ירושלים 27.05.22

הסיפור מאחורי התערוכה על מייק ברנט

מיד אחרי מותו הטראגי, נסעו אמו של מייק ברנט, ברוניה ואחיו צביקה, לפריז כדי לאסוף את כל מה שנשאר ממנו את ● מכתבים, תקליטים, קטעי עיתונים ואפילו בגדים ● האוצר הזה שמר צביקה במזוודה בביתו עם חומר משמר לאחרונה מסר הכל למוזיאון חיפה, והשבוע נפתחה ● "אני הייתי החבר ● תערוכה לזכרו עם כל המוצגים והכומר שלו", סיפר השבוע צביקה הקריירה המפוארת של אחי מייק נגמרה בסוף במזוודה אחת מייק ברנט ז"ל "למייק יש מועדוני מעריצים בשווייץ, בלגיה, ספרד, ובמיוחד

זוכרים אותו בצרפת, שם זה ממש חם אש ומאוד אוהבים אותו עד היום"

/ מירית קושנ יר סטרומצה /

שמר כמעט חמישה עשורים צבי ברנד מכתבים, שערי מגזינים, תקליטים ותמונות של אחיו הבכור, מייק ברנט, עד שהחליט לתרום אותם למוזיאון העיר חיפה, לתערוכה "עד כלות הגוף" שנפתחה בשבוע שעבר. "הקריירה המפוארת של אחי מייק נגמרה בסוף במזוודה אחת", הוא אומר. "מזוודה גדולה, אמנם, אבל בסך הכול מזוודה. שמרתי אותה נעולה בתוך ארון שמר. אני חולה ְ בחדר שלי, עם חומר מ , ואמרתי לעצמי שהמוזיאון בטח יטפל בדברים של מייק הרבה יותר טוב ממני. שמרתי גלויות שהוא כתב הביתה מפ ־ ריז ועוד דברים שהם יקרים לליבי, ואני מקווה שישמרו עליהם". ידעת בדיוק מה יש במזוודה? "בוודאי. פעם בשנה פתחתי, אווררתי

אמיתיים, כמו שאחים בנים יודעים להיות, והיינו צעירים כשהכול קרה. בכל אופן, מייק תמיד שאל אותי מה דעתי על הסגנון שבו שר". מוישל'ה ישיר ומה ענית? "השירים השקטים שלו הכי נגעו לליבי, כמו "ריאקי דה לאם", "לס מואה טמה". אהבתי אותם. מבחינתנו בבית מייק היה כוכב מההתחלה, הוא התחיל לשיר בגיל מוקדם, ובכל חתונה או בר מצווה כולם ביקשו שמוישל'ה ישיר, והוא עלה לבמה וכבש אותם כבר בתור ילד. מוישל'ה, שאני קורא לו 'מייק' גם במחשבות שלי, היה בו משהו כובש, וזה הלך והתגבר עם השנים. כשקיבל הזד ־

הכול בשמש וסגרתי בחזרה. במכתבים שמייק שלח לנו מעיר האורות לא היה אף פעם עצב. הוא סיפר על ההתקדמות שלו בקריירה, שיתף בשמחה לקראת הקלטת שיר חדש. והוא נהג להתייעץ איתי הרבה בענייני מוזיקה. מייק לא נהג להתייעץ עם הרבה אנשים, אבל אני הייתי כאילו הכומר שלו". גם בענייני סודות? "הוא נתן בי הרבה אמון וסמך עליי. היינו אחים טובים, ילדים חברים, אבל אני לא יודע אם הייתי האדם הכי קרוב אליו בעולם. אולי היו קרובים אליו ממני. היינו קרובים יותר מבחינה מק ־ צועית, אבל להיות ממש אחים חמים, פשוט לא הספקנו. אני צעיר ממנו בש ־ לוש שנים, וכשהלך מאיתנו עוד היינו בגיל שבנים רבים ביניהם. היינו אחים

מנות לשיר במלון ציון בחיפה, השמו ־ עה על הילד המוכשר של משפחת ברנד עברה מפה לאוזן. משם הוא קיבל הצעה לשיר במלון דן בחיפה, והוא היה עוד ממש נער. "אבא שלנו היה מוזיקלי, ובאותה תקופה החינוך בבית כלל נגינה, וגם בבית שלנו האמינו שצריך שהילדים ינגנו. אני הייתי הקורבן, ולמדתי לנגן על אקורדיון. מייק לא ניגן, הוא שר. בשלב מסוים הקמתי להקה עם ילדים מחיפה, שניגנה מוזיקה סלונית. היו שם יואל קוקל, יעקב ארליך, יהודה קור ־ נבליט, כולם היו מוכשרים. הם ניגנו על פסנתר, על סקסופון וקלרינט, ואני ניגנתי על אקורדיון, שהיה בעיני כלי עממי כפרי, שלא התאים לתזמורת סלונית. ידעתי לנגן יפה, אבל זה לא

"הכנסתי את אמא לחדר שינה ואמרתי 'אמא, מייק מת. הוא התאבד' והיא התפרצה ואמרה 'אני לא מאמינה, הרגו אותו, הבן שלי לא רצה למות'"

27.5.2022 ˆ ידיעות ירושלים 58