ירושלים 25.04.25

ילדים שנאלצו להתפנות מאזורי אנשי צוות שגויסו ‰ לחימה מורים שנפלו בקרבות ‰ למילואים והחלטה: לקיים שגרת למידה ‰ המציאות של הילדים ‰ למרות הכל ובני הנוער בתש"ח מזכירה מאוד את זו של 'חרבות ברזל' המכונה "מלחמת העצמאות השנייה" לימודים תחת אש

בלחימה. אחת מהן היא אסתר ציילנגולד ז"ל, שעלתה לישראל מאנגליה ולימדה במערכת החינוך המקומית. היא הת־ גייסה להגנה ונכנסה לרובע היהודי הנ־ צור בתפקיד מורה ולוחמת ונפלה בקרב. אף אישרה ועדת השמות 2017 בשנת של עיריית ירושלים קריאת רחוב על שמה, שביל המוביל לתיכון אוולינה דה רוטשילד בו לימדה. ציילנגולד, אגב, היא דודתו של מי שהיה אחר כך ממונה על החינוך בירו־ שלים וכיום חבר הכנסת משה טור פז. "המצב ששרר בעיר העתיקה לא דומה למה שקרה במערב ירושלים", מבהירה להבי. "הלחימה שם היתה לעיתים בבתי הספר ממש. "במלחמה האחרונה אנחנו רואים שיש המון מורים מגויסים", היא מוסיפה, "גם בתש"ח אחת השאלות היתה מה עושים עם מורים מגויסים. זו היתה מלחמת קיום עם אוכלוסיה קטנה יחסית וכולם נדרשו להתגייס, אבל מנגד ניסו כמה שפחות לגייס מורים. את זה שמורים ישארו עם התלמידים ראו כעבודה מאוד-מאוד חשובה". תלמידים במחתרת בשונה מ'חרבות ברזל', בתש"ח לא רק המורים היו בין המגוייסים אלא גם תלמידים. בשלב מסוים הפסיקו חלקם

המלחמה... היו מקומות שהילדים הוצאו מהם תחת אש. בירושלים זה לא קרה. הילדים נשארו בעיר, אך לא בבית הספר. המורה שלנו כינסה אותנו ואמרה לנו כי מעתה לא יהיו עוד לימודים, כי יש מלח־ מה בעולם. היא איחלה לנו כל טוב ונתנה לכל אחד מאתנו מתנה: שקית ובה זרעי צנונית. 'זרעו את הזרעים בגינה, יצמחו צנוניות וכך נתגבר על הרעב ונשבור את המצור על העיר'". "בתקופות שבהן היתה לחימה ממש לא למדו", אומרת ד"ר רותי להבי, אשת חינוך וממקימות בית ספר 'קשת' בעיר שחקרה את מערכת החינוך הירושלמית בתש"ח בעבודת המאסטר שלה. "בהפו־ גות ניסו לשמור ככל האפשר על שגרת למידה וכשאי אפשר היה ניסו להתארגן עם עבודות שתלמידים היו באים ולוק־ חים להשלים בבית. היו גם שמים אותן בכל מיני מקומות כדי שהמורים יאספו לבדיקה". אין טלוויזיה, יש בית ספר בעוד ש'חרבות ברזל' התאפיינה בעו־ מס של מידע ברשתות החברתיות וב־ קבוצות הוואטסאפ והטלגרם השונות, לעיתים עד כדי הפצת פייק, בתש"ח המצב היה שונה. טלוויזיה לא היתה, טלפונים רק למספר מצומצם של בתים

פרטיים, כך שבית הספר הפך למוקד חדשות, "בתי הספר בזמן מלחמת הע־ צמאות הפכו להיות צינור של מידע להורים", מסבירה להבי. "דרך בתי הספר נמסרו כל מיני הודעות של המו־ סדות והעירייה. זו היתה הדרך הכי טובה ויעילה להעברת מסרים. בירושלים למשל הגיעו הורים מכל מיני תפוצות, כבר אז ירושלים היתה מאוד הטרוגנית בדיוק כמו היום. אז הדרך שבה יישרו קו והעבירו הודעות חשובות ומידע נוסף היתה דרך בתי הספר". מורים גיבורים במלחמה הנוכחית גויסו אנשי חינוך רבים למילואים. "המורים והמנהלים של ירושלים הראו דוגמה של מהי ציונות, ומה הם באמת ערכים", אמר יו"ר ארגון ההורים הירושלמי אריק קפלן. "מורים ומנהלים עזבו את המשפחה ואת חייהם ויצאו להגן בגופם על מדינת ישראל, והתלמידים ראו מקרוב מה המשמעות של נתינה וערכים - יש לזה חשיבות עצומה". בין אנשי ההוראה היו כאלה שאף נפ־ צעו ונזקקו לשיקום ממושך. חלק, כמו מנהל 'פלך בנים' יוסי הרשקוביץ ז"ל, נפלו בקרב. והנה מתברר שגם בתש"ח אנשי צוות חינוכי הראו דוגמה אישית ולקחו חלק

ידידה פרץ

בעצרת "אחרי ההחלטה האומות המאוחדות יצאתי עם המונים לרקוד ברחוב", נזכרה השבוע כרמלה המתגוררת בדיור 90 לכיש, כיום בת ומאוד 12 מוגן נופי מוצא. "הייתי אז בת מעורבת בנעשה בארץ ובמאבק על עלייה חופשית ומדינה עברית. באותו לילה החלה, למעשה, מלחמת העצמאות. בבית הספר שבו למדתי רקדנו בחצר למחרת היום, ולא ידענו מה מצפה לנו". בצדק או שלא יש מי שמכנים את חרבות ברזל "מלחמת העצמאות השנייה של מדינת ישראל". בין אם הכינוי מוצדק ובין אם לא, מתברר שיש לא מעט דמיון לאופן שבו חוו הילדים והמורים של אז את ימי הקרבות: פינוי מאזורי לחימה, גיוס מורים למילואים, אזעקות וחשש מפגיעת פגזים. כל אלה לצד ניסיון עיקש להמשיך ולקיים שגרת לימודים עד כמה שאפשר, בלי זום ובלי מייל. "אחד האירועים החינוכיים שעד היום איני יודע אם היה 'מודע לעצמו' כאירוע מחנך, היה טקס הפרידה מבית הספר בזמן מלחמת העצמאות", סיפר לימים ההיסטוריון מוקי צור. "אנחנו, ילדי ירו־ שלים, שלא כילדים רבים אחרים בארץ, לא פונינו מבתינו למקום מבטחים בזמן

| ד"ר רותי להבי צילום: פרטי

25.4.2025 ˆ ידיעות ירושלים 46