ירושלים 20.01.23

האסונות של רחל ) 'זכתה' בתחרות 'זכרונות מהמפלצת' 85( רחל דבש המגלשה הכי ידועה ‰ וזאת לנוכח סיפור חייה הקשה בעיר מזכירה לה את בנותיה שגדלו בקריית יובל אלא שלאורך השנים היא איבדה אותן ‰ ושיחקו בה ואת אחיהן בנסיבות אכזריות (פיגוע, רצח, סרטן כיום כשהיא מתמודדת עם מחלה קשה, ‰ אלים) רחל ממשיכה להלחם על הזכות ועל הטעם לחיות: "רוצה להוות דוגמא לנכדיי שאיבדו את אימם"

היוזמה שחשפה את סיפורה הבלתי נתפס של הזוכה

אלי נ ור פבריקר

כשרועי וולף ועיריית ירושלים יזמו את פרויקט 'זכרונות מהמפלצת', והחלו לקבל זרם של סיפורים וזכרונות, כנראה ששום דבר לא הכין אותם לסיפור המנצח. מדובר בקורותיה של רחל דבש, כיום תושבת הר חומה . הזכרון שבגינו 'זכתה' במקום הראשון מתחיל 85 בת כסיפור ירושלמי נוסטלגי על אם וארבעת ילדיה שגד י . אלא שפרק הילדות של 70 לו בקריית יובל בשנות ה שלושה מהם מסכם לבדו את החלק הטוב היחידי בחייהם ובחייה של אמם רחל. כחלק מזכייתה בתחרות, נפג י שה דבש עם ראש העירייה משה ליאון לארוחת צהריים וגללה בפניו את סיפורה הטרגיים: שלושה מארבעת ילדיה מתו בנסיבות טראגיות, היא חלתה בסרטן ואף נפרדה מבעלה בעיצומה של המחלה על רקע חוסר יכו י לתם להכיל יחד את האסונות שניחתו עליהם. כיום קשה למצוא סממן חיצוני המסגיר את הטרגדיות שעברה. דבש מעבירה את זמנה הפנוי בעיקר בעבו י דות פסיפס, בפעילות ברשתות החברתיות, ובמפגשים עם חברות ונכדים. אך לדבריה, "הכאב חי וקיים אצלי תמיד, למרות שכלפי חוץ אני שומרת על חיוך". "המפלצת נשארה, הבנות הלכו" את ה'מפלצת' מכירה דבש כבר מיום הקמתה, אי אז שנה. "כל הילדים בשכונת קריית יובל היו 50 לפני מגיעים אל המפלצת לשחק שם, במיוחד בקיץ. זו הייתה אטרקציה נהדרת עבור ילדי השכונה, אבל הילדות שלי, נדי (נדירה) שהייתה בת חמש או שש, ולבנת, שהייתה אז בת שלוש, פחדו מהמפלצת, ומהפה הפעור שלה. אז

כדי להפיג את החששות שלהן, הייתי עולה ומתגלשת איתן. כיום, כשאני חושבת על המפלצת, אני חושבת עליהן. המפלצת נשארה, הבנות הלכו". לבנת ונדי מתו שתיהן בנסיבות טראגיות, ובאופן שנה – 21 אירוני ומצמרר, באותו תאריך, בהפרש של ב'קפה מומנט' כשהיא 2002 לבנת נרצחה בפיגוע בשנת 50 בלבד; נדי נפטרה לפני כשלוש שנים בגיל 28 בת ממחלת הסרטן. לפניהן נרצח באכזריות, אחיהן הגדול בלבד. היחיד שנותר מבין ילדיה של 36 אילן, והוא בן רחל הוא בנה הבכור, מושיק. חמש יריות בראש מטווח אפס "הוא היה גנן אהוב מאוד בבית החולים 'אלין' בעיר", מספרת רחל על בנה, אילן ז"ל. "חוץ מלהיות גנן הוא היה גם החבר של המטופלים. יום אחד, אחת המטופלות

חגגה יום הולדת וביקשה עציץ עם פרחים מסויימים. הוא איתר את הפרחים המבוקשים במשתלה ביישוב נטף ונסע לשם. בדרכו חזרה, הוא ראה לפתע מונית שחוס י מת את הכביש. הוא פתח את החלון וביקש מהנהג לפנות את הדרך, רק שהוא לא ידע שאותו בן עוולה, רצח רגע לפני כן את החבר שלו בגלל סכסוך כספי ויצא אל הכ י ביש בניסיון לברוח. עם האקדח שאיתו ירה בחבר שלו, התקרב הרוצח אל החלון של אילן, ירה לו בראש חמישה כדורים מטווח אפס, והרג אותו במקום". "זה היה השוק של החיים שלנו", מספרת רחל. "חמש שנים אחר כך לא ידעתי מה זה לחייך. כשישבתי פעם עם איזו חברה שהצחיקה אותי, הלסתות שלי ממש די י ממו. הנימים בפנים היו כבר יבשים אחרי חמש שנים ללא חיוך, אז כשכבר פתחתי את הפה לחיוך רחב, זה קרע אותם ויצא דם". המוות לא עוזב המוות, גם כשלא היה מכה במשפחתה של רחל, היה סוג של צל שליווה אותם. למחרת הרצח, ביום בו מש י פחת דבש האבלה קברה את אילן, רחל מספרת שלצו י רך כך, בתה לבנת לקחה יום חופש ולא הגיעה למקום עבודתה בסניף 'ברגר קינג' במדרחוב בן יהודה. אלא י � ) שלושה מחבלים פלסט 4.9.1997 שבאותו יום ( נים ביצעו פיגוע התאבדות במדרחוב, בו נרצחו חמישה ישראלים. אמנם כשרחל ובני משפחתה שמעו על כך שלקחה חופשה הייתה תחושה של נס ורווחה, אך מזלה לא עמד לצידה חמש שנים לאחר 1997 של לבנת ב מכן שנרצחה בפיגוע ב'קפה מומנט'. "במשך חמש שנים אחרי הרצח של אילן, היינו נוהגים

| דבש מספרת את סיפורה לראש העירייה ליאון צילום: דוברות העירייה

20.1.2023 ˆ ידיעות ירושלים 30