ירושלים 12.5.23

"ניסיתי להעניק רוגע ותקווה" ), חובש מד"א 35( אברהם אייזנר ודוגם קורונה נולד בעולם מקצוע 2020 בסוף פברואר ), חובש רפואת 35 חדש - דוגם קורונה. אבי אייזנר ( חירום ונהג אמבולנס במגן דוד אדום, התנדב להיות דוגם בתקופה שבה הפחד מהמחלה היה עצום ואיש לא ידע בדיוק מה רמת הסיכון להידבקות. "בעיצומה של מגפה עולמית, כשעם ישראל כולו היה סגור בבית, אני לקחתי את המדים, האמבולנס והמטושים וניסיתי להעניק רגעים אחדים של רוגע ותקווה. "עברנו מבית לבית, מבית ספר לבית אבות, ובעיקר ניסינו להשרות רוגע במטופלים, שביקשו להבין אם בלילה, 10 בבוקר עד 7 הם נדבקו במגפה החדשה. מ־ זה מה שעשיתי. באחד הימים הגעתי למוסד של ילדים עם צרכים מיוחדים. זה היה מאתגר מאוד - נסו לדמיין ילדים בעלי צרכים מיוחדים שפתאום רואים אנשים לבושים בחליפה לבנה ובמסכה שצריכים לדגום אותם באמצעות מטוש. "מראה שאני לא אשכח היה כשהגעתי למשפחה בשי כונת שומרי אמונים. הסתבר לנו שהאמא נפטרה יומיים לפני כן מקורונה. מצאנו את עצמנו מגיעים לאבא ושלושה ילדיו שיושבים שבעה על האמא. הבנו שיש אח נוסף, שנמצא במחלקת טיפול נמרץ כי גם הוא נדבק בקורונה. אני זוכר שהיה קשה לקחת מהם דגימה מרוב בכי. באותו לילה האבא עבר החייאה ונפטר גם הוא. המשפחה הזו ישבה שבעה על שני שעות. 24 ההורים. כל זה ב־ "במקרה אחר היתה גברת שישבה שבעה על בעלה שנפטר מקורונה. ביקשו ממני לקחת אותה מהבית שלה מפסגת זאב לבית העלמין בבית שמש. אף אחד לא היה יכול לתת לה חיבוק, כי היא כמובן חייבת להיות בבידוד. סידרנו לה אינטרקום באזור הבידוד שבאמבולנס כדי שהיא תוכל לשמוע את הלוויה של בעלה. אחרי שכולם הלכו ליוויתי אותה לקבר ונתתי לה להיות ליד הקבר, לבד, כמה שרק תרצה. זו סיי טואציה מורכבת - אנשים יושבים שבעה לבד, קובי רים את היקירים שלהם לבד. אבל לנו לפחות היתה האפשרות להקל, ולו במעט, את הסבל. "אחרי שסיימתי את ההכשרה כחובשים וכנהג אמי בולנס במד״א, לקחתי אמבולנס לכוננות. במוצאי יום כיפור הוקפצתי לאחד ממלונות הקורונה. היה שם נער במצב די קשה, וכשהגענו איתו לפתח בית החולים ראיתי הרבה מאוד אמבולנסים שלנו. המראה הזה, שלל הניידות ואנשי מד״א, צרוב לי בראש עד היום. לפחות לסיפור הזה היה סוף טוב. הבחור החלים, השתחרר, השתקם וחזר לישיבה". מתברר שבתחילת המגפה היה לאנשי מד"א גם חשש כבד מפני אפשרות שהם ידביקו את בני משפחותיהם בנגיף הקטלני. "אני גר באבו־תור, עם אמא שלי ואחותי, בבית אחד, ושתיהן בסיכון גבוה. לכן בתחיי לת המגפה במשך חודשיים לא אכלתי איתן סעודות שבת. חודשיים התקלחתי מייד כשחזרתי מהמשמי רת, והזדרזתי להיכנס מהר לחדר כדי חס וחלילה לא להדביק אותן. חודשיים לא הייתי איתן באותו חלל. נזהרתי מאוד שלא להדביק אותן והן עודדו אותי מדי יום לצאת ולהציל חיים".

צילום: שלו שלום | חכימי

צילום: שלו שלום | כהן

"בכינו שלושתנו ונתתי לדמעות לזלוג" ), אחראית מחלקת 50( אושרת חכימי קורונה ב'שערי צדק' אושרת חכימי משמשת כאחראית בימים כתיקונם מחלקת כירורגיית לב חזה במרכז הרפואי 'שערי צדק', אבל בגל הראשון והחמישי של המגפה היא כיהנה כאחראית מחי לקת קורונה. "אני זוכרת היטב את שיחת הטלפון הראשונה עם בעלי לאחר שהוצע לי התפקיד על ידי מנהלת הסיעוד. חששתי והאמת היא שאף נרתעתי מתפקיד שכזה, במיוחד בגלל חוסר הוודאות והמידע בנוגע לנגיף. בעלי מייד הגיב שתפקיד כזה הוא בעל משמעות ושליחות וציין שהוא וילדיי ייתנו גיבוי בכל. וכך היה. משפחתי היתה לצידי לאורך כל הדרך. כולנו נכנסנו לתקופה המאתגרת הזו יחד בקפיצה אל הלא נודע, שמלאה בסימני שאלה ובשאלות שאין להן תשובה. "גיליתי מהר מאוד שהצוות שהתגייס למען ה'מלחמה בקוי רונה' היו המקור לכוח שלי וצינור החמצן שנתן לי אנרגיות וכוחות. בלעדי הצוות שום דבר לא היה מתקיים והמחלקה לא היתה עומדת על תילה. מעבר לרגעים המאתגרים ומצבי החירום הקשים והמורכבים ואחוזי התמותה שלא חווינו עד אז, נאחזנו ברגעי האור ובמקרים האופטימיים שנתנו תקווה, מוטיבציה וסיפוק רב. יש לכולנו רגעים שנשמרים איתנו לעד והם חקוקים בליבנו. בחרתי לשתף באחת ההצלחות. , ללא רקע 12 , נשוי ואב ל־ 65 "בגל הראשון אושפז גבר בן רפואי, להשגחה עקב חום. לאורך הימים הראשונים הוא הביע דאגה רבה למצבו ולבדידות שבה הוא חש. אבל אז הגיעה הידרדרות נשימתית מהירה מאוד. הוא הסתכל עלינו בעיניים מפוחדות, עם צימאון לאוויר ונשימות מהירות ושי טחיות שמאפיינות חולי קורונה. "הוא נזקק להנשמה, ובשל איסור המבקרים שחל אז משפחתו לא יכלה לשבת לידו ולהחזיק את ידו. הרגשנו שהייעוד שלנו הוא למלא את החסר עד כמה שניתן. השיחות היומיומיות עם משפחתו וקולה המודאג וחסר האונים של אשתו חרותים באוזניי. "המצב המשיך להידרדר - החייאות, זיהומים וכמעט אבדה התקווה. הוא היה מונשם קרוב לחודשיים, אך לא ויתרנו וני לחמנו בכל כוחנו. לאחר מאמצים רבים ומתבקשים הצלחנו למלא את שליחותנו ולייצב את מצבו. יוסף אט אט נגמל מההנשמה וחזר להכרתו המלאה. לאחר החלמה מהקורונה הוא הועבר למחלקת פנימית. את המפגש הראשוני לאחר זמן ממושך שלא ראה את אשתו לא אשכח לעולם. בכינו שלושתנו ונתתי לדמעות לזלוג. לאחר שחרורו הוא הגיע למפגש איתנו במחלקה כדי להכיר תודה לצוותים שטיפלו בו. הוא חיפש אותי, וכשנפגשנו הוא סיפר בהתרגשות כי הוא מזהה אותי לפי הקול, מאחר שבכל האשפוז טיפלתי בו במיגון שלם שבו הוא ראה רק את העיניים שלי. "זו היתה התקופה המאתגרת והמשמעותית בחיי. זכיתי להיות אחראית על צוות שהוא היהלום שבכתר".

"המגפה לא באמת נגמרה" ), מנכ"ל 'יד שרה' 50( משה כהן הודעת ארגון הבריאות "יש כאלה שעבורם העולמי על תום המגפה היא הזדמנות לאנחת רווחה. עבורנו זה בסך הכל ציון דרך במערכה על היכולת לצי מצם אשפוזים בבתי חולים ולאפשר לכמה שיותר אני שים להחלים בביתם - מאמץ שאינו פוסק. י � , ל 2020 "ההודעה על תום המגפה זורקת אותי למרץ שיבת החירום שכינס מייסד 'יד שרה', הרב אורי לופוי ליאנסקי. בזמן שבכל העולם דיברו על צורך להוסיף עוד מכונות הנשמה למחלקות, היעד שלנו היה הפוך - איך לשחרר כמה שיותר חולים ממחלקות האשפוז, שעלולות להתמלא במהירות, ולאפשר להם לקבל סיוע נשימתי כשהם בביתם. 5,000 "כדי לעמוד בעומסים היה צורך מיידי להביא מחוללי חמצן, מדי חמצן (סטורציה) וציוד שמאפשר אשפוז בית. הצוות שלנו פנה לקניינים בכל העולם, אלא שאז התברר שכל המדינות הטילו אמברגו על יצוא של ציוד רפואי והיו מדינות רבות שהתחננו לציוד. "לא הרמנו ידיים ובמבצע בזק של גיוס המונים יצא מטוס אל על לסין וחזר עם ציוד רפואי, שנשלח מיידית הסניפים שלנו בכל רחבי 123 לבתי החולים בארץ ול־ הארץ. אני זוכר שיחות טלפון בהולות שבהן בני משפחה של חולים התחננו בדמעות לקבל את הציוד, אחרי שהי רופאים בבתי החולים אמרו למשפחות: 'רוצים לשחרר את החולה ממחלקת הקורונה? תדאגו קודם לציוד מיד שרה לאשפוז בבית'. המתנדבים המסורים שלנו עבדו מסביב לשעון, ובעזרת שיתוף פעולה עם לוחמי הקוי מנדו הימי הם דאגו למלא מחדש אלפי מכלי חמצן". מתברר כי לאורך שלוש וחצי שנות המגפה העמותה אלף חולים להישאר בבית ולהימנע 50 סייעה ליותר מ־ מאשפוז מיותר בבית החולים. "מנהל שערי צדק, פרופ' עופר מרין, ציין במהלך ישיבה מיוחדת שלולא הפעיי לות לאשפוז הבית מערכת הבריאות היתה עלולה לאי ספיקה כבר בגל השני של המגפה, עם מראות שהיו מזי כירים מקומות אחרים בעולם, שבהם היו אירועים של אובדן חיים מיותר. המתנדבים שלנו, שחלקם 7,000־ "אני גם מלא הערכה ל בעצמם מוגדרים אוכלוסיות בסיכון, אשר המשיכו להי גיע גם בגלי התחלואה וגם בסגרים כדי להבטיח זמינות של השירותים הרפואיים לציבור והיו עסוקים בהצלת חיים. בתקופת הקורונה הכפלנו ושילשנו את הטיפול בקשישים הבודדים, באמצעות מערך המתנדבים של מוקד לחצני המצוקה. "מתברר שהקורונה לא באמת נגמרה. לדוגמה, השאלת מ � ביחס לתקופה ש 162% מחוללי החמצן כיום גדולה בי לפני הקורונה. חלק מהביקושים מיוחסים להתמודדות עם 'פוסט קורונה' והתסמינים הממושכים של המחליי מים מהנגיף".

צילום: אלכס קולומויסקי | אייזנר

ידיעות ירושלים ˆ 12.5.2023 37