ירושלים 16.06.23

ד"ר גבי אלבז־ גרינברג. נפצעה

אלומה מקייטן. נפצעה

שרי סינגר. נפצעה בפיצוץ א' 14 בקו 2002־ ב

דביר מוסאי. נפצע בפיצוץ בחברון 2002־ ב

עדי חוג'ה פרץ. נפצעה בפיגוע במדרחוב בן יהודה 2001־ ב

משה פרג'. נפצע בפיגוע בציר המתפללים

בפיצוץ בקו 2002־ ב 20

בפיצוץ בקו 1995־ ב 26

בחברון 2002־ ב

סינגר: "כשהייתי

בבית החולים לבד, שרופה, מדממת וכואבת, בני משפחה של אנשים אחרים שנפגעו באוטובוס באו לבדוק אם אני בסדר. זו התמצית של מה שאנחנו כאנשים. היתה לי כל המשפחה הזאת סביבי שאפילו ד"ר אלבז־ גרינברג: "למשפחה שלי סיפרו שאני פצועה אנוש ושסיכויי ההחלמה שלי אפסיים. שרדתי. נותרתי בחיים בניגוד לכל ההערכות. בעקבות הפיגוע החלטתי לחשב מסלול מחדש לא ידעתי שקיימת"

"הרופאים צהלו 'הצלחנו'" ,17.5 אלומה גרצנשטיין (מקייטן) היתה בת תלמידה בבויאר בדרך למבחן במתמטיקה, כש־ בקרית 20 נפצעה בראשה מרסיסים בפיצוץ בקו . "שתי החברות שלי ישבו ואני 2002 מנחם ב־ עמדתי", מספרת אלומה. "הצבעתי עם הראש על מישהו באוטובוס, אמרתי לחברות שלי שהוא נראה חשוד. אחת מהן הסתכלה עליי מוזר כאילו שאני מדמיינת, השנייה אמרה לי 'מה פתאום'. בדיוק באותו הרגע הוא התפוצץ. בגלל שאני עמדתי והן ישבו ספגתי אני את כל הרסיסים. איבדתי את ההכרה במקום". בהתחלה חשבו שהיא מתה ואלומה הוכנסה

טה שלה, כשהיא רועדת והם צוהלים בשמחה 'הצלחנו, הצלחנו'". שנים. "חלק 6 ואז החל שיקום ארוך שנמשך מהאנשים שהגיעו לאירוע בהדסה הכרנו ממחלקת השיקום", מספרת רחל. "אנחנו חול־ קים את אותו גורל משותף שאיחד בינינו 'בז־ כות' הפיגועים". כשאלומה ילדה את בנה היא ביקשה לערוך את הברית שלו בבית החולים שהציל את חייה. "זו היתה עבורי סגירת מעגל. הוא נולד מספר ימים אחרי יום השנה לפיגוע", מספרת אלומה. "אפשר להגיד שעברתי את כל המסלול ה'רגיל' שעוברים כל שאר האנשים, אבל עם יותר קושי – כי הייתי צריכה לעשות את זה עם פגיעת ראש ועם יד אחת. להחליף לבן שלי חיתול ול־ טפל בו ביד אחת, זה אתגר". נס רפואי וחצי כשיצאה 14 עדי חוג'ה פרץ היתה בת כדי לחגוג יום הולדת 2001 למדרחוב בדצמבר של בני הדודים שלה. "הם הלכו לקנות גלידה ואני לא רציתי אז נשארתי לחכות להם", היא נזכרת. בדיעבד התברר שבסמוך אליה עמד מחבל מתאבד וכשהמטען התפוצץ היא ספגה את רוב הרסס שכלל אומים וברגים. "עפתי באוויר ונפלתי על האף. כשזה קרה ישר הבנתי שאני בפיגוע כי אמא שלי שוטרת ובהתחלה היא לא הסכימה שארד לעיר בגלל ההתרעות". היא זוכרת היטב את השקט שהשתרר בזירה.

."20 להיות כאן ביום השנה ה־ בשנים שחלפו סינגר משקיעה מאמצים כדי לספר את סיפור הפציעה שלה ברחבי העולם, גם בקרב מנהיגים פוליטיים וחברי פרלמנט וגם בפני קורבנות טרור אחרים. "אני תמיד זוכרת שהסיפור שלי הוא לא רק שלי, אלא גם של כל הקורבנות האחרים בישראל, ובעי־ הקורבנות האחרים שלא זכו לחזור 17 קר של הביתה באותו היום". "אין סיבה הגיונית למה חלק מהאנשים האחרים באוטובוס שלי לא ניצלו ואני כן, אבל אני יכולה לחשוב שאני כאן בשל סיבה מסוימת והיא התקווה שלי למנוע קורבנות נוספים מטרור, ובמיוחד להיות 'הקול' של ישראל בעולם.

גופות. 11 לתוך שק שחור לצד "בגלל שאחד הפרמדיקים התע־ קש לבדוק בשנית דופק לכל אלה שהוגדרו כהרוגים, הבינו שהיא עדיין בחיים", מספרת אמה רחל. אל בית החולים היא הגיעה מו־ נשמת ומורדמת והוגדרה פצועה

"אני מרגישה שישראל 'טיפלה' בי אחרי הפיגוע", היא מוסיפה. "כשהייתי בבית החולים לבד, שרופה, מדממת וכואבת, בני משפחה של אנשים אחרים שנפ־ געו באוטובוס באו לבדוק אם אני

בסדר. זו התמצית של מה שאנחנו כאנשים. היתה לי כל המשפחה הזאת סביבי שאפילו לא ידעתי שקיימת, והאנשים האלה שלקחו אותי תחת חסותם התייחסו אליי כאחת משלהם. את האהבה שהרגשתי אז בבית החולים אני מרגי־ שה שוב כשאני מגיעה לארץ. גם בזכות 'נשות הדסה', שנשארות בקשר עם הניצולים לאורך שנים ועושות הכל כדי להשיב אותם למסלול החיים הרגיל".

אנוש. "צנתור מוח היה אז תחום חדש בארץ, הסבירו לנו את ההשלכות והסכנות, ואמרו לנו שחייבים לעשות את הניתוח בדחיפות", מספרת האם. "הסבירו לנו שבמקרה שהניתוח מסתבך סוגרים את העורק של צד שמאל, שידענו שזה הצד שלא נפגע. חתמנו על המסמך הזה, וההר־ גשה היא שאתה חותם על קטסטרופה. הניתוח היה שעתיים בערך, וחיכינו כל המשפחה בחדר ההמתנה בשקט מוחלט. הרופאים יצאו עם המי־

וללמוד רפואה"

ידיעות ירושלים ˆ 16.6.2023 43