מזה מודל שאפשר לשכפל. פנו אלינו מהאו"ם כדי לנסות להעתיק אותו לכל מקום בעולם כדי שבמצבי משבר בכל מקום בעולם, יהיה אפשרי להפעיל את הדבר הזה. נעשה פיילוט באוקראינה". "להחזיק מעמד" העיתונים הכלכליים והמשק נכנסו לאחרונה לחרדה עם הורדת דירוג האש־ ראי של ישראל ועם הגזירות הצפויות בתקציב הקרוב, "מלחמה באופן כללי זה דבר שהוא מסית את המאמצים של המשק מצמיחה שזו המטרה של כל משק. אחוז שזה 2 הצמיחה בשנה שעברה היתה

ידיעות ירושלים ˆ 11.10.2024 77