ירושלים 25.04.25

מלחמה בחוץ אבל גם על החינוך. נערות ב'הגנה' מתאמנות צילום: | בהרי יהודה דוד רובינגר

אנשי החינוך נלחמו אז והיום. (מימין) המורה אסתר ציילנגולד ז"ל והמנהל יוסי הרשקוביץ ז"ל

לא כולם אהבו שהתלמידים גוייסו. כרוז שהפיץ לח"י בעקבות היעלמות

"מנהל הגמנסיה ד"ר אברהם בר-תנא ממש ניסה לשמור על התלמידים שלו. היה לו סידור עם ההגנה שלוקחים תלמידים למשימות אבל לא כאלה שעלולות לסכן אותם" "המורה שלנו כינסה אותנו ואמרה לנו כי מעתה לא יהיו עוד לימודים, כי יש מלחמה בעולם. היא איחלה לנו כל טוב ונתנה לכל אחד מאתנו מתנה"

בניגוד להילה שנקשרה לא אחת לפ־ עילות הסודית והנועזת של המחתרות, להבי טוענת כי לא כולם אהבו זאת, "לא תמיד מצא חן בעיני המורים שהילדים הלכו לפעילות של המחתרות. המורים הרגישו צורך להגן על התלמידים שלהם, גם במובן שלא ילכו למקומות מסכני חיים וגם להגן על העולם הפנימי שלהם כדי שאחרי המלחמה נוכל לחזור לחיים. "אני חושבת שחלק מזה שהמדינה, שאחוז מאנשיה נפלו במלחמה, הצלי־ חה להתאושש ולהגיע להישגים נבע מההגנה על החינוך", היא מוסיפה. "שמרו על דברים שחשובים אחר כך כמו היום, גם אז, למרות המלחמה נמשכו לעיתים המלחמות והעימותים הפנימיים. וכמו היום גם אז הילדים היו חשופים אליהם, "גרנו ביונה הנביא בתל ,)89 אביב ליד הים", נזכרת סימה ביז׳ה ( בבית ספר גאולה 12 אז תלמידה בת וכיום דיירת בדיור מוגן 'לב רחובות'. לראות 12 "אבא שלי לקח אותי בגיל איך הספינה נשרפת. ראינו איך חצי מהאוניה טבעה ויצאה ממנה עשן". במערכת החינוך דווקא בלטו באותה התקופה שיתופי הפעולה, "זה משהו שמאוד מצא חן בעיניי שיתופי הפעולה לתקומה, לבניה, להתפתחות". צו השעה: אחדות

את לימודיהם כדי להצטרף למאמץ המלחמתי. "מעולם לא סיימתי תיכון", סיפר יורם קניוק בספרו 'תש"ח' על הח־ לטתו לעזוב את ספסל הלימודים כדי להילחם, "וכשהחברים שלי מבית הספר גויסו, כבר הקמנו להם מדינה כדי לגייס אותם אליה". עוד קודם לכן נטלו תלמידים חלק בפעילות של המחתרות השונות, תוך סיכון חייהם. המוכר בין התלמידים הצ־ עירים, שאף שילם על הפעילות המחת־ רתית בחייו, הוא אלכסנדר רובוביץ' ז"ל , פעיל לח"י שנחטף משכונת 17 בן ה רחביה על ידי שוטרים בריטים ונרצח. גופתו לא התגלתה עד היום. "מנהל הגמנסיה ד"ר אברהם בר-תנא ממש ניסה לשמור על התלמידים שלו", מגלה להבי. "היה לו סידור עם ההגנה שלוקחים תלמידים למשימות אבל לא כאלה שעלולות לסכן אותם. הוא ממש כאב את העניין הזה. "אותי אישית זה מאוד הרשים", היא מוסיפה. "מצד אחד אנשי החינוך מד־ רבנים את התלמידים לצאת למשימות לאומיות חשובות ומצד שני פועלים לשמור עליהם - גם פיזית אבל גם במובן של להזכיר להם שיש משימות לימודיות, כי בסוף המלחמה תיגמר והם יהפכו להיות אזרחים ולכן אנחנו כמורים צריכים לתת להם כלים וידע שישמשו אותם אחר כך".

התלמיד אלכסנדר רובוביץ'

בין בתי ספר", אומרת להב. למשל בית ספר חילוני ובית ספר דתי, בית ספר לבנות ובית ספר לבנים חשבו על פת־ רונות משותפים. הניחו לרגע כל מיני דברים מפרידים". לדברי להבי, המשמשת כיום מדריכת אנשי חינוך, היא רואה קשר הדוק בין מקומם של המורים והמחנכים במלח־ מה ההיא לזו שחווינו כולנו בשנה וחצי האחרונות. "לאחרונה שבתי לעבודה שכתבתי בעבר על החינוך בירושלים בתש"ח, ולהתייחסות של המנהלים לת־ פקידם בעת ההיא", כתבה עם פרוץ המ־ לחמה למנהלים שהיא מלווה במסגרת תפקידה, "בעיקר הרשימו אותי דבריו של ד"ר בר-תנא, מנהל הגימנסיה הע־ ברית, שכתב שהמשימה החינוכית היא לעמוד על משמרת הדור הצעיר ולהח־ זיק בתפקיד המעודד והמעורר יחד עם תפקיד המגן והמרסן. ובעיקר, יש להמ־ שיך וללמד ולדאוג לפתח בימי מלחמה את עתיד התלמיד כבזמן שלום. איזו משימה קשה ומתמשכת, אך מעוררת השראה ותקווה".

ידיעות ירושלים ˆ 25.4.2025 47