ירושלים 27.05.22

"היה בו משהו כובש". צביקה ברנד צילום: יובל חן |

"פעם בשנה פתחתי את המזוודה, אווררתי הכול בשמש וסגרתי בחזרה. במכתבים שמייק שלח לנו מעיר האורות לא היה אף פעם עצב"

שפחה שלנו, וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש. מייק נטמן בבית העלמין הישן ליד בית העלמין הצבאי, וההורים שלנו חבר'ה 80 עד 60 קבורים לידו. מגיעים שאני מתרגש לפגוש בכל שנה. אני מביא איתי חזן שנושא תפילה ושר, ולאחר מכן אנחנו משמיעים על קברו של מייק את המוזיקה שלו, שירים שלו שהוא שר בקולו. שתי מעריצות מביאות באופן קבוע עוגות ושתייה ומסדרות הכול על השולחן והספסל. אנחנו מדברים עליו ומזילים דמעה, וזה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם, שזוכרים אותו גם אחרי חמישה עשו ־ רים. "בשנה שעברה לא יכולתי להגיע, כי בדיוק חליתי, אבל המעריצים הגיעו כמו תמיד מהנגב, מירושלים, מהגליל ומכל קצוות הארץ. הם מחוברים ומ ־ תואמים ביניהם, מודיעים אחד לשני תאריכים ושעות ובאים לבית העלמין. לפעמים הם מגיעים אפילו לפניי ושו ־ טפים את המצבה של מייק, וגם את של אמא ואבא שלי. אנחנו פוגשים אותם לרוב רק באזכרות, וכשמישהו מהם עושה סוג של יום הולדת למייק, הם מזמינים גם אותי, וזה הופך למפגש חברתי של העצמה". רחוב בפריז וחיפה יש לכם קשר עם חוגי מעריצים מה ־ עולם? "למייק יש מועדוני מעריצים בש ־ ווייץ, בלגיה, ספרד, ובמיוחד זוכרים אותו בצרפת, שם זה ממש חם אש, ואוהבים אותו עד היום. לפני שנתיים קראו על שמו כיכר בלב פריז, ברובע היפהפה שבו התגורר. והשנה גם 16 ה קראו רחוב על שמו בחיפה והיה טקס עם ראש העיר. למייק יש המון מערי ־ צים בפריז והם נוהגים לעשות שם מעין אזכרות במסעדה או באולם. מועדוני המעריצים עומדים בקשר ביניהם וחל ־ קם שומרים על קשר גם איתי, שולחים ברכה בכל חג. בזמן האחרון אני חולה קשה ולא פשוט עבורי לשמור איתם על קשר רציף והם מבינים את זה. אני מקווה שאהיה בסדר". שמרת לעצמך משהו מעיזבון אחיך? "מסרתי למוזיאון את כל מה שהיה לי. המכתבים שהוא כתב אלינו באהבה היו כמעט הקשר היחיד איתו באותן שנים, והיו גם קצת שיחות טלפון. כל המכ ־ תבים, התמונות, פרטי הלבוש הם חלק ממנו, ואני מרגיש שהבאתי את העי ־ זבון של אחי למקום מכובד. כבר היו על מייק תערוכות יפות, אבל זו בחיפה ממש מצוינת, בקנה מידה בינלאומי. מרגש אותי שהקדישו תשומת לב לפ ־ רטים הקטנים. "אני עזבתי את חיפה ועברתי לרמת אביב לפני שנים, אני כבר מזמן לא חושב על חיפה כעל הבית, אבל האהבה שלי לעיר גדולה, ולא רק בגלל מייק. אני פשוט אוהב את העיר".

"מבחינתנו בבית מייק היה כוכב מההתחלה, הוא התחיל לשיר בגיל מאוד מוקדם ובכל חתונה או בר מצווה כולם ביקשו שמוישל'ה ישיר"

שעומד מולו וידע להקשיב. אמא שלי, שהיתה ניצולת שואה, לקחה קשה את מה שקרה איתו". עוגות באזכרה את היום בו נודע דבר ההתאבדות צביקה זוכר בבירור: "זה היה ביום שישי אחר הצהריים, ובחיפה בשישי אחר הצהרים אנשים נחים. הלכנו לנוח וניתקתי את הטלפון, ופתאום דפקו בדלת. בפתח עמד פיטר, חבר טוב של מייק. הוא התפלא לראות שאני ישן, ושאל איך לא שמעתי מה קרה. הייתי המום, ביקשתי שידבר בשקט. ישבנו קצת ביחד עד שאמא שלי התעוררה, ובינתיים השמועה נפוצה ואנשים החלו לזרום אל הבית. כשאמא נכנסה לס ־

לון וראתה כל כך הרבה אנשים וכולם יושבים בשקט, היא שאלה 'מה קרה, מה החגיגה'? הכנסתי אותה לחדר שינה ואמרתי 'אמא, מייק מת. הוא התאבד', והיא התפרצה ואמרה 'אני לא מאמינה, הרגו אותו, הבן שלי לא רצה למות'. אחרי המשבר הראשון וניסיון ההתא ־ בדות הקודם בפריז, בכל פעם שמייק התקשר הביתה הוא סיפר על הקלטות ועל קונצרטים. לא ידענו על הקשיים, ולא היה לנו מושג מה המצב האמיתי שלו. ואז מייק הקליט שיר חדש, אחד , ולמחרת קפץ Dis Lui היפים שלו, אל מותו". מי מארגן את האזכרות בחיפה, ומי מגיע אליהן? "בכל שנה מתאספים בבית העלמין בחיפה מעריצות ומעריצים ובני המ ־

היה בראש שלי, והחלטתי להמשיך בלימודים ובחיים שלי. "גרנו ברחוב קיבוץ גלויות, והתאמ ־ נו בכל פעם בביתו של ילד אחר. אחרי אחת החזרות, כשהחלטתי לעזוב, יר ־ דתי במדרגות הבית, ומוישל'ה עלה, הוא שאל לאן אני הולך, ואמרתי שאני מחזיר את האקורדיון ועוזב את הלהקה, והוספתי 'אבל אני חושב שזה רעיון טוב שאתה תצטרף אליהם. אתה תשיר, הם ינגנו, אולי תצרף עוד מישהו שינגן וזו יכולה להיות יופי של תזמורת'. והוא הצטרף אליהם. "מייק, עם כל הקונצים שלו, היה בחור מרגש ורגיש ברמות על. הוא היה מצ ־ חיקן, טוב לב, עזר לחברים שהתקשו בדרכם. חבר אמיתי עם אינטליגנ ־ ציה רגשית גבוהה, כזה שראה את מי

"ביום שישי אחר הצהריים, הלכנו לנוח וניתקתי את הטלפון, ופתאום עמד בפתח פיטר, חבר טוב של מייק ושאל איך לא שמעתי מה קרה"

59

ידיעות ירושלים ˆ 27.5.2022